אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קלח
ב"ה יום ב' לסדר ויצא ו' כסלו תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב. כבוד אהובי ש"ב ה"ה הרה"ג חריף ובקי מופלג בתורה וביר"ד טהורה כש"ת מוה"ר יהושע העשיל נ"י באב"ד האבד״ק יאססי והגליל יע"א.
נועם מכתבו הגיעני ואת אשר שאלה נפשו בכהן נשא גרושה ודר עמה כמה שנים ואח"כ נודע שהיא גרושה ולפי הנראה אעפי"כ דר עמה ואחרי כן רוצה לגרשה והיא לא רצתה וזה כשלש שנים נסעה לאמעריקא וכתב לה הבעל לשם שתקבל ג"פ ומסרבת, גם כת"ה נ"י כתב לרב א' משם ואין עונה ועתה רוצה הבעל לישא אחרת וכת"ה מסתפק אי סגי רק בזיכוי גט או בעינן גם בזה מאה ת"ח:
ועיינתי באה"ע בסי' ק"מ ס"ה ברמ"א כ' והה"ד אשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש מחמירין בזה וכ' ב"ש די"מ במומרת מודה דמהני זיכוי ורק בנאסרת והיינו ע"י זנות יש מחמירין ע' נוב"י סי' צ"ב חילוק בזה:
ול"נ בנדרים (ס"ה:) תנא תולה נדרו בדבר כ' דאדם רע עשוי לעשות תשובה ובע"ז (י"ז ע"א) ברש"י כל באי לא ישובון וכו' המשתמדים אחר שנאבקו במינות אינם שבין ושם (ל"ג.) בישראל עובד עכו"ם בין דאבק בה מהדר הדר ואזיל ושם אמר"א כי תניא האי בישראל מומר, היוצא לנו מזה שהבאנו בשאר עבירות אדם עשוי לעשות תשובה ומש"ה הנאסרת ע"י זנות הגט אין זכות לה דאפשר עשתה תשובה ולא תזנה עוד משא"כ במומרת היא לא תעשה תשובה כיון דאבקה בה וזיכוי גט זכות היא לה:
והנה בעובדא דידן מוכח דידע שהיא גרושה והי' דר עמה ומצינו סוטה (ח':) ובכ"ד בש"ס דבמדה שאדם מודד מודדין לו ומצינו ביבמות (ק"ז:) א״ל ב"ה לב"ש והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו והשיבה פישון הגמל במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה וכו' הרי קיטרי עבדו בי' היינו דמיאנה שלא בפניו ונשואה הי' ולב"ש אין מיאון בנשואות מ"מ החמירו עליו והקילו לגבי דידה למאן בנשואה:
הרי דמי שאינו נוהג כשורה בד"ת ישראל יכולים להחמיר עליו ובתוד"ה תרי הק' הירושלמי אלו העושין שלא כשורה מתירין ערוה שלו ומשני ר"ח דיעבד מהני לב"ש מיאון שלא בפניו ומהנשואין ותוס' כ' דאין זו קו' כ"כ דהיא מטעם אפקעינהו לקד"מ ע"ש ויש להבין אמאי לא תי' הירושלמי מטעם אפקעינהו:
ונראה דרש"י שבת (קמ"ה:) מה דע"א נאמן בעדות אשה היא מטעם אפקעינהו לק"מ וכתבנו בזה במק"א ורש"י ב"מ (ל"ז:) ר"ע משל ב"ש וכן ר"ט ביבמות (ט"ו.) וביבמות (קכ"ב) אמר ר"ע כשירדתי לנהרדעי וכו' מצאתי נחמי' וכו' שמעתי שאין משיאין באר"י עפ"י פ"א אלא ריב"ב והיינו שלא רצו לסמוך על סברת אפקעינהו עד שמצאו חבר לריב"ב דמהני עד אחד והיינו מטעם אפקעינהו וכן מצינו שלהי נדרים (צ':) בראשונה הי' אומרים ג' נשים יוצאות וניטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כו' חזרו לומר האומרת טמא"ל תביא ראי' לדברי' והק' ר"ן איסור שבה להיכן הלך ותי' דהטעם אפקיעו רבנן לק"מ הרי דמ"ר לא הי' ס"ל אפקיעו רק משנה אחרונה חידש סברת אפקיעו וכו' ומש"ה תי' ר"ח בירושלמי דיעבד מהני מיאון ומהנשואין לב"ש ולא תי' מטעם אפקעינהו דיוכל להיות דאז לא החזיקו להשיא ע"י ע"א ועוד לא ס"ל טעם אפקיעו רבנן לק"מ ועכ"פ מוכח ביבמות דבי"ד יכולים לעשות גזירה ועונש כמעט שלא מה"ד להחמיר וכן מצינו בנזיר (ל"ב.) מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהג איסור כימים שנהג היתר וכו' ומייתי בנדרים (כ') ויהי' אסור ביין מצוה קידושא ואבדלתא ע' נזיר (ד'.) וכריתות (ח':) ויבטל מצוה דרבנן קידוש על היין מ"מ לא משגחינן וקנסינן לי' וכן בכתובות (ל"ט.) אונס שותה בעציצו אפי' חיגרת אפי' סומא ואפי' מוכת שחין החמירה תורה עליו כי גם בכה"ג מחויב לכונסה ולדור עמה אף שתהי' בזה מבני תשע מדות והוא בני שנואה ומוכה שחין בעלמא כופין להוציא כבכתובות (מ"ז.) מ"מ הכא החמירה תורה עליו [ע' אה"ע סי' קע"ז לא נאמר מוכה], ולכן בנידון דידן שלא יהא חוטא נשכר דדר כמה עדנין עם גרושה בשאט נפש ועתה כאשר ברחה ממנו נתיר לו בנקל בזיכוי גט ואינו זכות היא לה לכן דעתי נוטה לדברי החת"ס אה"ע סי' ג' וגם בזה צריכין לעיין אם נחוץ להתיר אחרי שהוא זקן בן ס"ה שנים ויש לו בנים ומ"מ אם בין יבין כת"ה נ"י יוכל להזדקק לו ע"י ק"ר:
ובזה הנני ידידו הדו"ש באהבה מברכו בכ"ט.