אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קכז
ב"ה יום ה' נח ד' מרחשון תרצ"ב סטניסלאב.
כבוד ידידי ה"ה הרב החריף ובקי המופלג בתורה מושלם במעלות מו"ה אברהם יעקב נ"י מערזל רב ״דעדת יצחק״ באנטווערפען יע"א:
ברך לקחתי ברכת השנים גם יקרתו השנית השגתי ואולם יאמנו דברי כי ידי מלאות עבודת משא כעגלה המלאה לה עמיר ועתותי לא בידי המה כמעט קט חטפתי לי זימנא לדבר עם אוהבי בשער המכתב:
ע"ד הביהכנ"ס אשר ראשי הקהלה ד מחזיקי הדת השכירו על חמשה שנים לגבאים של ביהכנ"ס בסכום מסוים מדי שנה, ומותר המעות אשר יפול מההכנסה של ביהכנ"ס ני אז והלאה יהי' לבדק הבית ולכל צרכיו, ועתה קמו ועמדו ראשי קהל חדשים ורוצים לבטל השכירות מראשי הקהל הקודמים והנה אם שם אין כוונת הנצוח וריב אמרתי כי לו חכמו ישכילו ראשי הקהל החדשים גס המה כי ראו לעשות כן לכתחילה כי כסף הנשאר ילך על הוצאות ביהכנ"ס לרומם בית אלהינו ובפרט אחר שכבר נעשה, וידוע דדבר שנעשה ברבים אינם יכולים לחזור ואינו צריך קנין בחו"מ ס"ס קס"ג ולא שייך טענת משטה אצלם בחו"מ סי' פ"א רמ"א דאין דרכם להשטות, ועי' סמ"ע סי' כ"ב ס"ק י"ב ובחו"מ סי' שי"ב ס"א המשכיר בית לחבירו וכו' אינו יכול לחזור בו להוציאו תוך זמנו ואפילו מכרו לאחר וכו' והלוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו, וגדולה מזו מצינו בערכין כ"א המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש וכו' ומקשינן היכי דייר במעילה קאי ע"ש בתוספ', ואולם ר"ן נדרים (מ"ו:) כתב דמיירי בבית סתם ולהכי מצי משכיר אסר לו אבל בבית זה לא מצי משכיר מקדיש לי' והיינו עד שידור בה כל זמנו משלם, והוא הדין כאן אף שבאו מנהיגים אחרים אינם יכולים להוציא את ביהכנ"ס מרגבאים כל ימי משך שכירותם, והמנהיגים הקודמים מה שעשו עשו, והנה מה שטענו החולקים על השכירות כי לא נעשו בהסכמת הקהל ובמעמד אנשי העיר יש לעיין לו יהי' כדבריהם כן הוא ונעשה באיסור השכירות והוי כמקח הנעשה באיסור צריך עיונא טובא, והיינו דנימא דהוי ביהכנ"ס של כרכים דאין יכולים למכרו אלא א"כ תלוי' בדעת כר"א מגילה (כ"ו.) מכל מקום נראה כיון דאיסור מכירה הוא רק מדרבנן ואמרינן בכתובות (פ"א:) אמר ר"י כיון דאמרי רבנן לא ליזבן אי זבין לא הוי זביני' זבינא ומייתי לה בסמ"ע בסי' ר"ח, וצ"ע מב"מ ט' המגביה ארנקי בשבת הכ"נ דלא קני אלא מה דעביד עביד וקני, ועי' או"ח ס"ס רס"ו מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו וצ"ע, ושם מסיק הסמ"ע לתרץ דברי המרדכי דפסק בנשבע שלא למכור בטלה המכירה דלא גרע איסור שבדה מלבו דנשבע והיא דאורייתא מאיסור הקדום והוא אינו אלא מדרבנן ע"כ, ואני הבאתי ראי' לדבריו מדברי הר"ן נדרים י"ט ד"ה ועל, כ' דלא עדיף מדרבנן מאלי' מאיסור תורה בידי אדם ע"ש:
ובעיקר דברי המרדכי ע"ש ש"ך ויו"ד סי' ר"ל וטו"ז סימן רכ"ח וחו"מ סימן קצ"ה שמהני קנין בשבת וסי' רל"ה דמהני מכר בשבת וטו"ז או"ח סי' תקכ"ד אסבר לן הטעם בכתובות פ"א אמרינן דלא מהני המכירה, דאת"ל מועיל לא הועילו חכמים בתקנתן משא"כ ביש עבירה במכירה המכירה קיימת, וחכמים הועילו שעבר על דבריהם ז"ל וקולר העבירה תלוי' בו ומעשיו קיימים עי"ש, ואני הבאתי ראי' מתוס' פסחים (ק"כ) ד"ה אמר, וע"י ב"ש אה"ע סי' קי״ט ס"ק י"א ומג"א תק"ו ס"ק יו"ד ותוס' מגילה (כ"ו) ד"ה כיון כ' ביהכנ"ס של כרכים בפי' א' כיון שרוב בני אדם הולכים שמה להתפלל חמירה קדושתה ואינם יכולים למכרו ע"כ, וא"כ היכי דכבר מכרו יוכל להיות קיימת וזה שמכרו עברו על דברי חכמים כנ"ל:
והנה עד כאן דברנו בנמכר של כרכין שלא כדין חכמים, אבל בנידן דידן אין כאן חלילה שום נדנוד איסור, חדא שאין כאן מכירה רק שכירות, ואת"ל שכירות ליומא ממכר הוא כב"מ נ"ו הא כתבו התוס' דרק לענין אונאה ממכר הוא ולא לשאר דברים וכן כתב התוספות ע"ז ט"ו ד"ה השתא, וש"ך תו"מ סי' שי"ג הביאם וכן שיטת הרמב"ם ע"ש דפסק כן:
ואם תשיבני מדברי המחבר או"ח סימן קנ"ג סעיף י"א ביהכנ"ס או לבנים וכו' אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו על ידי שבעה טובי העיר וכו' ע"כ, הרי מוכח דאסור להשכירן, אבל ז"א דהרמ"א ז"ל מסיק ודוקא שהורידן מקדושתן וכו' והן הן דברי תוס' מגילה (כ"ו:) אמר רבא האי בי כנישתא חליפא וזבינא שרי אוגירה ומשכונה אסור, והק' התוס' הא גם ר"מ מתיר בזה דעל תנאי שרי, והיינו שיהיה שכירות שאם ירצו יחזירוהו, ותירץ דר"מ שרי למכור על תנאי רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזל וכו', וזה הוא הנידן שלפנינו ובוודאי שרי, וכן כתב הטו"ז ס"ק י' ד"ה אפילו בנו כו' ואפילו של כרכין אין איסור אלא במכרו בענין שלא יהי' אחר כך בית הכנסת אבל אם יהיה בית הכנסת מותר אפילו משל רבים ליחיד וכו' עי"ש, ועוד יתרה מצינו ראינו ברמ"א קנ"ג סעיף יו"ד כתב ושבעה טובי העיר דינם כחבר עיר, והמג"א הביא דברי המ"ב דהאידנא שבעה טובי העיר יכולים למכור אפי' בכרכים וכ"כ בשם מרדכי ישן עכ"ל, ונראה טעמו כי מצינו במגן אברהם סימן ש"ו ס"ק י"א וכ"ד בש"ע בחו"מ וביו"ד דהקדשות שלנו חולין הם והוא מהרא"ש והובא בש"ך חו"מ סי' ת"כ ס"ק ט', ראשים וממנים מהקהל כת"ח חשובים, עי' חידושי לבית לוי ועיין קידושין (מ"ו:) מר דגברא רבה יעיין במילי דשמיא ומר לעיין במילי דמתא, ועי' גיטין (ס'.) ואחריהן ראשי כנסיות וכו' וסוף הוריות, ונראה הטעם דהם כת"ח דהובא בתוספות ברכות (ל"א) בשם ירושלמי דעוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה דמי ע"ש, ומש"ה נבינה הטעם דממנים מהקהל יראי ד' וחושבי שמו הם כת"ח כמובן, ולא עוד אלא בזמן הזה הם חשובים יותר מת"ח, דת"ח ליכא האידנא והם חשובים כת"ח בזמן הקודם, ואם הס עשו חשובים כחבר עיר וכמעשי ב"ד, והבן:
ואסיים ודו"ש באהבה: