אור ברסלב
אמרי דוד סימן קכד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קכד

סימן קכג

ב"ה יום ג' נצבים כ"ג אלול תרפ"ז לפ"ק פה סטניסלאב. ברכת כוח״ט לכבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי מופלג בחו"י מו"ה אלטר נ"י שפירא האבד"ק וויקנא וכעת איתן מושבו בק"ק טשערנאוויץ יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני ושמחתי בהקשיבי משלומו הטוב כן ירבה וכן יפרוץ לשנה החדשה מהרה חושה עם כל טוב סלה. וע"ד שאלתו שאלת חכם הנה נפשנו יודעות מאוד כי הימים האלה ימי ביקורי ענוים ולא עת הוא אולם למען כת"ה נקיטנא לי זימנא לבי דואר. ע"ד א' דר עם נכרית זה איזה שנים וכבר ילדה ממנו בנים ועתה רצונה לגיירה את עצמה לילך לדת ישראל ולנהוג דת יהודית וכת"ה הביא דברי הרמב"ם בפאר הדור בנטען על שפחתו התיר לשחררה ולישאנה אף דעובר על עשה לעולם בהם כו' וכן על חז"ל הנטען על השפחה הר"ז לא ישאנה וכו' והביא בשם גדול א' דנידון שלפנינו חמור משם:

אבל אני רואה את הדברים ק"ו אם התיר הרמב"ם לעבור על עשה של תורה מכ"ש אנן ב"ד יכולנו לטבלו לשם גירות בלא בדקנו אחרי' אם היא נתגיירה לשם איש, וראי' לזה מר"ן נדרים (כ'.) מביא רמב"ן בשם תוס' מעשה בא' שנדר מכל פירות שבעולם חוץ מדגן ועבר על נדרו ובא לישאל והתירו הרב לאלתר ולא הזקיקו לנהוג איסור כימים שעבר אף דמשמתינן ע"ז שנזקק וכל זה עשה כדי שלא יבוא עוד לידי מכשול ומכ"ש הכא דאינו מפורש דמשמתינן ע"ז ע' יו"ד סי' של"ד אי גם זה בכלל:

ועוד דמאי דאמרי' ביבמות (כ"ד:) ובשו"ע יו"ד סי' רס"ח דבדקי' לי' שמא נתנה עיני' באיש ישראל וכו' זה היא דוקא באם אמת הדבר שרצונה להתגייר לשום איש לא מזקקינן לה וגם האיש שרוצה לכונסה ימשוך ידה ממנה ולא ילך אחרי' אבל באם האיש דר עמה מכבר ויש לה בנים זרים ממנו וקשר בה ככלב ולא יפרוש ממנה בכל ענין ומעתה רצונה להתגייר בודאי מקבלין אותה וזה דומה למה שאמרו ביבמות (מ"ד: ע"ו:) מידי היא טעמא משום שלחן מלכים הא לא צריכה לי' ע"ש והה"ד הכא מאי אמרי' שרצונה להתגייר לשום איש הא לא צריכה לי' דהא דר עמה:

ובעבור זה יהי' ניחא לן מאי דקשי' לן טיבא איך קיבלן איסור גיורא עתו"ס שבת (קנ"ד.) ד"ה אמרי דרב מרי בר רחל היתה הורתו שלא בקדושה ואיך קיבלוהו דנתן עיניו ברחל בת שמואל אלא כדאמרי' כיון דדר עמה מקודם לא שייך לבדקו שמא מתגייר לשום אשה דבלא זה דר עמה:

ומאז קשיא לן מהאי דמנחות (מ"ד.) דאתאי האי לקמי' דר' חייא וגיירה כדי שתינשא לאותו תלמיד וביבמות (כ"ד:) הרגישו התוס' ותי' בטוח הי' דסופו להיות לשם שמים וכן אצל הלל ע"ש מזה מוכח דתלוי הכל בראות עיני הדיין וכן כ' ש"ך יו"ד ס"ס רס"ח ע"ש:

ב) וע"ד נטיעות אילנות אי שרי בחצר בית המדרש לא אדע לדון בו איך החצר עומד ואם הפתח פתוח לרחוב והחצר ביהמ"ד היא לעצמה נראה דעפ"י דין אין אני יודע איסור בזה והתורה אמרה לא תטע אשירה כל עץ אצל מזבח או במקדש כי זה דרך כסל לעשות לע"ז כמו בשופטים אצל גדעון והאשירה אשר עליו תכרות נראה שהי' נוטעים אילן אצל מזבח שלהם או עליו ממש אבל בחוץ אצל כותלי המקדש והעזרה לא אסרה תורה, וביחזקאל מ"ז והנה על שפתי הנחל עץ רב מאד ע"ש מוכח שהי' אילנות קרוב לבית המקדש ולמה נגרע אנחנו, ובתמיד (ל"א:) תנא כעקידת יצחק יד ורגל ומפורש דד' רגלים כאחד לא משום דמהלך בחוקות העכו"ם ע' מפרש כשמקריבין עו"ג זבח לעכו"ם ככה עושים ואנחנו עתה לא שמענו ליזהר בזה, ורק בביהמ"ק דהי' מקריבין זבחים אמרו חכמים לא הי' כופתין וכו' והה"ד הכא חוץ לעזרה ולבית המדרש אצל הכותל מבחוץ למה לא יהי' רשאים ליטע אילנות ע' יו"ד סי' נ"ח וב"מ (נ"ט:) חרוב יוכיח נעקר חרוב ממקומו ועפ"י פשטיות הש"ס מוכח שהי' אילן חרוב סמוך לבית המדרש:

ומה שיש לי צ"ע ביומא (כ"א: ול"ט:) בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והי' מוציאין פירות וכו' וממנו הי' פרנסה לכהונה ע"כ ומוכח שנטע עצים בכל מיני פירות ומראיהן כשל זהב וקשה לן איך שרי לי' לנטוע ע' יומא (נ"ד:) דהקשה להם על אריות הכסא וכ' דאין לומר על פי הדיבור הי' דהא אין נביא רשאי לחדש מעתה ע"ש, אלא א"כ נפרש שנטע אילנות של זהב ממש וזה לא אסרה תורה רק של עץ:

והנה ידע כת"ה שפה עירנו עומדים בחצר ביהכנ"ס בכותל צפון שני אילנות גדולות סמוכים לכותל ממש ולפי הנראה הם עומדים שם מימי אבותינו הגאונים נ"ע ולא מיחו בידם ועוד עומדים מבחוץ אילנות סמוכים לביהכנ"ס ולביהמ"ד בד' אמות ואין קול נשמע שנעשה חלילה שלא כדת וכמדומה שאצל בתי תפלותיהם אין כלל אילן על הרחוב שפתחיהם פתוחים, רק מאחוריהם יש להם שדה אילן, ומרמב"ן לא מוכח כלום והגהות רע"א אין אתי, ומ"מ אין אני רוצה לומר היתר כי היכא דלא ליצווח עלי בבי מדרשא אבל להשתדל לעקור האילנות שב ואל תעשה עדיף:

ג) ובדבר שנותנים ס"ת ביום א' ושינו מנהג הטוב שהי' נותנים ביום עש"ק ושבועות והושע"ר הנה ידוע דבו ביום שמת משה כ' י"ג ס"ת ונתן לכל שבט ס"ת אחת ע' רא"ש פ' ערבפ"ס סי' י"ג ותוס' מנחות (ל'.) דלפי חשבון הי' זה ז' אדר ע"ש ולפי"מ שהביא סי' תק"פ בשם הילקוט די"א דמשה רבינו מת בז' שבט ולפי"ז הי' ז' שבט יום ה' ונתן לכל שבט ס"ת אחת בו ביום הרי דיוכלו לתת ס"ת אפילו ביום ה' בחול ואמרי' ברכות (ס"ג:) היום הזה נהיית לעם וכו' וכי אותו היום אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני, וגדולה מזה מצינו עירובין (נ"ד.) שחביבה תורה על לומדי' בכל שעה ושעה כשעה הראשונה ע"כ:

ומעתה צא ולמד שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום היינו א' ב' וכל ימי השבוע כיום שניתנה תורה בהר סיני לכן יוכלו גם עתה לתת ספר תורה בכל יום ובזה מראים אנחנו שחביבה תורה על לומדי' וידע כת"ה כי זכרנו מאז הי' עושים חתונות ביום ג' ד' ופשי"ק בשבוע וכעת הם רובם ככולם עושים ביום א' וכי התחת זה לא נסדיר קידושין להם הנח להם לישראל והלואי לא יגלחו זקנם ופאת ראשם ולא יחללו שבת וישעה האדם אל עושהו אכי"ר, זאת חזיתי להשיבהו כפי מסת הפנאי ואשאר בזה:

הנני ידידו דו"ש באהבה ומברכו בברכת השנים ובכות"ט:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה