אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קיב
ב"ה יום ה' תבוא ה" אלול תרפ"ז לפ"ק פה סטניסלאב. כבוד האברך המופלא ומופלג בתורה ויראה החריף מו"ה מרדכי צבי רעדליך מעיר לבוב יע"א
זה שבוע ויותר הגיעני יקרת מכתבו ולאשר עתותי לא בידי המה לכן אחרתי עד עתה וגם היום נקיטנא ידי בקצרה. על דבר השאלה באחד שקידש בש"ק בלילה עם סתם יינם ונודע לו אח"כ ומסתפק ושואל אי יצא ידי חובת קידוש על היין או לא ונראה דזה תלוי במה שהובא באו"ח סימן רע"ב באה"ט ולעיל קצ"ו בשם באר עשק דיכול לקדש ולהבדיל על סתם יינם שתקנת הברכות קדמה לתקנת סתם יינם וכבר הובא דחולקים עליו וכן חולק עליו שאילת יעב"ץ ח"א סימן מ"ה והוא הביא מפרקי דר"א דפינחס גזר על סתם יינם ע"ש:
ובאמת בש"ס דילן לא מוכח כן ע' ע"ז (ל"ו.) ר"א וישם דניאל על לבו בשתי משתאיו הכתוב מדבר אחת משתה יין ואחת משתה שמן על לבו שם ולכל ישראל הורה ומסיק דניאל גזר בעיר ע"ש הרי מוכח מכאן דדניאל גזר והנה ידוע דהלכה כרב באיסורי וא"כ גם מזה נוכל להוכיח דגזרת סתם יינם היתה קודם תקנת הברכות מעזרא ע' סי' קצ"ו באשל אברהם דעכ"פ דניאל גזר:
אבל בעיקר הראי' שמביא הבאר עשק מתענית (י"ב) דבריו תמוהים דאיתא שם יחיד שקיבל עליו בה"ב ואירע בהם יו"ט אם נדרו קודם לגזירתינו יבטל נדרו את גזרתינו וכו' וע"ש הפירוש שקיבל תענית בה"ב קודם שגזרו חכמים יו"ט אז קבלתו חל אבל משגזרו חכמים יו"ט אע"פ שהתחילו תעניתיו קודם הזמנים הללו לא דחו והק' אמאי לא חל גם עתה הנדר הא נדר חל על דבר מצוה לבטלה ואמאי לא יחול לבטל מגילת תענית ותירץ הר"ן דכאן דקיבל עליו לא הוי כנדר לבטל ד"מ, ואני הבאתי מבכורות (מ"ו.) מ"ש הכא דסגי בקבלה ומ"ש התם דמדרינן לי' וכו' הרי קבלה לא הוי כנדר:
והנה כה"ג מצינו בש"ס חולין (י"ז.) אברי בשר נחירה שהכניסו לארץ ונאסרו שמה אי מה שהי' משעת היתר לא איתסר וטטו"ז יו"ד סימן רי"ח ס"ק אריכות מזה ובע"ז (נ"א.) דקדשים שהקדישו בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות דאין רק עשה ול"ת אבל לא כרת והכא בנדרו קודם לגזירתם יבטל נדרו את גזירתם לגמרי אבל אחרי גזירתם לא יוכל לבטל מצוה גזירתם וחלילה לומר כן שאם רוצה לשתות יין או לקדש בשבת ואין לו רק סתם יינם יהי' רשאי לשתות ולקדש א"כ חלילה בטלה גזירת חכמים וגזירתם עומדת לעד בשופר ולולב בשבת שלא תדחה אף כי הם מן התורה:
ואין הנידון דומה לראי' כי משם קיבל עליו קודם גזירת חכמים אבל הכא כבר נגזר סתם יינם ואפילו הוא גזירה מזמן הש"ס והוא רוצה לקדש על סתם יינם אמרינן לא תשתה ולא תקדש כי הם אמרו לקדש והם אסרו סתם יינם וע' רמ"א יו"ד סי' קכ"ג מי ששתה מיין נסך בשוגג מתענה ה' ימים והוא מתשובת הרא"ש ובודאי עשה ברכה ואפ"ה בע' כפרה וע' יו"ד ס"ס קנ"ה דאפילו לחולה שאין בו סכנה אסור לשתות סתם יינם ומג"א סי' שכ"ח סק"ט, ויוכל לעשות ברכה אפ"ה אסור, והנה ברכות הוי רק מדרבנן ואע"ג בברכות (ל"ה.) אמר אלא סברא היא אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה וסברא משמע שהיא מה"ת כמו שמצינו בכ"ד איב"א קרא ואיב"א סברא ע' תוס' שבועות (כ"ב:) ד"ה איב"א מ"מ הכא כ' תוס' דברכות דרבנן וראי' מלעיל (כ"א.) ע"ש וכן מוכח מסוטה (יו"ד.) ויקרא כו' ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה וכו' לאחר שאכלו ושתו וכו' א"ל ברכו למי שאמר והי' העולם וכו' ואמאי לא אמר להם קודם אכילה א"ו לפניו היא דרבנן ומה שיהי' מה"ת רצה שיקיימו אבל לא מה שיהי' דרבנן ועדיין לא ניתקנה:
והנה המג"א באו"ח סימן תקל"ט ס"א מביא בשם ב"י בדרבנן אפילו סתרי אהדדי פסקינן כדברי שניהם להקל אשכחנא פתרי יין צמוקים שנשרה רק מעל"ע ופלוגתא אי כבוש מעל"ע או בעינן ג' מעל"ע עש"ך יו"ד סימן ק"ה ואמרינן לקולא שאם נגע עכו"ם שאינו יין דספק דרבנן לקולא ולענין קידוש דהוי ג"כ דרבנן אמרינן דהוי יין כשר לקדש עליו וע' חת"ס או"ח סימן ס"ה ביין שמותר מה"ד בנגע עכו"ם אי שרי למכרו לאחרים לקידוש בלי הודעה:
והנה בע"ז (כ"ט:) אמר ר"י שאל ר"י את ר"י מפני מה אסרו גבינות עכו"ם א"ל מפני שמעמידין אותן בקיבת עגלי עכו"ם א"ל א"כ אמאי לא אסרה בהנאה השיאו לדבר אחר איך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (בלשון זכר) או דודיך מיין (בלשון נקיבה) א"ל כי טובים דודיך מיין בלשון נקיבה א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו וכו' היינו דהיא לשון הנקיבה שתאמר לזכר כי טובים דודיך מיין ע"כ:
ויש להבין דר' ישמעאל רנה לדעת טעם גבינות עכו"ם והשיבו בקרא כי טובים דודיך מיין, ונראה דהשיבו מעין השאלה דר"י שאל לר' ישמעאל איך הוא קורא מזה יצא הדין אם גבינה שהעמידה בקיבת עגלי עכו"ם שרי או אסור בהנאה דהנה תוד"ה מנהמ"ל הק' אמאי בעי מנ"ל הא היא גזירה דרבנן משום בנותיהם ותירץ דודאי עיקר סתם יינם משום בנותיהם מיהו לא הי' אוסרים אותו בהנאה וכו' מידי דהוי אפיתן ושמנן וכו' אלא עבדו כיין נסך גמור משום דדמי לי' ע"ש:
וע"ז סובב השאלה, איך הוא קורא דודיך היינו ולכן באתי עמך בידידות והשיב ר' ישמעאל דהוא קורא דודיך בלשון נקיבה דהזכר יאמר אל הנקיבה כי טובים לי דודיך מיין היינו לכן באתי עמך לידידות וכן לריח שמניך יאמר הזכר אל הנקיבה כי ע"י שמנה נמשכתי אחריך, והיוצא לנו מזה דקרא מוכח כי ע"י שמנה ויינה להזכר נמשכתי אחריך לידידות ויין ושמן שניהם שוים לכן גזרו משום בנותיהם ותקשה קו' תוספות מ"ש יין דאסור בהנאה ושמן מותר בהנאה הא שניהם שוים יוצאים מקרא:
ומוכרחים אנו לתרץ יין סתם דמי ליין נסך מש"ה אסור בהנאה וא"כ גבינות עכו"ם שוים לחלב קיבת עגלי עכו"ם וכמו שאתה אוסר סתם יינם משום דדמי ליין נסך כן תאסור בהנאה הגבינה משום דדמי חלבהן לעגלי עכו"ם והשיב ר' יהושע לא כן אחי ואני קורא דודיך מיין וכן לריח שמניך היינו דהנקיבה תאמר להזכר כי היא נמשכת אחריו ע"י יין ושמן שנותן לה אבל הזכר אינו נמשך אחרי' ע"י יינה ושמנה וא"כ לא נוכל להוציא מקרא דיין ושמן מביא לידי בנותיהם ומפני מה אסרו סתם יינם בהנאה היא מטעם שמצינו בסנהדרין (ק"ו.) אצל בנות מואב דהוציאה צרצור יין מחיקה והיין בוער בהן והביאם לידי בנותיהן ע"ש ומש"ה מצאו און להם חז"ל וגזרו על סתם יינם ואסרי' בהנאה משום בנותיהם משום מעשה דבנות מואב משא"כ שמן שלהם לא מצינו שהביאו לידי בנותיהם ולא דמי כלל ליין ומש"ה ניחא לן דיין אסור בהנאה ושמן מותר ואין אנו צריכין לומר כתוס' משום השתוות ליי"נ כי יש לנו טעם גדול משום בנותיהם ושמן לא דמי כלל ליין וזה שאמר רב דימי (ל"ה.) רבש"ע ערבים עלי דברי חכמים דאסרו סתם יינם משום בנות מואב ואסרוה גם בהנאה מהטעם יינה של תורה דדמי לי' כמו שתירצו התוספות ואתר דסתם יין אינו אסור משום השתוות ליי"נ ממילא נפל קו' ר' ישמעאל דנאסר גבינה משום השתוות והבן:
ונראה דמצינו בשבת (י"ב:) בברייתא לא יקרא לאור הנר שמה יטה ור' ישמעאל אמר אני אקרא ולא אטה וקרא וביקש להטות ואמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים במשנה לא יקרא לאור הנר סתם ולא פירשו הטעם ומש"ה כשרצה ר' ישמעאל לידע הטעם מגבינות עכו"ם ולא רצה ר' יהושע לגלותו כדי שלא יבוא לידי מכשול לזלזל בהגזירה והבן, וכל זה עשה ר' יהושע שלא רצה לגלות בפירוש הדין מהטעם ע' לק' (ל"ה.) בגמרא:
ובהיותי עיינתי בבכורות (מ"ז.) ואלה הן הדברים שאין נפשו של אדם קצה בהם בכורות טבלים יי"נ בכור ולימא מה אפסידך דזבין לי' מקום מומא וכו' ושרי' כר"י וצ"ע לוקמי כר"ג דס"ל דרואין קידם שחיטה ואפ"ה יש לו טענה עליו לפי"מ דאמרי' חולין (פ"ה.) בד' פרקים משחיטין הטבח בע"כ ור"י מעות קונות דבר תורה והי' אז באלה הפרקים ולוקח אונסו לשחוט ועי"כ שכח להראות מומו לחכם ויש"ל דרוצה למצוא דאפילו היכי דשחט מעצמו אפ"ה יש לו טענה על הלוקח דהוא הביאו לידי הפסד אולם הא קשיא דאמרו יי"נ ע"י תערובות וכרשב"ג ע"ש ולוקמי' ביין נסך בעין ואפ"ה יש לו טענה על הלוקח דמפסיד לי' בשתייתו דאמרי' בע"ז (נ"ט:) אמר ר"א האי עכו"ם דנסכי' חמרי' דישראל שרי לי' למשקל דמי מהאי נכרי דמקלא קלי' ובתוס' שאלו הי' זה שופכו הי' העכו"ם רוצה לפטור וכו' ע"ש ומעתה יש לו טענה נגד הישראל דמיירי דנסכי' עכו"ם והי' יכול לשקול דמי' וצ"ע, ובעיקר השאלה נ"ל דלא יצא ידי קידוש וחמירא סתם יינם כיין נסך ויש פוסקים דאסרו גם היום בהנאה ולא מיחשב שתי' ולא אוכל להאריך כי העת יקר:
ובזה הנני דו"ש: