אור ברסלב
אמרי דוד סימן קיח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קיח

סימן קיז

ב"ה יום ה' אמור כ"ח למב"י תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב. בספירה ימים ושבועות יעשה לנו ישועות ואז שפתינו נאות וגרים פעמינו למסעות ובתוכם כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הגאון החריף ובקי בחד"ת המפורסים כש"ת מו״ה שמואל נ"י פיהרער אבד"ק קראם יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני זה ימים אחדים תוכו רצוף אהבה זו תורה מותיב ומפרק מקשה ומתרץ תפוחי זהב במשכיות כסף והי' פריו למאכל ועלהו לתרופה והאחרון הכביד כי מנחה היא שלוחה מאת פני כת"ה חיבורו היקר על מס' הוריות ואולם בעוה"ר ידי מלאות עבודה אשר לא מצאתי און לי להביט עיני הן על יקרתו ובפרט על חיבורו, ועתה שמתי עיני על מכתבו ועיני תחזינה משרים בחיבורו בהמקום אשר ציין ושם נאמר לכאורה קשה על מה דאיבעי' בהוריות (י"ב:) משיח שנצטרע מהו הוא באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטור וכו' ופשיט מברייתא והוא דאסור באלמנה וקשיא לי' הא מתניתין היא לעיל (ט':) משיח שעבר מביא פר ופירש הרמב"ם דאפילו מחמת מום א"כ פשיטא שאסור באלמנה ול"ל ריבויא והוא ע"כ:

ול"נ דאי נימא דתלוי בזה דכהן משיח אף שעבר מביא פר הה"ד דאסור באלמנה וא"כ נשיא שעבר שהוא כהדיוט ואינו מביא שעיר א"כ לכל מילי הוא כהדיוט א"כ קשה מאי מיבעי' לי' (דף ט'.) נשיא שנצטרע מהו בעולה ויורד מידחא דחי או מיפטר פטור ופשיט דפטור הרי דלא תלוי זב"ז ואמרי' היכי דגלי גלי היכי דלא גלי לא גלי ומש"ה צריך ריבוי דאסור באלמנה והוסיף עוד כת"ה להקשות לשיטתו מאי מיבעי' לרבא מהו באלמנה ופשיט לי' הונא מברייתא והוא אמאי לא פשיט לי' ממתניתין:

ויכילנא לתרץ ממאי דאיתא בחגיגה (ז':) תוד"ה עולות הק' על מה שאיתא ביצה (י"ט:) אמר עולא נדרים ונדבות אפילו שלמים ד"ה אין קרבין ביו"ט ומקשה הש"ס מברייתא דפליגי ב"ש וב"ה על שלמים שאינן של יו"ט לא כעולא והק' אמאי לא מקשה ממתניתין כי היכי דמתרצי עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו"ט לא מוכח הא שלמי נונ"ד באות ביו"ט ותי' דעדיפא לי' מברייתא דמפרשינן בהדיא ולא ממתניתין דבא ע"י דיוקא וכו' ע"ש והה"ד הכא אפילו לסברתו לא מפורש בהדיא ממתניתין דעדיף לי' מברייתא אבל בעיקר הדבר כבר הוכחנו דלא תלוי זה בזה ולא מצי לאוכיחי המתניתין:

והנה מה שכת"ה כתב משיח שנצטרע היינו מרובה בגדים וימר דכוינת רש"י משיח שנצטרע כלומר כה"ג שנצטרע מהו באלמנה היינו ג"כ מרובה בגדים הנה לדעתי הלך בדרך למרחוק כי ידוע תנא אין צריך לפרש דבריו ואמורא צריך לפרש דבריו והובא בכמה מקומות בש"ס ופוסקים לדוגמא רש"י גיטין (ד'.) ד"ה א"כ תוס' ביצה (כ"ה.) ד"ה וכאן אמר משיח מהו באלמנה והוא מיירי בזה בתמי' ורש"י דאמר כלומר כה"ג היינו שלא תטעה על משיח מלחמה לכן פירש בכה"ג מיירי בין כהן משיח בין מרובה בגדים דאין חילוק ביניהם בנידון זה:

ומה שהביא מו"ק (י"ד:) והצרוע לרבות כו' כה"ג צ"ע מערכין (דף נ'.) והצרוע לרבות אשה ע"ש וא"כ מנ"ל לרבות כה"ג ואולי ש"מ תרתי אשה וכה"ג וכת"ה הביא קושיא מדור"ל איך נטמא הכהן הגדול הא אין רואין נגעים בתחלה ברגל וכל השנה לדידי' כרגל לכ"ע דמי וכת"ה מתרץ עפ"י שאילת יעב"ץ דנגע שהיא עזה כשלג שהיא ודאי טמא וכהן יטמא אותו משהי' טמא הנגע בלא ראות הכהן ובזה מתרץ הקו' דור"ל ואולם תמהתי עליו פה קדוש איך יאמר דבר זה מתוס' זבחים (ק"ב.) ד"ה ואני הק' דאם אין רואה כ"ש שהיתה טהורה והיא היפך מדבריו דאמר בודאי נגע טמא ממילא:

והנה אמרתי לעיין בשאילת יעב"ץ וראיתי שהרגיש בזה בקוצר מילין ואמר שכ' במקום אחר וגם בזה שהוא טמא ממילא כ' רק ״אפשר״ ע"ש ולי לא אפשר לומר כן חדא הא שהבאתי ועוד בסנהדרין (צ"ב.) לעולם הוי קבל וקיים וראי' בית אפל אין פותחין בו חלונות ורש"י דכל זמן שאין כהן רואהו אינו מטמא בנגעים ע"ש ולדבריו משכח"ל בית אפל שיטמא היכא שידע שיש שם נגע ודאי אלא ודאי לעולם אין מטמא בלי ראיית כהן והתורה אמרה וראה הכהן פעמים אין מספר וקו' תוס' כ"ש שהיתה טהורה נ"ל דאהרן ירא בראותו כי נעשה מאת ד' בצרעת והוא ישפוט אותה היינו דיחליטה אבל לא יטהרה בשלומא אם הוא יכול לראותה יסגירה ואחרי כן יטהרנה אבל עתה שד' יסגירה ויחליטה אולי לא ירצה לטהרה כי עונשה גדול וע"ז אמר למשה לבקש רחמים ותפלתו עשתה פירות וד' אמר אני מסגירה וכו' אני פוטרה:

וקו' דור"ל נ"ל דיש ב' פסוקים וביום הראות ורש"י מו"ק (ז'.) דרשו יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה ויש פסוק והצרוע לרבות כה"ג ואיך משכח"ל כה"ג יום לראותו ג"כ מוכרח לומר דפסוק ביום הראות מורה דוקא אי יש יום שאתה יכול לראותו אזי יש יום שאין אתה רשאי לראותו כגון ברגל אבל באין יום כלל כמו בכה"ג בודאי יוכל לראותו ביו"ט דומה לחו"מ סימן מ"ב ס"ט דהיכן דבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וע"ש סימן קי"א סעיף י"ט בטו"ז וע' או"ח סימן תמ"ו ס"ק ב' מג"א חמץ בז' יעבירנו ע"י עכו"ם ואין עובר על משהו חמץ על מנת לבערו משא"כ היכי דאחר ז' מותרין א"כ עובר וההד"כ דיש מ"ע לראות הכהן את הנגע לטמאו או לטהרו ואם לא יראנה מבטל כמה מ"ע ושפיר יוכל לראותו והבן וע"ש ב"ב (נ"ה.) א"כ בטלת ירושת בנו הבכור וע' רשב"ם בתוס' וכתובות (ל"ב) א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה זבחים (ל"א) א"כ בטלת תורת ארבע קרנות:

עי"ל קו' דור"ל דהטעם דכה"ג כל השנה לדידי' כרגל דמביא עשירית האיפה בכל יום ע' תוס' פסחים (נ'.) ד"ה מקום כ' ביום שמביא קרבן אסור במלאכה והיא מירושלמי ובתוס' חגיגה (י"ז:) מבואר עוד יותר ע"ש ד"ה אלא מש"ה כה"ג דמביא עשירית האיפה הוי לגבי' כרגל ואמרי' (מגילה ט': ויומא י"ב:) דכהן שעבר בין לר"מ בין לר' יוסי אינו מביא עשירית האיפה ולר"מ כל מצית כהונה גדולה עליו ולר"י אינו ראוי לכה"ג וכו' רק מודה ר"י במת ראשון שחוזר לעבודתו וא"כ שפיר משכח"ל והצרוע לרבות כה"ג ויוכלו לראותו בכהן שעבר דאין מביא עשירית האיפה לא הוי לדידי' כרגל ואחרי שראה אותו מת ראשון וחוזר לעבודתו לכ"ע ושפיר מרבה קרא והצרוע והבן:

ומה שהביא בשם הגאון חיד"א ז"ל מתרץ הקו' לענין נגע קודם הדיבור מכל מקום בני אדם הי' פורשים מהם וכו', אהובי, זה הי' אם הי' הדין שאחר הדיבור הי' דינם כמו טמאים מוחלטים אבל אם הי' דינם כמוסגרים היא גמרא ערוכה מו"ק (ז':) צוותא דעלמא עדיפא לי' ע"ש ברש״י דס"ל דמוסגר לא בעי שלוח וע"ש גם בתוד"ה אמר דבעי שלוח כ' גם פירש מבני אדם בימי חלוטו יותר מבימי הסגרו ע"ש מן זה חזינן דמוסגר יש לו צוותא בעלמא ולרש"י ודאי אין פורשין בנ"א ממנו, ומעתה קושיתי קמה וגם נצבה דרבא במו"ק (י"ד:) פשיט לי' דמצורע נהוג צרעתו ברגל והצרוע לרבות כה"ג והא כל השנה לדידי' כרגל לכ"ע ש"מ נהוג צרעתו ברגל וק"ל לפימש"כ רש"י הוריות (י"ב:) ד"ה מי וכו' נצטרע דליכא כהונה גדולה וכו' וא"כ איך נימא אצלו בעת צרעתו דהוי גבו כרגל כיון דליכא אצלו אז כהונה גדולה, ובודאי כל קו' יש לה תירוץ ולא באתי אלא לעורר:

ובהיות שהיא פ' אמור ובענין זה ארשום דבר קטן בזה במדרש שכבר נשאלתי אמור אל הכהנים בני אהרן ההד"כ שפתים ישק משיב דברים נכוחים ונראה דקשה לו להמדרש מדוע לא נאמר אמור אל אהרן ולבניו הכהנים רק אחרי נאמר הכהן הגדול מאחיו ונראה דזבחים (ק"א.) שמא באנינות הקרבתם א"ל אהרן למשה וכי הם הקריבו אני הקרבתיו וכהן גדול מקריב אונן ע"כ, ולמה כהן גדול מקריב אונן במו"ק (י"ד:) דכל השנה לדידי' כרגל ומש"ה מקריב אונן דתנן מקריב אונן וא"כ כהן גדול כל השנה כרגל ואמרינן ר"ה (ט"ז:) דחייב אדם לטהר עצמו ברגל ומעתה מהתשובה שהשיב אהרן למשה כי הקריב אונן ידע דאצלו כל השנה כרגל ואם אצלו כרגל יודע שאסור לו לטמאות דחייב עצמו לטהר ברגל וא"כ מש"ה לא נחוץ להזהירו שלא יטמא דכבר ידע ובזה אמור אל הכהנים שפתים ישק משיב דברים נכוחים והבן:

ובזה אסיים ודו"ש באהבה ומברכו בשבתא טבא ידידו:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה