אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קח
ב"ה יום ה' אח״ק כ"א למב"י תוצ"א פה סטניסלאב. כבוד הבחור כהלכה החריף המופלג החרוץ ושנון כמר גרשון נ"י לאקמאן בעיר וק"ק בעלזא יע"א:
מאז השגתי מכתבו עם פילפולא חריפתא ולא נתנני הזמן להשיבהו דבר והן היום שמתי על אמרותיו עיני ואת אשר ירחש לבי אותה אגיד. פתח דבר יעיר לתרץ קו' תוס' שבועות (כ"ב.) ד"ה אבל קונמות ד"ה בכ"ש תימה דחמיר קונם מהק' ואיהו גופי' לא אסר אלא משום דהוי כהק' ובעי שו"פ ע"כ ותי' הוא לפי תו' כריתות (י"ג:) בקדוה"ג לא בעי שו"פ וכתובות (נ"ט:) דקונמות קדוה"ג נינהו ולכן מועלין גם בפחות משו"פ וסיים וזה ברור:
ולפי דעתי אין זה ברור דלפי מה דמוכח בכתובות מתרץ ר"א קונמות קדוה"ג רק אליבא דר"י ב"נ לא אליבא דר"ע ואפילו לפי"מ דמוכח מר"ן נדרים דר"א שם (פ"ו:) מתרץ קונמות כקדוה"ג דמי גם לר"ע מ"מ יש לנו פירכא דבנדרים (ל"ה.) בעי רבא מר"נ יש מעילה בקונמות או לא ופשיט ר"נ תפול הנאה להק' כהקדש ויש מעילה וחייב אשם מעילות ויש להבין הבעי' דרבא אי יש מעילה בקונמות הא שם בשבועות פריך הרי קונמות ומשני קסבר ר"ע אין מעילה בקונמות רש"י דלא קרינן בי' מקדשי ד' ע"כ ע' תמורה (ל"ב:) ורבא מיירי אח"כ וידע מזה ומאי בעי:
אלא דרצה לדעת אי ר"נ רבו פסק כר"ע אי יש מחניתין דדייק דלא כר"ע ופשיט תפול להק' ש"מ כהקדש דיש מעילה ואי ר"נ כר"א ס"ל דמשני לר"ע קונמות קדוה"ג נינהו א"כ דלמא כהקדש תפול הנאה וכו' היינו לר"ע דקונמות קדוה"ג ומש"ה נקיט כהקדש אבל אין מעילה בקונמות כר"ע א"ו ר"נ ורבא לא ס"ל דקונמות כקדוה"ג אליבא דר"ע וטעמא רבה איכא בהא כמו שאפרש (וע"ש בר"ן למעול מקבל וכו' ואע"ג דמוציא מרשות הקדש וכו' וצ"ע דלא הביא מקידושין (נ"ג:) מעות מה שיצא לחולין ואמר אשה אין מתקדשת מעות איך יצאו לחולין ע"כ והרי דפשיטא דמוציא מרשות הקדש בטעות לא יצאו לחולין אין שם מעילה ערש"י שר"ן כ' אפשר בטעות מעל):
והנה גם ר"פ דאמר מחלוקת בשבועות אבל בקונמות דברי הכל בכ"ש וע"ז הקשו התוס' כנ"ל גם הוא לא ס"ל כר"א קונמות כקדוה"ג לר"ע וראי' דבכתובות ובנדרים מתרץ הא לא דמיא אלא לאומר שדה זו שמשכני לך לכשאפדנה ממך תקדוש. וכן ר"ה ברי' דר"י מתרץ תי' אחר באומרת יקדשו ידי לעושיהם, וכן אביי ג"כ לא ס"ל כר"א בקידושין (ס"ג.) דפריך ונחשוב נמי רע"א יפר שמא תעדיף ומשני הא איתמר עלה אמר ר"ה ברי' דר"י באומרת יקדשו ידי וכו' ותוס' כ' דהה"ד דהוי מצי לשנויי קונמות כקדוה"ג וכו' ולפי דברינו לא ס"ל כר"א והטעם דר"ע ס"ל אין מעילה בקונמות ואין פדיון כלל לקונמות ורבנן סברי יש מעילה בקונמות וגם קונם כללי יש לו פדיון ומסברא רבנן מחמירין ור"ע מיקל ואמרי' ביבמות (פ"ח.) אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו (כרש"י דקדשי בדק הבית הן) משום בידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפי רש"י דקונם לשון נדר הוא ע"ש וממנו נקח דאי ס"ל אין מעילה נקל איסורא ממאן דס"ל דיש מעילה:
ומעתה יהי' לנו סברא הפוכה דרבנן דס"ל דיש מעילה היא רק קדשי בה"ב ולר"ע היא קדוה"ג בתמי' ועוד ממקומו מוכרע ביבמות דאיסור בעלמא הוא ועוד גם לרבנן דס"ל קונם כללי יש לו פדיון וקדשי בה"ב היא קונם פרטי אין לו פדיון קדוה"ג היא גם זה סברא הפוכה ואנן למדין מרבנן דקונם כללי חמיר מקונם פרטי ועוד דפריך בכתובות ובנדרים לר"א אי הכי ל"ל שמא יגרשנה ומשני אלמוה וכו' ולכאורה צ"ע כיון דחל מהשתא נראה כעוקר דבר מה"ת בקום ועשה דהבעל יהנה ממנה והנדר חל מהשתא ובכ"מ אמרי' דרק בשו"ת יכולים ליעקר ולפעמים בקום ועשה אבל לא תמיד ור"א אינו חושש מטעם אלמוה ויוכל להיות כי גם ר"א סובר דקונמות רק כקדוה"ג דמי אבל לא קדוה"ג ממש ויש לי ראיות ע"ז ואין רצוני להאריך:
ולכן קמה וגם נצבה קישי' התוס' מה שהניחו בתימה דהיינו לרבנן דיש מעילה בקונמות כהקדש בה"ב מדוע מעל בכ"ש וער"ן נדרים (ס"א.) על גמרא דנדרא מתרי זיתין כ' דלוקה בקרבן וכאן בשבועות (כ"ב.) אמרי' לקרבן בעינן שוה פרוטה ואיך נוכל לפרש שם בנדרים לענין קרבן וצ"ע:
ועל קושי' תוס' הנ"ל ד"ה אבל תימה דחמיר קונם מהק' וכו' נראה דיש ליישב בפשיטות דהקו' היא רק אליבא דחכמים דילפי קונם מהקדש ויש מעילה נוכל לתרץ כי רבנן סברי דון מינה ואוקי באתרא כמו דאמרי' בשבועות (ל"א.) פלוגתא דר"מ ורבנן בזה והיינו דגם רבנן הכא סברי להו דון מינה קונם מהקדש דיש מעילה בקונם כהקדש ולענין אי בעי שו"פ כהקדש או סגי בכ"ש כמו בשבועות במפרש אוקי באתרא כשבועות דסגי בכל שהו כמו שאמר ר"פ כדמפרש דמי:
והנה כבודו הביא דברי רש"י גיטין (י"ב:) דאין הקדש חל על פחות משו"פ ותוד"ה פחות הקשה לשאל א"כ ליחשוב שש פרוטות בב"מ (נ"ה.) ואמאי לא מנה רק חמשה פרוטות לכן אמרי' דאין דעתו של מקדיש על פחות משו"פ ואי הוי דעתו הי' חל ע"ש ולי צ"ע על ה' פרוטות אמאי לא חשיב ממאי דמצינו פסחים (ל"ב:) אוכל כזית תרומה אב"ש עד שתהא בו שו"פ ונתן אין נתינה פחות משו"פ וי"ל בפלוגתא לא קמיירי כמו דאמרי' ביצה (י"א:) בפלוגתא לא קמיירי (סנהדרין מ"ט: נזיר ל"ח. נדה כ"ו.) וכ"ד בש"ס, והטו"ז ביו"ד סימן קל"ג ס"ק ו' הק' ג"כ דהי"ל לחשוב שכר יי"נ דוקא שו"פ ובפחות אינו אוסר ע"כ ונקדה"כ תי' דתני ושייר והיכי דמצי לשנויי משנינן ע"ש, וצ"ע בקידושין (ה':) א"ר ב' תשובות בדבר חדא דשלש תנן וד' לא תנן וכו' ושם (ט"ז:) וכ"ת תנא ושייר והא ארבעה קתני ע"כ מוכח היכי דתני מנינא לא שייך תנא ושייר, אך תוס' שם ובכ"ד בש"ס ס"ל גם במנינא שייך תנא ושייר:
ולי נראה לתרץ קושי' טו"ז לפי"מ דאמרינן שבת (צ'.) רי"א אף המוציא ממשמשי עכו"ם כ"ש שנא' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ערש"י אלמא אחשבי' קרא לאיסורא ומוכח דר"י מחמיר בעכו"ם אפי' כ"ש כי היכי דאחשבי' להוצאה וא"כ פלוגתא היא אם על עכו"ם דוקא ש"פ כע"ז (י"ט:) מכוש אחרון לית בי' שו"פ או כר"י אפילו בפחות משו"פ ובפלוגתא לא מיירי:
אולם הא קשיא לי אמאי לא חשיב שש פרוטות דאמרינן בכריתות (יו"ד:) מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה ע"ש וא"כ אמאי לא חשיב עשירית האיפה יהי' שו"פ והנה י"ל שם בש"ס שקיל וטרי איך היא החשבון פרוטה של עשירית האיפה עד דמסיק הש"ס שהיא נכי ריבעא מפרוטה א' מל"ב בדלית דיולדות ורק לאו אירח לאתויי פחות מפרוטה למקום ע"כ ולכן אוקמי' אפרוטה ולכן לא פסיקא לי' לתנא למיתני פרוטה של עשירית האיפה דלפי חשבון היא די בשלשה רבעי פרוטה ולכן חשיב רק ה' פרוטות:
והיוצא מזה דקדוה"ג חל פחות משו"פ שמביאה עשירית האיפה דלפי חשבון היא שלשה רבעי פרוטה ורק משום לאו אורח ארעא אקמי' אפרוטה:
עוד הביא כבודו מנחות (ד':) אמר ר"י מצינו שחילק הכ' בין מכפרין ובין מכשירין מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה (וצ"ע הכא מוכח מכשירין עדיפי ומכשירין חמיר ממכפרין ובחולין (ק"מ.) אמרי' מה מכשיר ומכפר בפנים עשה מכשיר כמכפר ע"כ מוכח דמכפר חמיר ומקיש מכשיר למכפר):
והעיר הוא האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה ורש"י מדחטאת להכשיר עולתה לכפר אלמא מכפרין קרבי וכו' ע"כ והק' מרש"י מעילה (י"א.) רש"י ד"ה דמי עולה יביאו עולה דדורון בעלמא הוא דלאו לכפרה אתיא וכו' האשה שמתה יביאו יורשין עולתה עכ"ק:
ונראה דרש"י דפירש עולה דורון ולאו לכפרה כן אמרינן בזבחים (ה'.) מצינו בבאין לאח"מ שהן כשירים ואינן מרצין וכו' יביאו יורשין עולתה ערש"י שאין כפרה למתים ובחולין (ה':) אבל עולה דדורון היא ובזבחים (ו'.) אעשה דאחר הפרשה ושם ברש"י דדורון בעלמא וכתיב ונרצה לו מלמד שנתרצה להקב"ה ושם (נ"א.) תחילת עולה שמכפרת ובכורות (כ"ו.) דעולה מכפרת אעשה ויומא (ל"ו.) ועל עון לקט שכחה וכו' ר"ע על עשה ול"ת הנל"ע ורש"י חולין (מ"א.) עולה מכפרת אעשה וער"ן נדרים (ד'.) והרי יולדת כ' דעיקר קרבנה לאו לכפרה בא ומשמע דגם העולה וכבר הבאתי מרש"י מנחות הנ"ל וער"ן נדרים (ל"ה) ד"ה חוץ ממחוסר כפרה זב זבה ויולדת והני דאין קרבנן בא לכפרה אין צריך דעת, היוצא לנו מזה דעולה כיון דמכפרת רק אעשה לא אל"ת שיש בה מלקות מחשב רק דורון ונקרא דלא בא לכפרה, יותר לא אוכל להאריך בדבריו היקרים כי אין עיתותי בידי:
ואסיים ודו"ש: