אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קמ
ב"ה יום ג' ויקרא ז' אדה"ש תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב. להנ"ל
את הקארעקטען של חבורו בית פינחס ח"ב קבלתי ולמען להראות לכת"ה כי חביבין עלי דברי תורתו שמתי עיני בו וארשום לכת"ה שנים ושלשה הערות מאשר ראו עיני בחיבורו היקר ואקצר באומר. א', בסי' ג' ברכות (ל"ה:) ארבב"ח אמרי משום ריב"א וכו' לא כדורות הראשונים דורות האחרונים דהראשונים הי' מכניסין הפירות כדי לחייבן במעשר והאחרונים הכניסו כו' לפוטרן ממעשר ע"כ והביא כת"ה בשם ספרי האחרונים דגם אלו שהכניסו לפוטרן ממעשר הי' מפרישין מעשר ואך הי' כעושים ואינם מצווים מפני מלחמת היצר וע"ז העיר כת"ה מירושלמי מעשרות פ"ג מוכח דלא הי' נותנין כלל תרו"מ ע"ש:
ול"נ דהי' נותנין תרו"מ אבל לא מטעמייהו ונדייק תחילה תיבת משום כי ידוע דברי רש"י חולין (קי"ג:) ושם (י"ז:) דכל היכא דאמר משום או משמי' לא ראה אותו (ומה שיש להעיר ע"ז כתבתי במק"א) ומש"ה גם כאן ר"י לא ראה את ריב"א ומש"ה אמר משום ובגיטין (פ"א.) דורות הראשונים ב"ש דורות האחרונים ר' דוסא ובעירובין (נ"ג.) ראשונים ר"ע אחרונים ר"א בן שמוע והנה הם האחרונים שהכניסו לפוטרן ממעשר לש"ש נתכוונו כי חשבו הפסד מצוה כנגד שכרה וטבל במיתה כסנהדרין (פ"ג.) ואסור בהנאה של כילוי עתו"ס פסחים (ט'.) ובע"ז (ס"ו:) ובתוס' בכ"ד לפיכך יראו להכניסם דרך שער הבית כי אז אסור באכילת עראי במיתה ולא להאכיל לבהמה ובנקל יוכלו ב"ב להכשל בהם בתת לעני או לבהמה לפיכך הכניסו דרך גגות ומדאורייתא פטור ומדרבנן אסור רק אכילת קבע ובזה הצילו ב"ב מאיסור תורה טבל במיתה ואף שיתנו לעני או לבהמה קודם הפרשה לית לן בה והיא עראי וכל האיסור רק מדרבנן אבל באמת הפרישו תרו"מ כדת וכהלכה ע' חולין (ו':) והתיר רבי את בית שאן ורש"י מכלל דשאר מקומות נוהג בהן ושם בתוס' דאפילו בגולה הי' מפרישין תרו"מ ובכ"ד בש"ס ותוס' וביצה (י"ב:) א"כ מצינו תרומה שזכאי בתרומתה ושם י"ג הכניס שבלים פלוגתא רבי וריב"י וביבמות (צ"ג) ר"י הוי לי' כנתא דפירי ועישר ור"ח דשפיר עביד ובמו"ק (כ"ח) ר"א תרומה קאכילנא ובתוס' חולין (ה':) בתוד"ה צדיקים ר"י ור"ז בין דין איתאכיל פירי בטבלייהו והירושלמי מעשרות ניחא:
אך צ"ע על הירושלמי ר' יהודה מוריינא דבי רבי ע' מנחות ק"ד ובתוס' ור' יוסי בנו של ריב"א איך עשו שלא כרצונו ואולם כבר כתבנו לש"ש נתכוונו והאי סבא ביקש מעט פירות והמה נתנו לו מעט אכילת עראי והראו לו כוונתם כי עשו לצאת מאיסור תורה ויוכלו לתת לעניים מעט קודם הפרשת תרו"מ אבל הסבא הקפיד ורצה שיקיימו כדת של תורה והבן:
במספר ח' בד"ה ובעיקר קו' הצל"ח כ' כת"ה בשם מל"מ בפירות שביעית דמעט לא סחורה מקרי ולפי"ז אם מוכר הרבה בדמים מועטים לא דמי למו"מ ומותר לפדות הקדש בשו"פ ביו"ט ולא הוי זה מו"מ ע"כ ול"נ דבפירות שביעית יש חילוק גדול דמצינו דלאו כל סחורה אסרו חז"ל דכיון דאיסור סחורה היא משום דכ' לאכלה דרשינן ולא לסחורה כע"ז (ס"ב.) והוי לאו הבא מכלל עשה עשה מש"ה התירו חז"ל למכור מעט מעט עתו"ס ע"ז (ס"ב.) סוכה (ל"ט) ר"ה (כ"ב.) סנהדרין (כ"ו:) וע' תוס' פסחים (נ"ב:) דיש סחורה המותרת משא"כ ביו"ט והה"ד חוה"מ דיו"ט עשה ול"ת ע' שבת (כ"ד:) וכ"ד בש"ס בודאי אסור לעשות שום מו"מ וראי' לזה ממאי דאמרינן במו"ק (יו"ד:) ואמ"ר פרקמטיא כל שהו אסור רש"י לעשות סחורה בחוש"מ וכן היא בארח תקל"ט ס"א כל סחורה אסורה אפילו כ"ש ע"כ ואם בחוה"מ כך ק"ו ביו"ט ותו לא מידי:
במספר כ"ג הביא כת"ה נ"י דברי הרמב"ם מש"כ בהל' כלי מקדש פ"א הלי"ג כלי שרת שנקבו אין מתקנין אותם וקושי' מל"מ והיא מתוס' שבועות (י"א.) ד"ה מכל וכו' הק' אי מכתשת כ"ש איך אמרינן בערכין (ו'.) מכתשת מימות משה שנפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא ורצו לתקנה הא אמרינן בזבחים (פ"ח.) כלי שרת שנשברו אין מתקנין אותם ותי' מכתשת של משה שאני שהי' מפטמת ביותר א"נ וכו' ומשל"מ תי' בא"א ע"ש:
ול"נ לתרץ בהקדם מה שהערתי עוד דבסוטה (ט'.) אמרי' שלא שלטו האויבים במעשה ידיהן של משה ודוד משכן נגנז וטבעו בארץ שערי' ע"ש וצ"ע מערכין אלו שני כלים שנשתיירו ממקדש א' ונתפגמו והיא צלצול ומכתשת ועליהם אמר קרא וכלי נחשת מוצהב ועזרא הביאם מבבל ובלשאצר שימש בכלי קודש ע' נדרים (ס"ב.) הרי שלוט במעשה ידיו של משה דזה המכתשת מימות משה הי' ע"ש ומוכרחים אנו לומר דרק במשכן שכינת כבודו שעשה משה לא שלטו ידי זרים אבל בכלי שרת המשכן שלטו, והנה בזבחים (פ"ח.) כלי קודש שניקבו וכו' נפגמו אין מתקנין אותן סכין שנפגם אין משחיזין פגימתה רש"י פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר ע"כ ומנ"ל לרש"י הא. ונראה דיש להקשות מחולין (י"ז:) אמר רשב"ל ג' פגימות הן פגימת עצם בפסח בכור וקדשים ור"ח אמר אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קמיירי ואמאי לא חשיב עוד פגימת כ"ש דאין מתקנין ושיעורן כדי שתחגור בה צפורן והיא ברייתא מפורשת ועל כרחך צריכין אנו לומר דכלי קודש שנפגמו דאין מתקנין הוא שיעור יותר גדול מתגירת צפוקן והוא בטפס או בכזית כדמחלק שם בחולין הא בסידא הא באבגא וכה״ג דייק טו"ז או"ח תרמ"ה ס"ק ד' גבי לולב ע"ש ולהבי דיינן רש"י בסכין שנפגם אין משחיזין אותה דפגימה קטנה א"א דבכל יום יארע פגימה קטנה בסכינים ועוד דלא חשיב לי' בחולין כנ"ל וע"כ פירש פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר ולכן גם נפגמו אין מתקנין אותה היינו פגימה גדולה עכ״פ בכזית אבל פחות מכזית ורק פגימה קטנה ודאי מתקנין אותן ומזה מיירי בערכין במכתשת של משה דהי' פגם קטן ורשאי לתקנו וניחא לן כי הברייתא בערכין היא תוספתא ושם בזבחים היא ג"כ תוספתא ושניהם מרועה אחד נאמרו ר' נחמי' כסנהדרין (פ"ו.) והבן: