אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קלג
ב"ה יום ב' לסדר מצורע ה' ניסן תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג הצדיק חריף ובקי בחדרי תורה עמו שרי נהורא המפורסים לשם ולתפארת כש"ת מו״ה שלום נ"י טויב האבד"ק סאסוב יע"א:
נעימות ימינו עם שאלת חכם הגיעני, וחשבתי דרכי מבלי להשיב עד יעברו ימי החג כי לא אוכל דבר עתה מטרדותי העצומות ואחרי שובי נחמתי ואמרתי לנסות דבר אל כת"ה ויהי מה, אודות השאלה שם עומד בית גדול נהרס מכבר ועתה מכרה הממשלה ליהודי אחד את בנין הנהרס כי הוא יסתור אותו ויקח כל הנמצא שם לעצמו והיהודי עשה חוזה עם א"י כי הוא ינתוץ את הבית בקבלנות כך וכך וקיבל כל אחריות מהסתירה אפילו אחריות אונסין והקבלן רוצה דוקא לעבוד בשבת אי יש היתר להם להניח לו לעבוד בשבת, וכת"ה הקביץ כעמיר גורנה את כל האחרונים המדברים בזה:
והנה בחת"ס או"ח סי' ס' מפלפל בהא דאמרינן בע"ז (מ"ג:) דברבים ליכא חשדא ומג"א סי' רמ"ד והק' ע"ז מפסחים (נ"ג.) בתודום איש רומי ושלחו לו אלמלא תודוס גזרנו עליך נידוי והא התם ליכא אלא חשדא מפני הרואים דמיחזי כקדשים בחוץ גשם רבים עשו וברבים ליכא חשדא ע"ש מי' ולי נראה לדייק אמאי חרה לחכמים על תודוס שהנהיג בני רומי לאכול גדי מקולס בפסח ולא חרה להם על ר"ג דיבנה ביצה (כ"ב:) אף הוא אמר שלשה דברים להקל וכו' ועושין גדי מקולם בלילי פסחים ויוכל להיות שהי בדור אחד או סודום אחר ר' גמליאל דיבנה הוי:
ואולם בברכות (י"ט.) מוכח דהי' בימי שב"ש מ"מ קשי' מדוע לא כעסו על ר' גמליאל ונראה דר' גמליאל רק הורה שמותר לעשות גדי מקולס אבל לא עשה מעשה כתוס' פסחים (נ"א:) ד"ה אני ולאו חבראי פליגי עלי וע' שבת (קל"ד.) מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי וירושלמי הגבא תוס' ע"ז (נ"ט.) שר' יוסי לא עשה כמותו משום דחבריו פליגי עליו וגם ר"ג הכא הורה שמותר אבל לא עשה מעשה כיון שחכמים פליגי עליו ואוסרים, אולם תודוס עשה מעשה להתיר והנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס מש"ה הקפידו עליו ושלחו לו כנ"ל:
והנה ענין חשדא היינו דחשדינן להאי גברא דקעביד איסורא כמו בע"ז (מ"ג:) דלא נימא לה הוא עובד ובשבת (צ':) ר"כ הוי מעביר שושיבא אפומי' א"ל שקלי' דלא נימא מיכל קאכל לי' ע"ש וביומא (י"ט:) פירש ובוכה שחשדוהו צדוקי ובסנהדרין (ק"י.) שחשדוהו מאשת איש והיינו כל חשד הוא שעושה איסור וכן הוא בכ"ד וע"ז אמרו ברבים ליכא חשדא משא"כ בגדי מקולס שם אם יראו שרבים אוכלים אותו חלילה לא יחשדו שעושין איסור ואוכלים קדשים בחוץ רק יאמרו דקמו רבנן אמילתא ופסקי' להלבה כר"ג בקיבל הלכה זו מאבותיו וסייעתו דמותר לעשותו ולאכלו וכר"ש ס"ל דלא התנדב כדרך המתנדבים ע' פסחים (נ"ג:) ורש"י שם הלא מחיים לא קרא עליו שם פסח ואפילו הי' קורא שם בשעת צלי' שלא כדרך המקדישים היא ע"ש וברש"י ביצה (כ"ב:) ובגדי מקולס וכו' ויאמרו מותר להקדיש ולאבול קדשים בחוץ ע"כ והיינו עי"ז יוכלו לבוא לידי מכשול לאכול קדשים בחוץ אבל חשדא לרבים אין כאן והבן:
ומה שהעיר החת"ס מסוכה (נ"ג:) שמע שמע כאומר מודים מודים רש"י דמחזי כשתי רשויות וע' מג"א פ"א ס"ק ט' דב"ח כל הקהל שרי ומג"א כ' אפילו כל הקהל אסור והנה בזה אין חשד שמא יעשו איסור אך בשעת אמירה שמע שמע מודים מודים תיכף עושין איסור כיון דחכמים במשנה פסקו דמודים מודים משתקין אותו שלא ליתן יד לפושעים ולמינים ובזה שכופל כמעט מודה לדבריהם ועושה איסור תיכף ובירושלמי הביאו תוס' ברכות (ל"ד.) דוקא ציבור בהם שייך החשש מודים מודים אבל יחיד לא. ובזה איני מבין מש"כ מג"א אפילו כל הקהל אומרים אסור ולפי הירושלמי דוקא אם הקהל אומרים אסור ובהם איסור זה יותר גדול מביחיד ולדידן דפסקינן אפי' יחיד א"ש כ"ש רבים:
אך יש לעיין הש"י עה"ת אותי שכלתם מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף וכן מצינו בשבת (ס"ד.) ויקצוף משה אמר להם שמא חזרתם לקלקלכם הראשון רש"י של מעשה שיטים וכו' הא ברבים ליכא חשדא וביעקב ניחא לן מעט כיון דלא בא שמעון עמהן הי' מקום לחשוד אבל משה למה חשדן לרבים דחזרו למעשה שיטים דהי' פרהסיא וי"ל כפסחים (מ"ו:) אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם גביא הוא וכו' דכעס הזה כביכול הי' שלא במקומו ולא הי' לו למשה לכעוס וגם שלא לחשדן מש"ה חכמתו נסתלקה ממנו על רגע זו:
והנה לענין הכרזה ברבים ביבמות (קי"ט:) ונמצא את מצריכה כרוז לכהונה ודלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ע"כ ובאמת חליצה רק מדרבנן כקידושין (ע"ח.) ומפני חשש דאמרו חליצה שרי' לכהן לא פיקנו דיהי' מהני הכרזה וכן מצינו בקידושין (פ"א.) רק משום שלא להוציא לעז עלי' לא רצה ר"א ללקות על היחוד ולהכריז משום איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ע"ש ואפ"ה מנינו ב"ב (קמ"ה.) אמר ר"א קידושין הדרא ולא חיישינן שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה דגיטה מוכח עלי' ולית לי' האי סברא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ע"ש:
ובאמת מצינו בכ"ד בש"ס דסמכינן על הכרזה ברבים ומכ"ש הכא להכריז שנעשה ע"י קבלנות דר"י דחה היתר קבלנות דר"ת מטעם דרגילות להשכיר שכירי יום לבנין בית ועתה ידוע דכל הבנינים נעשים ע"י קבלנות ונשתנה המנהג ומצינו כה"ג דסמכינן אפילו לקולא בתוס' ביצה (ל'.) ד"ה תנן כ' פירש"י שמא יתקן כלי שיר וכ' אנן דלא בקיאינן לעשות כלי שיר לא שייך למיגזר ע"כ הרי דאין מטפחין ואין מספקין גזירת חכמים היא במשנה ע' מג"א סי' ט' ס"ק ז' היכא דטעם האיסור ידוע בטל הטעם בטל הגזירה וטו"ז אה"ע ס"ס קמ"ה וטו"ז יו"ד סימן קנ"ג ס"ט ואו"ח סי' תס"ח מג"א ס"ק א' ומג"א סי' תר"צ סותר לדבריו מסי' ט' וע' פ"ת יו"ד סי' רצ"ח ומחבר משמע כמג"א סי' ט' עטו"ז או"ח סי' של"ט וע' תוס' (ע"ז נ"ז: וביצה ו'.):
היוצא לנו דכ' תוס' משום דאין בקיאין לעשות כלי שיר נפל גזירה דאין מטפחין וע' בכל המקומות שהבאנו מכ"ש בקבלנות דרק משום מרה"ע דיאמרו שכירי יום ועתה הכל יהי' רק ע"י קבלנות דודאי שרי:
ועוד אני אומר הכא בנידן דידן דומה לשדה דנוכל לומר אריסות קעביד דדוקא בבנין לא יוכל להיות למחצה לשליש וכו' אבל הכא יובל להיות דהקבלן נוטל שליש בבנין הסותר ובפרט לעשות עוד שטר מכירה יש לסמוך להיתר בזה, ויען כי הנני גולה מחדר לחדר כנהוג לפני חה"פ אקצר באומר:
ואסיים ודור"ש באהבה ומברכו בחג כשר ושמח: