אור ברסלב
אמרי דוד סימן קכג

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קכג

סימן קכב

ע"ד שאלתו במי שנאמר לו שמת אביו וישב ב', ימים ואחרי כן נתברר לו שהאומר טעה ואביו חי רק אמו מתה אם נחשבים לו הב' ימים הראשונים או צריך לישב ז' ימים מחדש. ונראה לענין הדין מפורש ביו"ד סי' ש"מ סכ"ד דאם קרע על אביו ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אחר כ"ד והיא מנדרים (פ"ז.) דאיתא התם למימרא דאותה דוקא ורמינהו דהא גבי קרעים כתיב על על ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא כדי קריעה ומשני בסתם במפרש או תוכ"ד או אחר כ"ד ע"כ:

וראיתי בנ"ז הקשה מאי קושי' בנדרים הוא רק בדיבור להכי בעי דוקא שיכוין לזו משא"כ בקריעה דעביד מעשה לא צריך שיהי' דוקא לזה ודומה בכפאו לאכול מצה וכו' והניח בצ"ע ול"נ בנדר נמי משכ"ל ע"י מעשה כמו שמצינו בנדרים (ע"ז:) לא יאמר אדם לאשתו בשבת בטיל ליכי מופר ליכי אלא אומר לה טלי ואכלי טלי ושתי וע"ש בר"ן בין בשבת בין בחול מהני וע' יו"ד סי' רל"ד מזה וזה טלי ואכלי היינו במעשה כמו שמצינו בע"ז (ס"ג:) כגון שנשא ונתן ביד וכו' טלו ואכלו טלו ושתו ושניהם היו במעשה נדר וקריעה ומש"ה מקשה שפיר הדדי:

אולם הא קשיא לי גבי קריעה גופי' איך למדין כלל מזה דעל דוקא הא אי קריעה מדאורייתא הא אמרי' בכ"ד בש"ס דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ע' נדה (כ"ג.) וכ"ד (ע' ב"ק (ב':) דברי קבלה ותענית (ט"ו.) ברש"י דחילק מתי נקרא קבלה וב"ק לא משמע כן) ואי קריעה דברי קבלה מאי קשי' להו נדרים דאורייתא מקריעה דברי קבלה:

והנה במס' שמחות פ"ט ומייתי לה בתוס' מו"ק (כ"ו:) ד"ה קורע איתא אמרו לו מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו וכן להיפך יצא וכן מת אביו אמו והוא אינו אלא א' מן הקרובים יצא וכו' וכן בירושלמי מיקל עוד יותר ע"ש דחולק על מה דאיתא בנדרים ואין להקשות הא קימ"ל הלכה כדברי המיקל באבל ולמה פסקי' ביו"ד דלא מהני הקריעה כה"ג דזה כבר אמרו אבילות לחוד קריעה לחוד ע"ש במו"ק (כ"ו:) ומייתי לי' תוס' מו"ק (כ"ב:) ד"ה אחד אבל י"ל דבעיקר דין קריעה היא דרבנן וכיון דבמס' שמחות וירושלמי חולקים אמאי לא ניזל בת"ר החולקים ומצינו בע"ז (ז'.) הי' א' אוסר וא' מתיר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל ע"ש ובתוס' הן אמת דכלל בידינו היכא דירושלמי חולק על ש"ס דילן הלכה כדידן כרי"ף סוף עירובין ותוס' ברכות (ל"ט.) ד"ה בציר ור"ן נדרים (פ"ד:) ד״ה ואני מ"מ כאן כיון דמסכת חיצונות מסייע לי' הו"ל למיפסק כוותייהו ע' תוס' ברכות (י"ח.) ד"ה למחר כ' דפעמים סומכים עליהם נגד גמרא שלנו וכן כ' בכ"ד בש"ס:

ונראה דתמירא להו לחז"ל מצות קריעה עד שעשאוה כעין תורה דמצינו במו"ק (ט"ו.) אבל חייב בקריעה דאמר רתמנא לבני אהרן ובגדיכם לא תפרומו מכלל דכ"ע מחייבי:

ויש לעיין אי רבנן אסמכוה אקראי אמאי לא דייקו מפסוק דמפורש יותר בתורה ויקרע יעקב שמלותיו ויש לומר דאין למדין מקודם מתן תורה ע' מו"ק (כ'.) ד"ה מה כ' כן, ובמו"ק (כ"ד.) א"ש אבל שלא פירע ושלא פירס חייב מיתה שנאמר ראשיכם וגו' ולא תמותו הא אחר שלא פירס חייב מיתה וע"ש בתוס' מכל זה מוכח דחמירא להו ועשאה כעין דאורייתא:

ומעתה יונח לנו מה דלמד מעל דהיא דברי קבלה דקריעה גופי' דרבנן ומאי דמקשי' נדרים דאורייתא מקריעה דרבנן דחמירא להו כעין דאורייתא כמו שהוכחנו ולכן כיון דהוי לי' כעין דאורייתא לכן הלכו הפוסקים אחר המחמיר כגמרא דילן כמו שהבאנו מע"ז (ז'.) בשל תורה הלך אחר המחמיר והבן:

והנה לירושלמי ולמס' שמחות אם הם מקילין בקריעה כ"ש וק"ו דמקילין לענין שבעה דהיא דרבנן ואסמכוה והפכתי חגיכם לאבל, ובגמרא דידן דמחמרי' בקריעה דסבר של אמו ולהיפך לא נדע אי פליגי גם בשבעה כה"ג ולכן הדרינן לכללא דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל והי' נראה לפסוק אפי' בישב כל שבעה דסבר אביו ונמצא אמו וכן להיפך דיהי' מהני ובפרט דטעמא רבה איכא כקידושין (ל"ד:) דשניהם הוקשו כבודם לכבוד המקום וכן בסבור אביו ונמצא בנו ג"כ מהני ומכ"ש בנידון שלפנינו שישב ב' ימים דסבר אביו ונמצא אמו בודאי עולה לו דלא יהא אלא כמזלזל במקצת הימים והי' יודע שמת לו מת ולא נהג אבילות משלים שבעה ועולה כסי' שצ"ו, וד' יגדור פרצותינו ונזכה לשובע שמחות וזבח משפחות אכי"ר:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה