אור ברסלב
אמרי דוד סימן קמח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קמח

סימן קמז

ב"ה יום ה' חיי כ"ה מרחשון תרפ"ט לפ"ק פה סהניסלאב. כבוד הבחור כהלכה חריף ושנון זית רענן כמר דוד יחי' ראזענפערד בעיר וק"ק ניזאנקאוויטץ יע"א.

זה שבועות אחדים באת בידים שניות מדברי סופרים מש"ס ופוסקים לפלפל בהם ואותי בקשת לשום עיני עליו ולהשיבך דבר, ובאמת בכל עת ידי מלאות עבודת עבודה ואולם לכבוד אביך הרה"ג נ"י חצני נערתי ולקחתי לי מועד לעיין בדבריך והלא כה דברי. על מה שהבאת גיטין (ע"ז:) האי שכמ"ר דכ' גיטא לדביתהו וכו' אמ"ר לקניי נהלה דוכתי' ותיזל ותיחוד וכו' וה"ק לו ר"ע מה שקנתה אשה קנה בעלה והק' תוס' במתנה קנתה ואין בעל אוכל פירות ותי' ר"ת כיון דמכרה ונתנה אינו קיים לא תוכל לקנות ע"י ע"ש:

ויש לדייק מאי מקשה ר"ע הכא מה שקנתה וכו' בשלמא לעיל ע"א דמיירי בחצרה שפיר קשי' להו מה שקנתה וכו' אבל הכא בעלה יהיב לה הו"ל למיפרך דגם זה לא מהני, ונראה דמצינו בנדרים (פ"ח:) דפריך יד אשה כיד בעלה ומשני רבא אע"ג דאמר ר"מ יד אשה כיד בעלה מודה ר"מ לענין שיתוף כיון דלזכות היא לאחרים מיד בעלה זכתי' וע"ש בר"ן דמודה בעלה שנתן מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכו' וע"ש בר"ן (מ"ז:) ד"ה בשם רבותיו לאו היא גופא קשיא לן, והה"ד הכא ר"ע ידע דרבא תירץ בנדרים על הקו' יד אשה כיד בעלה תי' דמיירי שנתן לה בעלה ומטעם הר"ן במתנה קנתה וכו' ומש"ה הורה כאן ג"כ דבעל יתן לה המקום במתנה וזה שרמז לו הא על מה שקנתה אשה קנה בעלה תי' דמיירי שנתן בעל לה במתנה והה"ד הכא אמרת כן אבל לא הועיל לפיר"ת אף שאכלה פירות אבל המקום לא קנתה לקנות על ידו והבן:

אבל בעיקר דברי ר"ת תמי' לי דאמרינן בסנהדרין (ע"א.) עד שיאכל משל אב ואם ומקשה ש"ס אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ותי' ושם בתוד"ה על מנת כ' א"נ ר"א מוקי לה שנתן לה בעל מתנה וקנתה ואין הבעל אוכל פירות ע"כ ומעתה הגע עצמך דמתנת בעל הוי שלה אפילו בדאורייתא בסו"מ וזכתה בפירות ודנתן לה מקום ושם מצמיח פירות רשות בידה לשטחם וללקטם על המקום ההיא והוי שלה ולא אמרי' דהמקום של הבעל וזכתה לו שדהו הפירות רק הפירות שלה ובנידון דידן שנתן לה הבעל המקום ג"כ הפירות שלה ובזרק הגט אמרינן לא קנתה לה המקום ומעתה אין זה תימה הפירות קנתה והגט לא קנתה ואיך מצינו דבר זה, ונראה לפי"מ דאמרינן ב"מ (ק"ב.) בתורי דאתי מעלמא ובחו"מ סימן שי"ג פסק כרמב"ם בחצר דמשכיר והשכירה לשוכר הזבל משוריו הם של השוכר ובאתי' בהמות מעלמא הם של המשכיר וע"ש בש"ך שגם התוס' סוברים כן הרי אף שהשכיר החצר וזכתה לשוכר כל הזבל שלו אבל מה דאתי מעלמא לא זכתה לו רק הוא של המשכיר, הה"ד הכא נבינה דברי ר"ת דהוא סובר דהבעל נתן לה המקום ואוכלת הפירות ושטחם והיא שלה וזה הקנה לה אבל מה דאתי' מעלמא לא קנתה והוא של הבעל ומש"ה לא קנתה הגט והוכרח לתרץ גיטה וחצרה באים כאחד וקנתה המקום בכל ואין להבעל כלום והבן:

הביא מגטין (ע"ג.) ומשום גזרה שרינן אשת איש לעלמא ולפי דברי ר"ת שם (ע"ב:) ד״ה אמר מיירי לאחר מיתה והק' פנ"י אמאי אמר לפיר"ת ארא הא אין כאן רק יבמה לשוק והעיר מב"ב (קל"ה.) ואם הקלנו בשבוי' נקל בא"א ושם בודאי מיירי רק ביבמה ואפ"ה נקטי אביי אשת איש ויפה העיר:

ונראה דאמרינן ביומא (נ"ה:) השולח חטאתו ממה"י ובתוד"ה והתנן כ' ה"מ גט משום חומר א"א ר"ל בהגיע לגבורות לא יתנו לה הגט שמא מת וקשיא לן מאי א"א יש כאן הא אמרת שמא מת ויש רק חשש יבמה ולאו לא תהי' וגו', ונראה דהכי פירושו משום חומר ארא היינו דחיישינן בהגיע לגבורות והוא הבעל חי ואך איננו שפוי בדעתו וחיישינן שמא נתן לה אז השליח הגט וע' תוס' גיטין (ע':) ואה"ע סימן קכ"א בעת שהבעל איננו שפוי בדעתו והיא תינשא בגט זה לעלמא ושפיר יש כאן חומר א"א כי הבעל עודנו בחיים חיותו ועכ"ז הגט לא מהני, ועוד יש לומר דאף אם נשאר יבמה הוי כחומר א"א ואמרינן בה מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכן מצאתי שו"ת בר ליואי מאא"ז הגאון מו"ר זצ"ל אה"ע ח"ב סכ"ג כ' כן והרגיש מב"ב (קל"ה.) ע"ש ובזה צדקו דברי ר"ת וע' קידושין (י"ד.) דאלו לא ילפינן יבמה מא"א במת יבמה היתה האשה אסורה לעולם ואך הק"ו מא"א מתירה במת יבמה וע"ש בתוד"ה ותהי' וכו' ובשבת (קל"ה:) א"ל שריתוה יהא רעוא דתשרי תרבא ע"כ הרי דחמור הי' בעיניהם היתר יבמה כמתיר תרבא דאית בי' כרת כא"א:

ומה שהביא מטו"ז יו"ד סי' ק"ס ס"ק כ"א ד"ה מפני דהמחבר לא הי' צריך לכתוב דמותר להלוות מפני פיקוח נפש דלוה ודאי מותר ומלוה פשיטא דאסור ע"כ וכתבת דהמחבר קמ"ל דאפילו לצורך אחרים מותר. אבל זה אינו דגם זה פשיטא וראי' דמפקחין את הגל בשבת כיומא (פ"ג.):

ולי נראה שתי תשובות בדבר ושפיר צריך להשמיענו חדא דהו"א דאין למדין מעובדי' דלוה בריבית כדאמרינן בעלמא אין למדין ממדרש ואגדה במג"א קכ"ח ס"ק כ"ט ועוד מצינו ב"מ (ס"א:) הוקשו מלוה בריבית לשופכי דמים ואמרינן שם (ע"א.) מביאין לבלר וכותבין וחותמין פלוני כפר באלוקי ישראל יע"ש בתוסד"ה תשיך (ע':) ותוס' סוטה (ה'.) ד"ה כל דכ' מלוי בריבית אינן חיים לעוה"ב ואמרינן בכתובות (י"ט.) אין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש אלא ע"ז גע"ר ושפ"ד וא"כ ריבית הוי כשפיכת דמים וע"א והו"א שאסור ללוות בריבית אפילו בפיקוח נפש דגורם למלוה לעבור על ע"ז ושפ"ד לכן כתב המחבר דמ"מ שרי ללוות מפני פיקוח נפש:

ומה שהביא מנוב"י אה"ע סימן ע"ב בסתירת היתר ב' דחה דברי הרשב"א מסנהדרין (כ"ה.) ולדידי אוזיף בריבותא וכתבת לדידי היינו לוה ריבית בפק"נ ואינו במשמע מגמרא וגם הוי דלא שכיח פק"נ, ול"נ משום לדידי אוזיף בריביתא אין כדאי לדחות דברי הרשב"א דאלו נאמר אוזף בריביתא לדידי הוי אתי שפיר ולא תקשה כלל דפלגינן דיבורא דאוזיף לא לדידי אבל לאחרים ומעתה נוכל לומר דהש"ס לא דק בלישנא וכמה פעמים מצינו זה בש"ם לדוגמא ע' סוכה (מ"א.) תוד"ה הילך כ' בשום מקום אין הש"ס מדקדק בלשונו ובנדרים (ב'.) בר"ן ד"ה איידי כ' דיש"ל דהוי לישנא לאו בדוקא נקיט להו וכו' וע' תוס' חולין (קי"ט.) ד"ה כפול הוי שומר לאו דוקא אפילו פחות ובכ"ד בש"ס ותו לא מדי:

דברי הדו"ש באהבה ושלום אביך ידידי הרה"ג נ"י תפקוד לשלום באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה