אור ברסלב
אמרי דוד סימן קלא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קלא

סימן קל

ב"ה אור ליום ועש"ק ויקהל כ"ו אדה"ר תרצ"ב סטניסלאב. כבוד אהובי ידידי הרה"ג חריף ובקי בחד"ת מושלם במעלות כש"ת מו"ה יצחק הלוי נ"י ראזענבלאט האב"ד דעיר וק"ק סקאלאט. יקרת מכתבו הגיעני ואני עמוס הטרדות ופניתי היום להשיבהו דבר. אודות אשר נמצא בקהלתו אנשים מוליכים לשחוט להשיבי"ם שבכפרים כי המה יקחו מחיר שחיטתם פחות מבעיר ועי"ז גרמו בניזקין הכנסת העיר הרבה מאוד ולא יוכלו הקהל לכלכל רבניהם והשובי"ם והת"ת כמשפט כאשר מלפנים וכת"ה פילפל בחכמה כי המוליכים עוברים על לא תשיג ועי"ז גם השובי"ם בכפרים מסייעים ידי עוע"ב:

והנה ראיתי בדע"ת סי' א' סעיף נ"ח מביא מד"ק דפקפק אי שייך מדינא הש"ג אצל שובי"ם דמחויבים לשחוט בחנם משום מה אני בחנם ע"ש ולדידי נראה מהש"ס מפורש דהי' רגילין ליטול שכר שחיטה מב"ק (צ"ט:) טבת אומן שקלקל חייב וכו' כאן בחנם כאן בשכר וכו' הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר וב"מ (צ"ז.) מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו ע"ש, ומוכח דמקבלי שכר מיירי (ע' חו"מ סי' שמ"ו סי"ב וב"ב כ"א: ב"מ ק"ט.) מקרי ינוקי שתלא טבחא ואומנא וסופר מתא כולהון כמותרין ועומדין נינהו ערש"י דאם קלקלו מסלקו בלא אתרייתא דהיא פסידא דלא הדר ומוכת דמיירי במקבלי שכר דמקרי ינוקא בודאי שרי לקבל שכר שימור כנדרים (ל"ז.) וע"ש ב"ב (כ"א.) מוכת דמקבלי שכר, שתלא נוטל מחצה בפירות ב"מ (ק"ט.) ואומנא מקיז דם זה הוא הגרע בקידושין (פ"ב.) ורש"י שם שאוכל עם המקיזין סעודות גדולות סופר מתא כותבי שטרות כתוסי הוא נוטל שכר ככתובות (י"ט:) זימנין דמשהי לי' אפשיטא דספרי רש"י שעל הלוה ליתן שכר הסופר ע' ב"ב (קכ"ז:) כן במשנה וא"כ אם הסופר לא דק בשטר היא פסידא דלא הדר וכ' תוס' תמורה (י"ז:) דבלישנא דשטר דייקי יותר מלשון המשנה וא"כ גם טבחא מיירי במקבלי שכר ולא שייך הכא מה אני בחנם דאמרינן בנדרים (ל"ז.) ר"י ס"ל שכר פיסוק טעמים שרי ליטול שכר כי לאו דאורייתא ומוכח דאם יש עם דבר שהיא דאורייתא עוד דבר שהיא דרבנן כמו פיסוק טעמים עם מקרא שרי ליטול שכר וא"כ בשחיטת בהמות שהיא מה"ת יש עוד בדיקות הריאה שהיא דרבנן מטעם מיעוט המצוי כש"ך יו"ד סי' ל"ט סק"ג שרי ליטול שכר וכן בעופות ל"מ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת בודאי שרי ליטול שכר אלא אפילו למ"ד ישל"ע מה"ת ע' יו"ד י"ג נמי שרי ליטול שכר דאמרינן בחולין (כ"ח) ר"א מלמד שנצטווה משה וכו' ועל רוב אחד בעוף וכו' ע"ש בתוס' וביו"ד סי' כ"א פסקינן לכתחילה לשחוט ב' הסימנין גם בעוף ובסי' כ"ב גם הוורידין ובדבר שהיא דרבנן שרי ליטול שכר:

ונראה גם לימול תינוקת לא שייך לומר מה אני בחנם וב"מ שם (צ"ז) שתלא טבחא ואומנא פירש"י מקיז דם ושם (ק"ט) פירש"י מוהל תינוקות ומוכח דמיירי במקבלי שכר וכן מוכח מהרמב"ם פ״ו דשבועות הל"ט כיצד והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה או למי שימול את בניהם או שיזבח להם הרי"ז נשאל וכו' ועושה מצות אלו ונוטל שכרו ע"כ הרי דהזכיר שחיטה ומילה ונוטל שכרו ושם בראב"ד הובא טו"ז יו"ד סימן רכ"א ס"ק מ"ב והא דכ' הרשב"א בתשו' והובא ברמ"א יו"ד רס"א ויש מוהל ואינו רוצה לימול אלא בשכר יש לב"ד לגעור במוהל זה כי אין זה דרכן של זרע אברהם וכו' ע"ש זה לא כתב מטעם שמחויב מה שאני בחנם רק מטעם תקנת חכמים והנימוס והיושר כמו שמצינו באה"ע סימן ע"א באינו רוצה לזון בניו יתר על שש יש לב"ד לגעור בו ומכלימין אותו כי הוא מצוה מתקנת חכמים ככתובות (מ"ט:) ע"ש והה"ד הכא ונקיט זרע אברהם שהם מרחמין על הבריות ע' ביצה (ל"ב:) וכ"ד בש"ס וביבמות (ע"ט.) גומלי חסדים והיינו שעושין חסד למי שאין לו ואברהם אבינו מל בתנם ואת הנפש אשר פשו בחרן מ"מ לא מטעם מה אני בחנם והטעם בזה דמותר ליטול שכר למול במי שיש לו לשלם כיון דאיכא בצרכי מילה דיכולין לעשות ע"י אחר כגון דנותנין איספלנית וכמון ועוד יוכל לקבל שכר, היוצא לנו מזה דודאי שייך הש"ג אצל שו"ב וכמו שהעלו האחרונים:

ואולם בנידון דידן אי שייך הש"ג בכה"ג שמוליכין לעיר אחרת לשחוט והביא כ"ת בשם דברי חיים ואחריו החזיקו האחרונים בודאי צריכין אנו לקבל דבריהם, אבל אם לדין כבר השבתי לק' קנעניטש והבאתי דברי הסמ"ע חו"מ סי' שפ"ו מה שהביא כת"ה ומש"ם ולא מוכת כן דזה יהי' הש"ג ויורד לאומנות חבירו כקידושין (כ"ח.) מכות (כ"ד.) לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו וסנהדרין (פ"א.) ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו והיא השגת גבול, מכל אלו המקומות מוכח שבא בגבול חבירו ופסקי' לחיותי' (ואני מפרש ואת אשת רעהו וכו' לפי"מ דאמרינן ב"מ (נ"ט.) כד מישלם שערא מכדא נקיט אתא תיגרא והיינו ע"י שירד לאומנות של חבירו וקילקל פרנסתו ועי"ז נפל תיגרא בין איש לאשתו ונעשה ריחוק ביניהם והוי כאלו טימא אשת רעהו ומידו היתה זאת הריחוק ביניהם וזה במכות לא עשה לרעהו רעה שלא ירד ועי"ז וחרפה לא נשא על קרובו שלא יאמרו שטימא אשת חבירו והבן):

אבל היכא שאחד מן העיר הולך לעשות מלאכתו אל אומן מעיר אחרת וע"י כך הוא גורם בנזקין אל אומן העיר שלו זה לא הוי הש"ג ויורד לאומנתו רק היכא דאומן אחד בא לעירו של אומן שכבר ישב בה מכבר ולכן בנדון של כ"ת נ"י אם זובחי הזבח עשו יד אחת להוליך את זבחיהם לכפרים הסמוכים לעירו ומביאים הבשר משם להעיר בודאי ראוי לצוות על השובי"ם שבכפרים שלא לשחוט ולבדוק עבורם אבל על יחידים מהעיר שמוליכין עופות לשם לשחוט לפעמים ובאקראי נראה שאין לנו כח לצוות על השובי"ם שלא לשחוט. ובזה אסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה