אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קה
ב"ה אור ליום ב' שמות טו"ב טבת תרפ"ה לפ"ק סטניסלאב. לכבוד הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מוה"ר משה נ"י אלטר רב דק"ק ווישיגראדעק יע"א:
יקרת מכתבו עם תשובה ארוכה מארץ מדה הגיעני נכון מועדו ואני בראותי נבהלתי משמוע כי בעיר הזאת יש שני בתי דינין עם שני צדדים ובו ת"ח שאינן נוחים זה בזה בהלכה ולו מראשית כזאת ידעתי כי עתה משכתי את ידי מהם ולא הייתי מכניס ראשי בין ההרים האלה אולם מה שהי' כבר הי' ובאתי בכף רעי ומוכרח אני להשיב דברים אחדים למען הסר מני עון אשמה בדבר הזה והנה אחרתי עד בוש כי אמרתי אשים עיני על כל דברי כת"ה למען דעת להשיב חורפי דבר אבל לא מצאתי און לי לעבור על כל מכתבו כי עיתותי לא בידי המה וגם אור עיני אין אתי וקריתי עלה אחד וכמדומה אות ח' וי"ב ולא אאריך שיחי כי בחלה נפשי בו:
ושמתי עיני בנדה (ס"ו:) למיסמך לחפיפה טבילה ורש"י ללישנא קמא בעי וכו' וצ"ע מברכות (מ"ב.) ג' תכיפות אמאי לא חשיב גם זה כאביי אף אנו נאמר תיכף לת"ח ברכה וכו' ועי' ברכות (נ"ב:) תוס' ד"ה תיכף כ' דשנוי בברייתא לא חש למיתני וצ"ע תיכף לסמיכה שחיטה משנה מסכת מנחות (צ"ג:) גאולה לתפלה לעיל ברייתא (ט':) לת"ח ברכה בברכות (ס"ג:) ויברך ד' בעבור וכו' וק"ו המארח ת"ח ברכה ושם אי' אשה לא תעמוד על גבי כ"ח ותטבל סבר ר"כ משום גזרת מרחצאות (ערש"י ומרש"י שבת (ל"ט:) ד"ה אבל כגון אמבטיות של מרחצאות וכו' ע"כ גם אצלינו יש אלה אמבטאות שבקרקע) א"ל ר"ח התם משום דבעית וכו' ע"כ והב"ח הובא ש״ך יו"ד קצ"ח דשני הטעמים קיימים גזירת מרחצאות ובעית וצ"ע דכ"ז לא הוי אלא דרבנן ונימא ספק דרבנן לקולא כשבת (ל"ד.) דרבא לא אמר אלא משום דבעית וי"ל דמצינו בתוספות ביצה (כ"ה.) ד"ה כאן רשב"ם פסחים (ק"א.) לקיבעי' קמא הדר הובא בטו"ז בכ"ד אי דאמורא צריך לפרש דבריו ע"ש מדלא פירש רבא תרווייהו איתנהו והרא"ש והטור ס"ל דוקא לכתחילה שייך גזירת מרחצאות אבל לא בדיעבד וכן משמע פסחים (מ"ב.) אשה לא תלוש אלא במים שלנו ודיעבד הרא"ש מתיר ע' או"ח תנ"ה וכן אשה לא תלוש תחת השמש וע' סי' תנ"ט עברה ולשה הפת מותרת ע"ש:
ויש לדיין מדוע גזור ר' יוסי ורבא משום גזרת מרחצאות וכי נאלמה שפתינו להודיע לנשים שרק במקוה מים או מעין טבילה עולה אבל לא באמבטאות שבקרקע ולכן י"ל שגם האשה יודעת שאין טובלין באמבטאות שבקרקע אך גזירה שמא תשכח לפעמים ותסברה שטובלין שמה ולכן לפי"מ שמצינו בשבת (קמ"ז:) רבים מדכרי אהדדי וכן בעירובין (ג'. נ"ט.) (ערש"י ד"ה משום להתיר בכורות ולסמוך וצ"ע מסנהדרין (י"ד.) אין סומכין בח"ל) הובא טו"ז יו"ד ס"ק ה' וסי' שס"ז ס"ק א' לכן בזה"ז שיש הרבה נשים בשעת טבילה לא יהי' שייך גזרת מרחצאות דרבים מדכרו אהדדי ולכן נקיט רבא אשה לא תעמוד דרק דהיא לבדה אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולענין דינא גזרת מרחצאות שייך בכ"מ:
והנה בש"ך בסימן קצ"ח ס"ק מ"ה אבל אם מתחילה עשו נסרים או מדריגות לעמוד עליהם בשעת טבילה אין שם כלי עליהם אלא שם בנין נקרא ונ"ל ראי' מתוס' סוכה (מ"ה.) ד"ה שני הק' הא לא מורידין ות' דספלין הי' קבועים בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח ע"ש והה"ד הכא דמחוברין במקוה ומתוספות נראה לכאורה אפילו הי' עליהם שם כלי בתלוש ואח"כ נתחברו אבדו שם כלי מהם ובענין שעשה בקרשים נקבים לא מעבר לעבר והמה קיבול העשוי' למלאות כבר כתבתי לתרץ דברי תוספות שבת (נ"ב:) ד"ה כ' קיבול העשוי' למלאות לא שמי' קיבול ובסוכה (י"ב:) ובתוד"ה מהו דתימא כ' משמע מהכא דשמי' קיבול וסותרים זא"ז:
ובפשטיות נוכל לתרץ ליישב דהאי דשבת מיירי שכבר מילאוהו הבית קיבול בחותם לכן אמרו לא שמי' קיבול אבל בסוכה מיירי בחיצים נקובות פסולה דעומד למלאות ואז הוי כלי ומקבל טומאה קודם שמילאוהו ועוי"ל דמצינו ביצה (י"א:) תוד"ה מהו דתימא טעמיהו דאין בנין וסתירה בכלים וכו' ותימא הא קיימ"ל אין בנין סתירה בכלים וי"ל מ"מ אסור גזרה שמא יתקע ע"ש:
היוצא לנו מדבריהם אף שאמרו מהו דתימא מ"מ קיימא הא דבאמת אין בנין וסתירה בכלים והה"ד הכא בסוכה דבאמת קיימא הא כמו שכתבו דקיבול העשוי למלאות לא שמי' קיבול ומה שאמרו בסוכה (י"ב:) מ"ד קיבול וכו' קמ"ל לא תימא קמ"ל דשמי' קיבול אך קמ"ל דגזרינן היינו בחיצין נקובות נמי כשר דלא שמי' קיבול אך קמ"ל דגזרינן שלא לסמוך בהם שמא יבוא לסמוך בנקובות דלא עשוי למלאות והטעם דגזרינן טעמא רבה איכא דמצינו בסוכה (י"א:) כי בסוכות הושבתי וכו' ר"א אומר ענני כבוד הי' ר"ע אומר סוכות ממש ומצינו בטור הובא טו"ז או"ח סימן תרכ"ה שסתם כר' אליעזר שאמר ענני כבוד הי' אף שר"א שמותי מ"מ סתם כוותי' וכן רש"י בחומש כתב כן ע"ש וכן מצינו בסוכה (ג'.) תוס' ד"ה דאמר כ' דהלכה כב"ש בסוכה קטנה שמא ימשוך אחרי שלחנו וגזרו שלא לסכך בנסרים רחבים ד' שמא ישב תחת תקרת הבית ע"ש (י"ד.) ועוד ומעתה אחרי שהלכה כר"א ענני כבוד הי' ומשם למדין שאין מסככין בדבר המקבל טומאה ותוספות (י"ב:) כ' דר"א שמותי ס"ל כלי קיבול העשוי למלאות שמי' קיבול והוי כלי לקבל טומאה מש"ה גם רבנן דפליגי אר"א וס"ל לא שמי' קיבול מ"מ בסוכה ס"ל דאין מסככין בהם כר"א לא מטעמי' דהם עצמן כלים ומקבלין טומאה אך דגזרינן שלא יבוא לסכך בנקובות שאין עשויין למלאות אבל לדינא לא שמי' קיבול כשבת (נ"ב.):
ומעתה זכינו לדין דגם תוס' ס"ל דקיבול העשוי למלאות לא שמי' קיבול כרמב"ם והנה כמעט רוב המפורשים דברי הרשב"א תפסו במושלם דלא מיירי שהיו נקובים והי"ל בית קיבול עשוי למלאות מ"ד וש"ך ושארית יוסף כ' מטעם פשוטי כלי עץ הראוין למדרס וכן מוכח מדברי המחבר דמטעם זה אסר הרשב"א לטבול זולת הב"ח חידש טעם הרשב"א דשליבות הי' נקובים ואני עיינתי ברשב"א תתכ"ח לא מוכח ע"ש וכן מדברי הש"ך אין הכרע שמפרש רשב"נ כב"ח ועיינתי בסדרי טהרה קצ"ח ס"ק ס"ו מסיק נמי כדברינו כיון דרמב"ם פסק דלא שמי' קיבול והב"ח נקה"כ וש"ך יו"ד סי' שע"א דכל דבר העשוי לבנין הקרקע לא מקבל טומאה וכבר הבאתי מזה ועוד ראי' לדברי תוס' והרמב"ם ממס' מקוואות פ"ד מ"ג החוטט בצנור לקבל בו צרורות בשל עץ כ"ש בשל חרס רביעית וכו' ירד לתוכו עפר ונכבש כשר והובא בש"ע יור"ד סי' ר"א סעיף ל״ו הרי אף שהי' שם כלי בתלוש כיון שנכבש בו עפר כשר מכ"ש כלי עץ העשוי למלאות ומילאוהו:
ולכן אחרי שרא"ש וטור סוברים גזרת מרחצאות רק לכתחילה ותוס' ורמב"ם שוים בהעשוי למלאות לש"ך כמה רב חילם ומי יבוא אחריהם להורות כנגדם ואין רצוני לציין המקומות שהראשונים חרדו לקראתם ופסקו כמוהם ולכן המקוה כשרה גם המקוה שעשה כת"ה בראשונה גם היא כשרה כדת של תורה וחלילה להוציא לעז עליהם והלואי הי' בנות ישראל הולכות וטובלות בהם, והנה מכותלי מכתבו ניכר כי רב חילו לאורייתא ואני איעצה עליו גם להרב שכנגדו נ"י כי שלום יעשו ביניהם, ואל ישמחו לבב הצדדים בכל עת ששומעים חרפת ת"ח וד"ל:
ואסיים ודור"ש באהבה: