אור ברסלב
אמרי דוד סימן קז

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קז

סימן קו

ב"ה יום ב' לסדר וישב כ"ב כסלו תרצב״ל סטניסלאב. לכבוד הרב הגדול חריף ובקי בחד"ת מו"ה אלי' נ"י סעלדאוויטש בעיר וק"ק סטריא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני האומנם לא ידעתי אותו מתמול שלשום אולם מכותלי מכתבו ניכר שת"ח הוא ופילפל בחכמה ובבקיאות הרבה לכן אמרתי להשיבו דבר בעטי. ע"ד השאלה בני חבורה נמנו וגמרו ובררו להם אחד מחבריהם להיות מיועצי הקהילה ובטרם בררו אותו כתב וחתם להם כי מחויב לעשות כאשר רוב החבירה ילוו עליו ועתה שינה את טעמו ויהי' להיפך ופילפלו אי יכולין החבורה לצוות עליו להפטר ממשמרתו עפ"י דתוה"ק:

והנה הביא מיומא (י"ב:) אירע פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כה"ג עליו דברי ר"מ ור"י חולק שני אין ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד ופסק רבב"ח אר"י הלכה כר"י וכו' ותוס' שם הביא מירושלמי דכה"ג מתמנה בפה ונסתלק בפה והטעם דאין ראוי לכה"ג משום איבה ערש"י, וצ"ע מלק' (ע"ג:) ויעל אביתר ששאל באורים ולא עלתה ונסתלק מכהונה גדולה וכן כתב רש"י סוטה (מ"ח:) וא"כ לא הי' עובד מאומה דאין ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד וע' שמואל ב' ט"ו וצדוק ואביתר כהנים ע"כ ואי לא הי' משמש כלל מאי אשמעינן הקרא בזה ואפשר דיש חילוק בין גבעון לביהמ"ק א"נ עדיין לא ניתקן דלא משמש משום איבה והי' אביתר משמש ככה"ג, אולם הא קשיא מברכות (כ"ח) גבי ר"ג וראב"ע ידרוש ר"ג שבת א' ור"א שבת אחד אתי לקנאות (דהיינו איבה) אלא ר"ג ב' שבתות ור"א שבת א', ע"כ, ומ"ש הכא תיקנו דלא יעבוד כלל וצ"ע:

ומה דיש בזה לדייק דר' יוחנן פסק הלכה כר"י והוא נגד סתם משנה מגילה (ט':) אין בין כהן משמש וכו' הא לכל דבריהם זה וזה שוין וכר' מאיר ע״ש וכבר הרגישו בזה האחרונים הטו"א וי"ד דהק' דר"י ס"ל הנכה כס"מ:

ונראה דאין בין לאו דוקא כמ"ש התוס' במגילה (ח'.) ד"ה ואין כ' אף דתנא אין בין נוכל לומר תנא ושייר וכן כ' התוס' שבת (ס"ג.) ד״ה אין (וכבר הערתי מתוס' תענית (י"ג:) דכאן מיירי בעולה ובעולה אין חילוק בין נדר לנדבה ובאים רק מן החולין וכן כ' ב"ק (ס"ב:) והק' מפ"ת תמורה סי' י"ג אמר על הבכור קודם שיצא לאויר העולם הרי זו עולה דבריו קיימין אבל אם הי' חייב עולה לא מהני בכור ע"ש הרי יכול למיתני חילוק בעולה בין נדר לנדבה בכה"ג) וראי' שם (ז':) אין בין יו"ט לשבת וכו' וצ"ע לרמ"א או"ח סי' רמ"ו ובב"י הובא במג"א דמחמר ושביתת בהמתו ליתא ביו"ט ואמאי לא תני גם הגמ' דייק שם ממתניתין דלא כר"י ואפ"ה קיימ"ל כר"י ע' ביצה הלכה ואין מורין כן ושם אין בין יוהכ"פ לשבת וכו' הא לענין תשלומין זה וזה שוין מתניתין רנבה"ק והוא סתם משנה ואפ"ה כ' ש"ך חו"מ סי' ש"פ דאין הלכה כרנבה"ק וכן פסק הטור בסי' תכ"א דלא כרנבה"ק ובמק"א הארכתי בדברי הש"ך, ואי נימא דאין בין לאו דוקא ותנא ושייר אתי שפיר וכן ס"ל לר' יוחנן במשנה אין בין כהן משמש ותנא ושייר דברי רבי יוסי ראשון חוזר לעבודתו שני וכו' לפיכך פסק כר"י:

ובאמת מצינו דר' יוחנן פליג על סת"מ במו"ק (כ'.) אמר ר"י אפילו יום אחד אפי' שעה אחת וכ' התוס' קשיא לי דהא אית לי' לר' יוחנן הלכה כס"מ והניחו בקושיא, וי"ל דתוס' פסחים (ק"ג.) ד"ה ואמר ר"י נהגו העם כב"ה כ' והשתא חולק ר"י אסתם משנה ואיכא למימר שבלשון יחיד הי' שונה אותה ע"כ וא"כ יתורץ ג"כ במו"ק והה"ד סת"מ במגילה, ועי"ל דמצינו בכמה מקומות בש"ס דחיישינן לאיבה כמו בע"ז (ו':) לא אשקלי' הוה לי' איבה ע"ש בתוס' (ב'.) ושם (י"ט:) תוד"ה הגיע לכיפה וא"ל דשרי ר"א משום איבה ושם (כ"ו.) אולדי עכו"ם בשכר שרי משום איבה וע"ש בתוס' ובכתובות (מ"ו:) זכאי במציאתה משום איבה ושם (נ"ח:) מזוני עיקר ומעשה ידי' משום איבה ובמס' דמאי פ"ד מ"ב המדיר את חבירו וברטנורא משום איבה וביו"ד סי' קי"ב ובאו"ח סי' קס"ח על השלחן פת עכו"ם ופת ישראל התירו לאכול פת עכו"ם משום איבה ובחגיגה (כ"ב.) מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי הוא וכו' הכל נאמנים על טהרת יין ושמן וכו' ושם אמר ר"פ כמאן מקבלינן סהדותא מעה"א וכו' ושם בתוס' דקיימ"ל כר"י וחיישינן לאיבה ע"ש ומש"ה כיון דאשכחן בכ"ד בש"ס דאיבה מילתא היא וחיישינן לה משו"ה פסק ר"י גם הכא כר"י:

ומה שיש להעיר עוד בזה מה שמצינו בש"ס בכ"ד דפריך על ר' יוחנן והאמר ר' יוחנן הלכה כסת"מ וקשה הא מצינו בעירובין (כ"ז.) אמר ר"י אין למדין מן הכלליות אפי' במקום שנאמר בו חוץ וכו' וא"כ מאי קשיא לר' יוחנן הלכה כס"מ הא נוכל לומר דרוב סת"מ אבל לא בכל סת"מ, וי"ל דידוע דתנא אין צריך לפרש דבריו ואנחנו מפרשים דבריו דלא אמר בכ"מ ומזה מיירי ר"י בעירובין אבל אמורא צריך לפרש ור' יוחנן אמורא הי' והו"ל לומר דלא בכ"מ אמר הלכה כס"מ ומשי"ה פריך עלי' והבן:

ובמה שס"ל לירושלמי דכה"ג מתמנה בפה מיירי ביה"כ דלא יכלו אז למושחו וגם דאין משמש במרובה בגדים לכן אשמעינן הירושלמי דמתמנה בפה סגי ומן רגע זו כל מצות כהונה גדולה עליו והגמרא דידן ביומא (י"ב.) מוקי אביי דלובש ח' בגדים ומהפך בצינורא ורפ"א עבודתו מחנכתו ע"כ מוכח דלא ס"ל דמתמנה בפה לבד ואפ"ה הביא תוס' זה הירושלמי, ובדברי הרמב"ם בהל' כלי המקדש דכ' דאין מורידין אא"כ סרח ובירושלמי נאמר דאין מורידין יכולני לחלק בירושלמי איירי שאירע בו דבר מה אין מורידין ובגמרא דידן אמרי' מו"ק (י"ז:) אב"ד שסרח והוא מוכח על דבר מגונה כמו זנות ע' גיטין (ל"ו.) ושבת ופ"ח:) ולא כתיב הסריח ובזה שיאמרו לו הכבד ושב בביתך זה היא העברתו מבי דינא שלו:

ובענין ר"ג בברכות (כ"ז:) שהעבירו אותו ע' סנהדרין (יט:) אפיקורס זה המבזה ת"ח ובפרט אב"ד כריב"ח שאמרו עליו אשרי יולדתו ואב"ד ובפני רבים מגדולי ישראל וכמה פעמים, וגדולה מזו מצינו בהוריות (י"ג:) ברשב"ג דרצו ר"נ ור"מ להורידו מנשיאתו אם לא ידע להשיב במס' עוקצין כיומא (ל"ח:) משכח דבר מלימודו מורידין אותו מגדולתו וע' עירובין (ס"ג.) מורה הלכה מלפני רבו וכו' סוטה (י"ג:) זר"ה (כ"ב.) שפזר וכו' ושלח ר"ג והורידו מגדולתו, והנה למנות זקנים בפה יש בכ"ד בש״ס סוטה (מ'.) ר"א אימנא עלי' וב"ב (י"ב) דמר בר ר"א ובסוף הוריות כל דאמר מילתא ולא ליפרך וכו' ובמנחות (ק"ט:) כל האומר עלה וכו' וכתובות (ק"ג:) גמליאל בני נשיא שמעון בני חכם רב חנינא ישב ראש:

ובעיקר שאילתנו אי יכולין להעבירו אם אין ממלא כאשר פקדו עליו החבורה בודאי מחויב להתפטר ממשמרתו ובטל השליחות ועל תנאי זה מינוהו ואם אין עושה כן בטל מיניותו וראי' לזה מברכות (ס"ג:) אם אתה מחזיר את האוהל למקומו מוטב ואם לאו הושע בן נון תלמידך תחתיך וכן בגיטין (נ"ב:) אפוטרופס דמפסיד מסלקינן לי', ואין לי פנאי להאריך יותר בזה כי אין לפרוט הטרדות שהי' לי משבוע העברה עד עתה:

ואסיים ודו"ש באהבה:

המכתב. מה שהבאתי מיומא (י"ב:) רי"א ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לבה"ג וכו' לכהן הדיוט לא משום מעלין בקודש ולא מורידין ומאז כתבתי בזה ובעת יש לציין דבר מאוס, ידוע דברי הטו"ז באו"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' דבר שהי' משמש בקדושה גדולה ועתה אין ראוי לזה מוטב לעשותו ולתקנו לקדושה קלה משלא ישתמש כלל והק' עליו הבכ"ש ממגילה (כ"ו:) ומיומא (י"ב:) שאין לעשות כן מטעם מעלין בקודש ולא מורידין ומסיים וראי' מרמב"ם פי"ז מהל' סנהדרין ס"ם, מיונתי שס, והביא ראש וכו' שחטא וכו' מעבירין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ואין מורידין ע"כ ע"ש והיא מירושלמי וקשיא לי מדוע מניח בכ"ש הבבלי מיומא (י"ב:) שני אינו ראוי וכו' שמעלין בקודש ולא מורידין ומביא מרמב"ם ומירושלמי וניחא לי דאין ראי' דשם זה השני אכתי ראוי להיות כה"ג כמו שהי' כגון שיארע פסול בראשון או כי ימות כדמסיים שם הש"ס ומודה ר' יוסי שאם מת ראשין שני חוזר לעבודתו וכו' ע"ש ומש"ה אין מורידין אותו לכה"ד שאין מורידין כנ"ל משא"כ ראש שחטא דאין חוזר לשררתו לעולם ואפ"ה אינו חוזר להיות אחד משאר סנהדרין ודאי משום מעלין בקודש ואין מורידין:

ובזה מתורץ מה שראיתי מקשים על טו"ז מזאת הגמרא שני אין ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד משום מעלין וכו' זה אינו דמשם אין ראי' דאכתי ראוי לכה"ג משא"כ בנשבר התיבה אין ראוי כלל לשימוש גדול וכן אין קו' מב"מ (פ"ד) כלי ששימש בה קודש וכו' והבן:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה