אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קכט
עוד בענין הנ"ל. מאז נשלח אלי קונטרס מק' אנטווערפען, תוכו רצוף דברי ריבות ואש מתלקחת בין הרה"ג מהר"מ ראטטענבערג ועמו ראשי הקהל החדשים בדבר השכירות ביהכנ"ס מאת ראשי הקהלה נ"י הישנים ומצד הב' הם הגבאים של ביהכנ"ס מהם מראשי הקהל שעברו ועמהם המתפללים שם, וע"ז השבתי מילין כיד אלוקי הטובה עלי על פי דתוה"ק, ולבבי ידמה כי כבר שפך הרב נ"י כל חמתו ודברי תורה שלו אולם עתה נוכחתי לדעת כי עוד תורתו בלבו היתה ועתה חכמתו בחוץ תרונה השנות אותם בעתון נקוב בשם יידישע בלעטטער נומר 1 ובקראו שמו של תשובתו מחאה שלו ועליו יסבו בלכתו תשובות הג' הי"ו אליו:
והנה אחרי אשר החלותי תת תשובתי על הראשונות מעתה ההכרח יאלצוני לדרוך באיתן קסתי קסת הסופר לצאת לקראת נשק לענות על רב על שאלתו או תשובתו האחרונה כמאמרם ז"ל המתחיל במצוה אומרים לו מרוק עי' תוספ' חולין (כ"ט.), ועוד לא יצא מפי דבר זכרון לפני יהי' באמרם ז"ל (חגיגה ט"ו: מו"ק י"ז.) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ד' צבאות הוא, אם הרב דומה למלאך ד' צבאות תורה יבקשו מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו, ובאמת מי יוכל רב או צורב להתפאר כי הוא כמלאך ונראה דידוע מה אומנתו של תלמיד חכם בעוה"ז להרבות שלום, ואמרינן בזבחים (קט"ז.) ד' עוז לעמו יתן פתחו כולם וכו' ד' יברך את עמו בשלום ומנחות (צ"ט:) ביטולה של תורה זה יסודה עי' רש"י ומגילה (ג'.) כי שר צבא ד' אני וכו' אמש בטלתם וכו' עתה באתי דביטלתם עסק התורה ולא למדתם, וזה אם הרב דומה למלאך שאמר שר צבא אני והוכיחם על ביטול התורה כן היא עוסק בקיומא יבקשו, ואם לאו שהוא עוד מבטל התורה ע"י מחלוקת שהוא השלום יסוד קיומא אל יבקשו וכו':
ומעתה נבוא למצה עומק הדין ואני אעביר כל טובי על פני המחאה של הרב נ"י מה שיש לעורר על דבריו ואם המה נאמרים באמת עפ"י דתוה"ק או לאו וזהו החלי:
בשבו"י ח"ב סי' קמ"ג כתב להלכה וזה לשונו לכאורה ביד טובי העיר לעשות כל דבר כרצונם אעפ"י שלא הי' מנהג מקדם וכו' וגם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכן הוכחתי בספרי תוה"ש שאלה א' שכן דעת רוב גדולי עולם, ואפי' יחיד שביררו מה שעשו עשוי, וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב וכן מבואר בש"ע חו"מ סימן ב' וכן פסק הב"ח וכו' עי"ש, ומעתה בנידן דידן יש לנו עמוד של בחל לסמוך עליו ונפל ממנו המחאה, ומש"כ בטענה א' אולם לא נסמוך על זה לבד ונדבר על רמ"א חו"מ סימן ב' הוא מביא דעת החולקים על הראשונים וז"ל אבל אין רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכל שכן אם קיבלום עליהם לכל דבר ע"כ, והנה מדברי רמ"א במה דמסיים וכ"ש אם קיבלום וכו' מוכח לטפויי קאתי אף דלא הי' מנהג מקדם:
והנה ב״המחאה״ הביא דברי הנוב"י חו"מ סי' כ' הביאו פת"ש דכתב דמנהג היינו דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים, ואני תמה על הנוב"י מדוע לא הביא דברי רמ"א סימן קס"ג ס"ג כ' הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן ג"פ, ובמה שכתב הנוב"י דבר השכיח דידוע דכמה מקומות בפוסקים דבר שאינו מצוי לא הוי מנהג לדוגמא עי' ש"ך יו"ד סימן ק"צ ס"ק ג' שמ"ה שצ"א טו"ז סי' ס"ז טו״ז או"ח תס"ז חו"מ סימן של"א ועוד בכמה דוכתא בש"ע והנה אם נאמר כמו המחאה דתיקנו דבר חדש ושלא הי' מנהג מקדם והמה תקנוהו מ"מ שפיר עבדו דאמרינן ביבמות (ע"א) בתוס' ד"ה והני ותוס' ע"ז (כ"ז) ד"ה אלמא ותוס' פסחים (ב'.) בנדרים הלך אחר לשון בני אדם דוקא דידוע לשון בנ"א אבל באין ידוע למד מקרא על נדרים ע"ש. וגם כאן נאמר באם אין מנהג אנו למידין זאת מקרא מביהמ"ק ראשון עי' מלכים י"ב ה' ויאמר יהואש אל הכהנים כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר וגומ' כל כסף אשר יעלה על לב איש וגומ' יקחו להם הכהנים וגומ' והם יחזקו את בדק הבית וגומ' ע"ש:
ועתה שמעו עמי בינו זאת כי לא הי' מנהג זה מקדם והי' רק איש אחד ולא הי' מטעם דינא דמלכותא דכבר כתב הר"ן בנדרים (כ"ת.) דרק מלכי אוה"ע אמרו כן דאי לא יגרש אותנו מן הארץ אבל במלכי ישראל לא אמרינן כן ע"ש, ולקח את הכנסות מכל מה ששייך לביהמ"ק כמו בשקלים שהי' נותנים וכל הכספים אשר נדרו ונדבו ונתן הכל לכהנים ועליהם לחזק את בדק הבית, וכמה רווחא הי' לכהנים מזה וכמה הפסד הי' לכל אנשי ישראל שהי' צריכין לשקול שקלים לקרבנות וכל הוצאות שהי' נחוץ להוציא בביהמ"ק, ונמשך זה המסחר עד כ"ג שנים למלכות יהואש ולפי הנראה הכהנים לא יצאו ידי חובתן בתיקון בדק הבית ע"ש בקרא מפורש יצא:
ומעתה צא ולמד, אם במקדש שקדושתו קדושת עולם והקדשות הם קדושים מדאורייתא והוצאה מרובה היתה שם ועשה יהואש הוא לבדו מכ"ש בביהכנ"ס דילן והקדשות שלנו חולין הם וליכא פסידא כולא האי לעם ד' הדרים שם בודאי היו יכולים להשכיר לגבאים כל הכנסות עבור תקון בדה"ב לבד, וידוע מאו"ת ק"נ כופין בני העיר זה את זה לבנות ביהכנ"ס ומה לי לבנות ומה לי לתקן מחויבים כולן בזה ובחו"מ סי' קס"ג מוכח מרמ"א אפילו מועט כופין את המרובים ואפילו בענין מסים שלא הי' מנהג מקדם אין יכולים לתקן אבל בשכירות ביהכנ"ס הי' יכולים להשכיר כמו בבית המקדש:
ומה שנוגע ליסודי התורה ללמוד תורה לנערי בני ישראל בזה מחויבים כל אנשי העיר עיו"ד סי' רמ"ה כל עיר שאין בה מלמד תינוקת וכו', והנה הרמ"א כתב אבל אין רשאים לשנות דבר ואמרתי אחכמה לדעת להבין תיבת לשנות דבר, ומצינו ראינו בש"ס ע"ז (ו'.) הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום וכו' זה שינוי עי' רש"י, וב"ק (צ"ג:) עצים ועשאן כלים כר"א בוכאני דהיינו שיפן, צמר ועשאן בגדים נמטי ושם (צ"ו:) לבינתא ועשאן עפרא כל זה הוי שינוי כי תתהפך כחומר תותם ופנים חדשות בא לכאן, וכן גבי מסים דמביא הנוב"י דלא הי' לוקחין מס מן בתים ועתה שמו עליהם ראשי הקהלה לתת מסים מן בתים זהו דבר חדש ושינוי הוא:
אבל זה שאנו דנין עלי' אין ראוי' לקרותו שינוי ודבר חדש כי גם עד עתה שלמו בעלי המקומות מביהכנ"ס לראשי הקהל היינו להממונים מראה"ק ועתה ציוו ראשי הקהל שהממונים המה הגבאים הם יקבלו את הסכום והרי זה דומה למש"כ הר"ן בנדרים (מ"ה:) כיון שעיקרו של דבר מתברר גם האידנא ואחר כך יתודע המועט לא שייך לומר דהוא מטעם ברירה ואין זה ראוי לקרותו ברירה גמורה ולכן אף דבעלמא ל"ל ברירה בזו אית לי' והכא נמי בענין זה כמעט כל הדבר עומד כמו שהי' ואין זה נקרא שינוי כלל:
ועוד הא ראה"ק המה שליחי הקהל לכל דבר ואמרינן בגיטין (כ"ט) באם נתן גט ביד שליח וא"ל הולך גט זה לאשתי יוכל לעשות שליח אחר למסור הגט לאשתו וכן פסק באה"ע סי' קמ"א בשם גדולי הפוסקים ולא הוי שינוי מכ"ש הכא דראשי הקהל מינו שליחים הגבאים כי המה יקבצו לנקבציו מעות ביהכנ"ס לא הוי שינוי כלל ומזה ציוו דישלמו למשרתי בקודש והשאר לבדה"ב וגם עד עתה הם הי' עושין כן, ומש"כ רמ"א ואין לשנות בדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי עי' ב"מ (ס"ט.) יהיב לי' פלגא רווחא ושם ב"מ (ק"ה) ואי א"ל הב לי פלגא דרווחא מו"ק (י"ד.) כי פליגא להרויחא עי' רש"י רוצה להרויח יותר ע"ש:
היוצא לנו מזה ריות נקרא היינו מה שאדם משתכר ויש לפניו יותר ממה שהי' לו עד עתה ופסידא היינו דזולא סחורתו מהקרן ויש לו היזק עי' ב"ב (כ"ה.) פסיד פירא דרב דימי בכורות (ל"ז.) מאי אפסדתך עי' רש"י מעתה נבין פסידא להאי ורווחא להאי היינו דנותן לזה רשות למכור יינו ולהשני יצוה שלא למכור יי"ש שלו בעל היין נתעשר תיכף כי רבו הקונים ובעל היי"ש מדולדל כי אין לו למי למכור וכן במס זה יתן כפליים ובעבור זה השני לא יתן כלל היינו רווחא להאי ופסידא להאי אבל הכא לא יגיע הרווחא לבעל המקומות דגם בלא זה לא ישלמו בכל השנים שוות רק ישלמו לפעמים יותר ולפעמים פחות כפי העת ועי' תוספ' ע"ז (י"ג.) ואנכי ידעתי מפה, וגם פסידא לא הגיע מזה תיכף לאנשי העיר כי לא הניחו מס חדש בעבור זה וגם עתה לא נחוץ לתת מס חדש כי יוכלו ראשי הקהלה לצמצם מעט בהוצאות ושקל ישקלו הוצאות כנגד הכנסות והבן:
ומה שכותב הרב נ"י הנ"ל בה ״מחאה״ אני לא הייתי באותו מעמד וכו' והסכימו להשכיר את בית הכנסת וכו' ומסיק דסמ"ע ומהר"ם אלשקר ותת"ם הסכימו להלכה דבני העיר יכולים לעשות תקנה בלתי דעת הרב דהכא כולם יודו דהסכמת טובי העיר בלתי דעתי בטילה ומבוטלת מטעם חוקי המדינה ותקה"ק ע"כ המחאה, והנה לדברי רמ"א בסי' רל"א דמסיים מיהו אם ליכא הפסד לאחריני יכולים לתקן מה שירצו וכאן לדברינו לא הי' תיכף שום הפסד לאחריני ואין טענתו טענה, אולם נדבר כפי סברתו ונראה להביא ראי' לדברי מהר"ם אלשקר מקידושין (דף ע"ו:) אושפיזיכנו דר"א ב"א גיורא הוי והוי קא מנצי איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא סדרותא דמתא וכו' אתא לקמי' דר"י וכו' הלכך רב ביבי דגברא רבא ליעיין במילי דשמיא ערש"י ומר ליעיין במילי דמתא שאר צרכי צבור לדבר הרשות, לטרזינא, עי' ברכות (נ"ו.) לכורא פתיא לאגלי אפא עי' ב"ב (ח'.) ואי אמרת דבתקנה צריכין לחבר העיר ואי לא התקנה בטילה א"כ מאי א"ל ליעיין מר במילי דמתא הא גם זה צריך לחבר העיר אלא ודאי דלא צריך לי' ויכול לתקן בלתי דעתו:
והנה לסברת המחאה דאמר דלא ידע על מה קרא לו לבית הועד של ראה"ק ומשו"ה לא בא אינו טענה, עי' כתובות (צ"ד.) והביאו החת"ס בחו"מ סי' קט"ז אם הי' בעיר איבעי' לי' למיתי ותו"מ סי' קע"ו ברמ"א ובפרט בקראו לו זקני עירו, ועוד יתרה עשה ששמע ושתק ואמר אח"כ אמתלא ואינו טענה, היכי דשמע ושתק לא יוכל אח"כ למחות עי' חו"י הובא פ"ת סי' רל"א וב"ב (קל״ת.) שתק ולבסוף צווח כולי עלמא לא פליגי דקנה עי' חו"מ סי' רמ"ה ומה שאמר דהסכמה בטילה בלתי ידיעתו מטעם חוקי המדינה ע"כ, על זה אני אומר כי אם ילך בזה בערכאות לבטל מטעם זה הוא הרים יד בתורת משה ובתלמוד ובחכמי ישראל ומיטעא טעי הוא סובר מטעם חוקי המדינה היינו כי דינא דמלכותא דינא אבל לא כן, דרק לענין מסים וארנינות או מטבעות וקרקעות אמרי' דדינא דמלכותא דינא אבל לענין שאר דברים לא עש"ך יו"ד ס"פ קס"ה וחו"מ ס"ס ע"ד ואפילו לחולקים וס"ל בכ"מ אמרי' דד"מ דינא אבל היכא שהוא נגד דתוה"ק בודאי לא אמרינן דד"מ דינא דא"כ בטלת דין חוקי תוה"ק, וכבר שפך סוללה ש"ך חו"מ סי' ע"ג על רמ"א חו"מ שס"ט ועיין תו"מ פ"ח רמ"ת מה שהביא מזה מראשונים ואחרונים ואם כן גם לפי דעתו הר"מ אלשקר ודעימי' ס"ל דלא בעי חבר העיר אסור לו לילך בערכאות לבטל את השכירות מפני שלא הי' שם בבית וועד הקהלה והבן:
טענה ג' במחאה כתב המשכירים הי' השוכרים ונמצא לעצמן השכירו' וכו' וכו' ואין במעשיהן כלום, יש לדון בזה מאי קסבר אי משום חשדא לא הי' רשאין לקנות לעצמן ע"ז נוכל לומר דברבים ליכא חשדא (ע"ז מ"ג דף ב' גיטין מ"ו.) רבים שלשה עי' נזיר (דף א') והאי דקאי גבייהו הא תלתא והוה לי' ספק טומאה ברה"ר ונוכל לומר כי היכא לענין איסור לא שייך חשדא ברבים הה"ד בענין ממונא, ומה דשנינו בשקלים פ"ג אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות וכו' לפי שאדם צריך לצאת וכו' זהו מעלה עשו במקדש וחומרא בבית ד', ומאי דאמרינן גבאי צדקה שאין להם עניים וכו' (כב"ב ח': ב"מ ל"ד:) התם שייך חשד דלא הוי אלא שנים ועי' טו"ז יו"ד רנ"ז מה שמתרץ עוד בזה, ואפילו נימא דגם ברבים שייך חשדא לענין ממונא דרק באיסור דחמיר לא נחשדו אבל בממון דקיל נפשו של אדם חמדתו ונחשדו מ"מ הכא נוכל לומר דלא נחשדו כמו שכתבו תוס' ע"ז (י"ג:) ד״ה והרועין בהמה דוקא שלהן אבל של אחרים לא דאין אדם חוטא ולא לו, עי' תוס' ב"ק (ע"ט:) ד"ה אין וצ"ע ע"ש, וא"כ הכא דשכירות ביהכנ"ס לא הי' עבורם רק לטובת ביהכנ"ס לבד אמרינן חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואפי' יהי' להם הנאה מועטת משכירות זה מ"מ אמרינן חזקה אין אדם חוטא ולא לו וראי' מב"מ (ה':) רש"י ד"ה דידי כ' אבל רועה בהמות אחרות בשכר בשביל הנאת אחרים אינו חוטא וכו' ע"ש, והה"ד הכא אמרינן שפיר דלא נחשדו ומהני שכירתן:
אכן שם בהמחאה טענה ג' מסיים ועוד מטעמא אחרינא השכירות בטילה' מחו"מ קפ"ה ס"ב כתב אין שליח יכול לקנות לעצמו וכו' אין רשות וכו' או להשכיר לעצמן, והגאון מדענענבורג נ"י הביא מירושלמי בקני לעצמן לא מהני והוי קזכי מימינו לשמאלו וכו', והנה מחו"מ קפ"ה הש"ך הביא יש חולקין דקנה שליח, מהרי"ט ון' לב ותשובת הגאונים, ובר מן דין ידוע תשובת הרא"ש כלל ו' דדבר הנעשה ברבים אינם יכולים לחזור וא"צ קנין, וכ' שבו"י ח"ב סי' קפ"א במדינתינו אלו נתפשט המנהג כרמ"א חו"מ סי' כ"ב דדברי הקהל א"צ קנין עי"ש סמ"ע ס"ק י"ב בשם הראשונים ולכן דכל הטעם דשליח לא קני דאמרינן מאן שם לך ממי קבלית המכירה זו לא מב"ד וכו' וכאן לא צריך קנין דליקני לי' רק באמירה בעלמא:
ועוד לפי דברי המחאה סופר ומונה בהוועד של הקהלה היו ט"ו אנשים ג' שתקו ואחד מערער נשאר י"א משכירים ולפי קוי הנרשמים היו ה' גבאים ונשארו ששה אנשים שלא היו גבאים והמה מסרו להשוכרים את ביהכנ"ס כבסי' כ"ב דסגי בג' טובי העיר ע"ש וא"כ קנו השוכרים מהם ושכירתן קיימת, ועוד דאמרינן ב"מ (כ"ח:) שם דמיהן ומניחן ע"ש ותקשי לן בין למ"ד משום חשד לא יקנה לעצמו ובין למ"ד דבעינן הקנאה מאחר איך אמרי' כאן שם דמיהן ומניחן. אך כבר הק' כן תוס' פסחים (י"ג.) ד"ה מאי וז"ל והא דאמר גבי מציאה שם דמיהן וכו' ותירץ התם ליכא חשד שהרי הוא מחזיר את האבידה ואם כן הוא הדין הכא דאותן האנשים המה משתדלים לטובת הביהכנ"ס לרומם בית אלקינו להגדילה ולפארה בודאי אין כאן חשד וגם קנו בעצמן כמו במציאה, ועוד דאמרינן בנדרים (ל"ד:) אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר וכו' וכ' הר"ן אף על גב דד' אמות של אדם קונות בכל מקום הכא שאני וכו' גלי אדעתי' דלהקדש ניחא לי' דליקני לדידי לא ניחא לי' עי' ירושלמי פיאה פ"ד הל"ב, ומה שיש להעיר על דברי הר"ן כתבתי במקום אחר וכו' ומצי למיעבד הכי ואם נטלה לאכילה מעל ע"ש:
ואם כן גם כאן המשכירים והשוכרים הקדישו הכנסות של בית הכנסת רק לצורך בית הכנסת ולא יצא החוצה לשום דבר אפילו לת"ת רק לבדק הבית דעפ"י הדין שייך להם כמו מותר עולה וכו' עי' שקלים פ' ב' בודאי קנה הקדש, וגם אם השליח הי' אומר דקונה קרקע זו להקדש ג"כ הי' מועיל דהוא הקנה זאת להקדש, וגם בנידן דידן כל שלא שכרו עבורם כלל רק הכל להקדש ולטובת בית הכנסת בודאי מועיל השכירות:
והנה יותר לא ראיתי מה שנחוץ עוד להשיב ואם יעיינו ת"ח בשים שכל ובאמת יראו שכנים דברינו וקם השכירות ביד מנהיגים הראשונים, יאמר ד' לעמו ישראל כי יקראו איש אל רעהו לשלום כי אז יש תקוה על זאת כי ישועה קרובה לבוא ושלום מאת ד' ישפות לנו אכי"ר וגמ"ט לכולנו יחד:
בעה"ח יום ו' עש"ק ברכה א' תרצ"ג פה ק"ק סטניסלאב. דוד הלוי איש הורוויץ אבדפ"ק סטניסלאב והגליל יע"א: