אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קכה
ב"ה יום ב' ויקהל י"ט אדה"ר תרפ"ז לפ"ק סטניסלאב להנ"ל.
יקרת מכתבו הגיעני והנני עט ממהר להשיבהו דבר ככל אשר אלקי יורני. ע"ד האשה שחתכו האם שלה זה שש שנים והיא מסולקת מדמים ואז נתן לה הבעל גט פטורין ועתה באת האשה בקשרי מעדנות עם איש א' ותבעה לינשא ושאלה אותו אם היא צריכה לישב ז' נקיים, וכת"ה מסתפק כיון דאין לה עיקר מטרון אשר משם בא דם נדות לא דמי לקטנה ולא לזקנה ומעוברת, ונראה לפי"מ דאמרי חז"ל ביומא (י"ח:) ויבמות (ל"ז:) רב איקלע לשכנציב מכריז מאן הויא ליומא וכו' ומקשי הש"ס והאמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ע"כ וא"א היכא דניטל האם שלה אינה צריכה ז' נקיים לוקמי' בכה"ג דלקחו אשה כזאת ועוד דמצינו בכתובות (יו"ד:) א"ל ר' ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים בדק ר"ג ומצא כדבריו, ומעתה כיון דיש משפחה נשים כאלה הו"ל להש"ס לתרץ דלקחו לרבנן מהני משפחות ולהכי לא הוזקקוה לז' נקיים אלא ודאי לא פלוג רבנן ובכל אשה תבעוה לינשא בעי ז' נקיים וכמו שאמרו ביבמות (ק"ז.) לא פלוג רבנן וכתובות (נ"ב:) ועב"ש אה"ע סי' ס"ג ס"ק ג' מסיים דלא פלוג רבנן ובתוס' עירובין (ס"ה:) ד"ה התם וב"מ (ו':) ד"ה אלא וכמה דוכתי בש"ס:
ועוד ראי' מכתובות (ס':) דתניא הרי שהי' רדופה לילך לבית אבי' וכו' זקן חולה זקנה ועקרה והמפלת ושאינה ראוי' לילד כולם צריכין להמתין שלשה חדשים ורש"י ד"ה שאינה כ' שנעקר בית הריון שלה וד"ה בגזירותיו דלא פלוג רבנן ע"ש וממילא הה"ד הכא אע"ג דנחתכה בית הריון שלה ואינה רואה דם אפ"ה צריכה ז' נקיים והבן:
והנה בהא דאמרי' מאן הוי ליומא יש להבין דמצינו בכמה מקומות דאיקלעו הני רבנן ולא אצרכוהו לכך כמו בעירובין (ו'.) רב איקלע לרמחריא ובחולין (ק"י.) רב איקלע לטטלפוש ובשבועות (מ"ח:) רב נחמן איקלע לסורא ובע"ז (ניח.) תוד"ה איקלע כ' דר"נ איקלע מחוזא ולא אכריזו מאן הוי ויתכן כי דרשיש ושכנציב הי' דר שם המושל והני דרבנן אתי להמושל לכבודו ורש"י סוף ע"ז דרך פרסיים לשלוח לאכסנאים נשים וכו' ולכן למען לא ישלחו פרסמו ואכריזו מאן הויא ליומא כדי שידע שר העיר שכבר הכינו להם וא"צ לשלוח להם אבל רב ור"נ לא הוצרכו לזה כלל:
ב) ובענין שם האשה בבציא (בלא א' זולת בחותמה באל"ף) ושם העריסה היתה חיה וע"י חולי קראוה בבציא ונשתקע שם חי', ורצה כת"ה לכתוב שם חי' ג"כ אף שנשתקע וחילי' דילי' מטיב גיטין שמות אנשים בשם גיליבי, אמת שמוכח כן מדבריו שכתב ולא חשיב נשתקע, ויש בזה להתלמד במקום אחר:
ומזה הוכיח בספר אה"ש, לענין זידא באבא לכתוב גם שם העצם כיון דידוע ומפורסים דהמה רק כינויים בלבד, והנה ע' בליקוטי שמות סי' ל"ג בשם הירש ונשתקע צבי וכ' בי' בא' ששמו חיים והכינוי ביבנט היינו הפירוש ביבנט חיים ונשתקע חיים אין לכותבו ואם כתבו חיים אינה מגורשת ע' אה"ש סוף כלל ב', וידוע כי רבו הפוסקים דפסלו שם נשתקע וער"ן נדרים (ל"ג:) לאו כ"ע דיני גמירי דידעי דהוי רק כינוי מש"ה לא חשיב עיקר השם נשתקע וע' ב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ז אבל שם גיות אינו לשום בר ישראל וצ"ע גיטין (נ"א:) רוב שמותיהן של ישראל בחו"ל כשם עכו"ם, והנה לענין דינא בזה שב ואל תעשה עדיף וסגי בשם בבציא לבד:
ג) וע"ד האווזות שמפטים להתיר להם הבדיקה בוושט אין אנו יכולים להתירם ואין ב"ד יכול לבטל וכו':
והנני להעתיק לו מה שכתבתי בענין זה לק"ק בילטץ לחכם א', ע"ד שאלתו אם כשר הדבר להלעיט עופות אווזות ולבדוק אח"כ הושט והביא חילוק בין אווזות דחותבים בע"כ ובין שאר עופות מפני שהעוף אוכל מאליו ואולם בב"מ (פ"ו:) לא משמע כן דאיתא שם מאי ברבורים אבוסים (רש"י תרנגולין) אמר רב שאובסין אותן בעל כרחן ושמואל אמר שאובסין ועומדין מאליהן ע"כ, וקשי הבנה איכא הכא. ונראה בשבת (קנ"ה:) מרביצה ואוכלה זו בע"כ (ערש"י בכורות (נ"ח:) רבוצים שכובים) והיינו המראה חותבה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ערש"י ויכולה להחזירה, ובזה נקל להבין פלוגתא דרב ושמואל בב"מ ר"א שאובסין בע"כ היינו ומשכיבה ותוחב לתוך פי' עד שאינה יכולה להחזיר ושמואל מאכילה ועומדין היינו שלא בעל כרחה וע' רש"י בעומדת אינו יכול לתחוב כל כך ויכולה להחזירה:
היוצא לנו מזה דגם בתרנגולין באם משכיבה ומרביצה יוכל לתחוב באצבע עד שאינה יכולה להחזיר) ומעתה מאן מפיס איך הלעטה או מעומד או השכיבה בין כך ובין כך אנחנו לא נוהגין בהלעטה כלל ובדיקת הושט קשה לבדוק וכמה פעמים מצינו בפוסקים שאין אנו בקיאים עטו"ז או"ח סי' תקפ"ז ובסי' קפ"ד במג"א ובסי' קס"א ס"ק ג' ברמ"א וע' תוס' ביצה (ל': ל"א:) וע' סי' של"ט וסי' תק"א וסי' שי"ז בקשירה ע' יבמות (קכ"א.) ובחמ"ח סי' י"ז באה"ע ובב"ש שם ובדיקת הושט היא בדיקה קשה לפנינו ואין אנו יכולים לעמוד אם יש נקב בוושט או הבריא בודאי אין להגיס דעתו בהוראה להתיר ולאמור כי הוא בקי ואפילו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אין אתה רשאי להתיר בפניהם ע' תוס' מגילה (ה':) ד"ה דברים ותוס' פסחים (נ"א.) ד"ה אי ובתוס' עירובין (ק"א:) ד"ה ר"י וחלילה לאיש רב וצורב להרים יד בהלעטה ולהתיר ולחלוק על גדולי עולם משוש דור ודור זצ"ל:
דברי ידידו הדו"ש באהבה: