אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קכח
בענין הנ"ל.
הנה יד שלוח אלי מאת נכבדי העם אנשי שם הי"ו מכרך אנטווערפען, מחוברת נדפס תוכו רצוף טענות ומענות בנידון השכרת בית הכנסת שלהם היא קהל מחזיקי הדת ואת פתשגן כתב הדת אשר נגזר עלי' מאת הרב הג' מהר"מ ראטענבערג נ"י אב"ד דחבורה הנ"ל, ונפשם בשאלתם לשים עיני עליו ולהוגה דעות בדין זה ויבחנו אמריו היעמדו דברי הרב אם לא:
ואני טרס אחלה לדבר הנני אומר כי בקראי דברי שני הצדדים והתבוננתי על מקומם כי סלע המחלוקת עד לשמים הגיע, וזכרתי מאמר חכז"ל יבמות (צ"ו:) נחלקו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן, קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ספר תורה בחמתן, והי' שם ר"י בן קיסמא אמר תמוה אני אם לא יהי' ביהכנ"ס זו בית עבודה זרה וכן הוה, ע"כ, ונראה (בסוטה מ"ז: סנהדרין פ"ח:) משרבו תלמידי ב"ש וב"ה וכו' רבו המחלוקת בישראל ונעשו תורה כשתי תורות, עד כאן, ר"ל דחלקו על דין אחד זה אוסר וזה מתיר ובעיר אחד כל אחד עושה כרבו ולכן הוה תורה קרעו לשתים, וזה שנקרע ס"ת בחמתן ועי"ז בא לכפירה חלילה ומש"ה אמר תמוה אני אם לא יהי' ביהכנ"ס זו בית ע"א במקום המשפט שנחלקו, והסיבוב מזה שמה הרשע, ומה מאוד נענתי שחותי בקראי דברי הרב אב"ד נ"י הנ"ל כי לא דבר נכונה ובחר לשון ערומים עם תלמיד חכם שכנגדו בקראו שמו ״עורך דין״ ולבזוי' קאתי וידוע מברכות (י"ט.) המבזה את החכם וכו' עי' יו"ד של"ד וש"ך סימן קט"ו ס"ח, ואף עייא לר' חייא הוי לשון גנאי מו"ק (ט"ז:) כריתות (ח'.) ורש"י שם אף שר' חייא לא יהין לדבר היטב עיין יעיי"ש מגילה (כ"ד:) ובמפורשים ונדרים (נ':) איכם ורבי' שיני' וכו' וב"ב (ט'.) עולא משגש ארחתי' עתו"ס ב"מ (פ"ד:) בזילותא דצמ"ר, מכות (כ"ד.) דלא שמע בזילותא דצמ"ר, ורש"י סנהדרין (מ"ד:) פעם אחת שמעתי בגנות ת"ח, סנהדרין (ק'.) כגון דאמרי מאי אהנו לן רבנן וכו' בזה הוי אפיקורס, וכן מצינו זאת בכל הש"ס, וע"ז אמר שהמע"ה ופושק שפתיו מחתה לו:
ונתתי אל לבי לעיין במה שאמרו חז"ל ב"ב (קל"ח:) בי דינא בתר בי דינא לא דייקי והובא בסמ"ע חו"מ סימן י"ט בשם הרא"ש, וש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק נ"א וב"ש אה"ע סי' קנ"ה ס"ק י"א, וצ"ע הא מצינו בכ"ד בש"ס דדייקי בתר בי דינא ואהדרי' עובדי' ב"ב (קי"א.) רב טבלא עביד עובדא כר' זכרי' בה"ק א"ל ר"נ זיל אהדר בך ואי לא מפיקנא לך, וכו' מאינך, ובסנהדרין (כ"ט:) דר' ישמעאל בר"י חייבי ליורשין ופרעו פלגא וכו' אתא לקמי' דר"ח ופטרי' ליורשין שלא לשלם אידך פלגא ובבכורות (כ"ח:) ומעשה מפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים וכו' ובא מעשה לפני חכמים והתירוה ע"כ הרי דבי דינא בתר בי דינא דייקי:
ועוד מצינו בזה עובדות בש"ס דאהדר דינא, וי"ל דרק בדורות הראשונים הי' מדקדקים בדין שיצא ככל משפטו והלכתו כי עוד הי' פלוגתא בין הת"ח לכן דקדקו בכדי להעמיד הדת על תלה לילך אחר הרוב מנין ורוב בנין אבל בדורות האחרונים כמו בימי רבא חוקים ומשפטים נבנו על יסודם והי' ידועים כי הלכתא נינהו ומש"ה אמרו בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ובודאי דנו והורו כהלכה, ומש"ה מביא הסמ"ע בשם הרא"ש כי אם היו שני בעלי דינין בדין לפני רב אחד אין לרב אחר להזדקק להם כיון דכבר פסקו להם:
ואולם בנידון דידן בודאי נוכל לדייק בתר בי דינא של הרב נ"י חדא דהצד הלז לא רצו לדון לפניו ולא סדרו טענותם לפניו, ובמש"כ הרב כי דבריהם חקוקים בספר פנקס הקהל" הנה גם בזה לא צדקה נפשו עיין חו"מ סימן י"ג י"ח ואין לדיין לקבל טענות בכתב ע' סמ"ע בשם ריב"ש הטעם, ולא הי' רשאי לדון עפ"י כתבם, והרב פילפל בדברי הש"ך סי' י"ז י"ח מהרשד"ם ובאר שבע לענין נוגע או פסול לדין כבר הביא דברי התומים ומוכח כי גם הנתה"מ וקצוה"ח ס"ל כן, וגם שם בסי' ג' העתיק הרב נ"י מצד השני שהוא לא רק נוגע אך הבע"ד בעצמו והרב הביא מחו"מ סוף סי' ל"ז עכשיו נהגו לקבל עדות וכו' כיון שקבלו עליהם ע"כ, הנה מדברי המחבר מוכח רק בעדים אמרינן הכי אבל לא בדיינין וראי' שלפני זה מסיים המחבר וכן לא יהי' דיין בדבר ומתחיל עכשיו נהגו לקבל עדים, ואף שמובא מרשב"א דיינין ועדים מכל מקום המחבר ראה המנהג רק בעדים, וידוע במקום ספיקא דתקנתא מעמידין על ד"ת עיין ב"ש אה"ע ס"ס א' ס"ק כ"א ושם סימן קי"ח ורמ"א ובכ"ד בש"ע, וכן כ' המשל"מ שהבא מכוח תקנה עה"ר, ובפרט לקיים דתוה"ק להורות נוגע פסול לדין. ונראה דבכה"ג שהרב הוא הבעל דין בעצמו כולי עלמא מודים שפסול לדין והבו דלא לוסיף:
בסי' ד' העתיק הרב. רוצה לפסול מצד שונא דפסול לדין וכו' וכתב ת"ל איננו שונא וכו' אפשר שאינני מוחל לו אבל אין לי שנאה נגדו ע"כ, שמעו שמוע והתמהו וישמע אזניו מה שהוא מוציא מפיו, באמרו, שאין מוחל לו ומצינו אפילו בלשון מחילה היינו לאו מחילה גמורה כמו שכתב תוס' שבועות (י"ב:) ד"ה לא, כ' דאינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו את הדין וכן כתב תוספ' חגיגה (ה'.) ד"ה הא, מכ"ש באומר שאיני מוחל לו ואין לו שנאה עליו תרתי דסתרי אהדדי ומצינו בברכות (נ"ו) רשע בדידך קיימא וכו' כולהו מחילנא לך בר מברתי' דר"ח, (היינו לא מחיל לך צער בת ר"ח) יהא רעוא דלימסר האי גברא למלכות דלא מרחמי' עלי' ע"כ, הרי חזינן דמה שלא מחל לו עד כמה קילל לו, ומזה נשמע דאם אינו מוחל לו הוא שונאו איהו בנפשו ופסול לדון אותו:
והנה בעיקר הדין בי דינא בתר בי דינא לא דייקי הובא באחרונים בשם גדולי הפוסקים דהאידנא דלא בקיאי בדיני מותר לדייק אחריהם עי' פ"ת סימן י"ט ומביאים בשו"מ מהד"ג ח"ב סימן קכ"ג הביא דעות הפוסקים כן, ועוד ע"ש, ובלא זה כבר השבתי לשם וכתבתי דהדין עם ראשי הקהל הראשונים שהשכירו את ביהכנ"ס לגבאים ״ואין כאן חלילה שום דררא דאיסורא", עי' או"ח סימן קנ"ג רמ"א ס"ז וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפרסום מקרי במעמד אנשי העיר ואין צריך לומר הן או לאו, ושם בטו"ז ס"ק ו' כו' ואפילו בשל כרכים אין איסור אלא במכר שלא יהי' אחר כך ביהכנ"ס אבל אם יהי' ביהכנ"ס מותר אפילו של רבים ליחיד, וכן כתב שם הרמ"א סעיף י"א ודוקא שמורידין אותו מקדושתן, אבל מותר להשאיל ספר תורה לקרות בה אפילו משל רבים ליחיד וכן מסיק שם המג"א וכו', וכן דעת הפוסקים משל רבים ליחיד שרי כל שאין מפקיעין קדושתה כמש"כ בהגה וכו' ושם מג"א ס"ק ל"ז כ' בשם מ"ב שהאידנא שבעה טובי העיר יכולים למכור אפילו בכרכין וכו' וב"י בשם המרדכי ישן ע"כ:
והיינו להוציאו מקודש לחול, אבל הכא בנידן דידן אין דומה כלל למה שהבאנו כי אין כאן כלל שכירות מרבים ליחיד ואין בזה שום הורדה והביהכנ"ס כקדושתה אז כן קדושתה עתה והשכירות הי' רק למען החזקת הביהכנ"ס דלא ליתי לאינצויי, ופה אתנו הגבאים של בית הכנסת כמעט יעמדו לעולם ואין להקולטוס לצוות עליהם על הכנסת הביהכנ"ס רק יתנו להם עוד על החזקת הש"ץ ותיקון בדה"ב, והרי זה דומה למה שאמרו בנדרים (מ"ח.) ואסורים בשל אותה העיר וכו' הרחבה והמרחץ וביהכנ"ס והתיבה והספרים והכותב חלקו לנשיא וכו' ומפרש הש"ס מה תקנתם יכתבו חלקם לנשיא וכו', תניא רי"א אין אנשי גליל צריך שכבר כתוב אבותיהן וכו' משום שקנטרנין הי' עמדו אבותיהן וכו' עי' ר"ן:
ולכאורה קשה איך נתנו לנשיא חלקם בספרי תורות הא אמרינן מגילה (כ"ו.) אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה עי' ב"ב (ח':) בתוספ' ד"ה פדיון כתב דהוא הדין לפדיון שבויים מותר למכור ספר תורה אבל למידי אחרינא לא, ואיך נתנו ספר תורה במתנה לנשיא ומתנה היא כמכר שם מגילה (כ"ו:) וכן קשה מביהכנ"ס איך נתנו חלקם, ולר"מ אין מוכרים של רבים ליחיד שם וכ"ז:)
אלא ודאי כיון דהאנשים המתפללים שם מתפללים גם עתה ויושבים על מקומם כמקדם וכן משתמשים בס"ת וקורין בתורה כבראשונה אין זה מתנה ושרי לעשות כן, כי לא עשו רק להפקיע איסורי הנדר והה"ד בנידון דידן אין זה שכירות כי הם לא עשו רק לפנים ולא להרויח מהכנסת בית הכנסת חלילה כי הכל שייך לביהכנ"ס לשלם לשמשים בקודש והשאר יפלו לבדק הבית וכל זה למען השלום:
וגם צד השני גם המה לא למען הרבות זוז במלחמות תנופה ילחמו אך כל זה למען אהבת הניצוח והכבוד ובפרט הרב נ"י דכבודו יקר בעיניו דאם אמרו לו כי הוא נוגע בדבר חרה אפו עד אשר מסר דינו לשמים באמרו ״ויתבע עלבונו מיד עורך המכתב״ יאמרו נא ישראל, וכי הוא זה דרך ת"ח? הרי בש"ס ב"ק (צ"ג.) המוסר דינו לשמים הוא נענש תחילה ועי' שאמרו בתוס' וחו"מ תכ"ב ומצינו בכתובות (ס"ג:) משום דרב זירא גברא רבה הוא מחניפותו ועוד שם, ואמימר ורעיו לא מסרו דינם לשמים ובע"ז (ג'.) אמרו אומות העולם להקב"ה כי קרוב הוא ושמים וארץ נגעו בעדותן הם, אף כי סטרתי על פיהם בספרי הקטן דברי דוד, אשר פיהם דיבר שוא, ס"ס כביכול נסוג לאחוריו הוא ושמים וארץ, ואמר מכם יבואו ויעידו ולא השמיע ברוגז קולו אליהן:
והנה לו יהיבנא לי' כולי' טעותא כי אמר הרב כי שכירות ראשי הקהלה הקודמים בטילה, ואפילו הכי הסכים כי ילכו לדין לפני בית דין אחר:
אעמיק שאלה מדוע תחת ״שליש״ רגזה ארץ כי ראשי הקהלה הראשונים ענו ואמרו לכו ונלכה ורב אחד יהי' שליש וכ"א זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ועל זה חרה אפו וימטר עליהם בלחומו ״סירוב״ כי ממאנים בדין תורה, ועי' פ"ת סימן י"ג דגם אם הנתבע רצונו כי גם השליש יהי' נבחר גם מדעת הבעל דין ורצונו בזה בורר לו אחד לא נקרא סרבן מכ"ש ברוצה בזה בורר לו אחד בודאי אינו סרבן:
והבט וראה אם השכירות בטיל או לא עדיין מספקא לי', אבל במה שהתיר הרצועה לילך בערכאות בודאי חילול שם שמים, עי' רש"י ואלה המשפטים כתוב שהמביא דין ישראל לפני ארמיים מחלל את השם ומיקר שם אלילים להשביחם וכו' ע"כ:
והנה איתא באבות פרק ב' כל המחלל ש"ש בסתר נפרעין ממנו בגלוי וכו' ועל זה ירמזון מילין אלו עי' (קידושין מ'. סוטה ג'.) תניא הי' רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי נלמד מסוטה עיי"ש, ושם ז' דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה שרוי' ביניהם עי' רש"י ז"ל שלא יהא הוא נואף והיא נואפת לא זכו אש אוכלתן דמחללין שם י' ה', וזה כל המחלל שם שמים בסתר היינו באיש ואשה שמזנים ומחללים שם יו"ד ה"א בסתר נפרעין ממנם בגלוי, ובזה יש לומר ורועה זונות יאבד הון, ודרשו בעירובין (ס"ד.) מאבד הונה של תורה רש"י כבודה של תורה והיינו מי שהוא מחלל שם שמים כמו זונות זה מאבד כבודה של תורה, ובנותן יד לילך לערכאות כהאי גוונא מחלל שם שמים ומאבד כבודה:
וכרוזא הנני קורא בחיל לא בחיל ולא בכח כי אם בקול דממה דקה המתהלך בתוך הקן קן קולמסא, וקולי אל שני הצדדים הנאהבים והנעימים הי"ו, וכך אני אומר אל נא אחי תרעו, אל תלכו בחקות העמים ליקרב משפט ד' לפניהם, כי קול ״דמי״ אחיכם צועקים כי שני הצדדים כסף בחוצות ישליכו וכסף למכביר פזר יתנו לעורכי דין ושניהם גם יחד יקחו מקופת הקהל ומתלא אמרו בין חייתא למחבילתא אזיל ברא דעלובתא, לא לעזר ולא להועיל כי אם לבושת וגם לחרפה אחריתם, ואתם ידעתם את האיש ואת שיחו כי לא לאמונה גבר בארץ ואתם תראו כי כל עמי איירופא נושאי דגלה של תורתנו הקדושה וינשאוהו וינטלוהו על גפי מרומי קרת, ומעתה בראותם יחד כי תגישו עצמותיכם לפניהם הלא יניעו ראשם ויאמרו בזה לכם לעגה לכם כי כל העמים מתורתם תלמדנה ואתם לא תבינו משפטה ותלכו לדרוש בערכאות להגיד לכם חוק ומשפט, וידעתי כי יש דרך ישר לפניהם ואם תאבו ושמעתם אז טוב הארץ תאכלו וטוב לכם בזה ובבא.
והעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום אכי"ר אסיים ודו"ש בכוח"ט: