אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קג
ב"ה יום א' ראה כ"נ מג"א ״שער סליחה״ לפ"ק סטניסלאב. כבוד הרב החריף ובקי מחודד ומפולפל מו"ה נפתלי נ״י ברוינפעלד בעיר זמיגראד יע"א:
יקרתו הגיעני, ע"ד שעלה ונסתפק אם מותר להקדיש בחול כדי שיחול בשבת ויו"ט וכ"מ דייק מפסחים (ס"ו.) פסח בשבת היכי מצי וכו' והרי משכ"ל דהקדיש מע"ש ע"מ שיחול בפסח היינו בשבת ער"פ, ול"נ דר"ן בנדרים (ל'.) פירש אמירה לגבוה וכו' היינו כמסירה להדיוט עם מעכשיו ולכן אם הקדיש כה"ג מהיום למחר אני אומר שיש איסור דרבנן להשתמש בבהמה זו, ושם בפסחים אמרי מעולם לא מעל אדם בעולתו היינו אפי' מעילה דרבנן ועלה קאי ע"כ לא מצי מוקי לה בכה"ג וע' פסחים (כ"ב.) ומועלין בו היינו בדרבנן עתו"ס שם:
וראיתי להמנ"ח שהעיר שם והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבין באמה וכו' ונמכרין לגננין ולזבל וכ' הרי דם מותר בהנאה והק' לאו"ה הובא בחו"ד סי' ע' דם שנכבש במים כיון שנתערב במים ואין ראוי להקרבה אינו אלא דרבנן, אם כן אמאי מקשי' והרי דם הא נתערב באמה ויש שם מים א"כ נתבטל מתורת דם ומש"ה מותר בהנאה עכ"ק:
אולם לפי"מ שכ' בפתו"ס מידות סי' י"ד כ' השיריים נתנו על יסוד ויורדים לאמה ולא הי' מים באמה לק"מ ושם פסח בשבת וכו' אמרי' מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ברגל וביו"ט ערש"י דוקא נקיט הכי, וצ"ע אמאי לא נקיט בכור שנולד שמצוה להקדישו כערכין (כ"ט.) אפי' בשבת ויו"ט ומשמע תיכף בשעה שנולד וי"ל בפלוגתא לא מיירי כסנהדרין (מ"ט:) והא פלוגתא ר"י ורבנן ורבי ע"ש, אולם הא קשיא בביצה (כ'.) מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עלי' ביו"ט (רש"י ולזבח שלמים הבאתי' והי' משנה מפני השלום כיבמות ס"ה:)
והנה ידוע אמרו עליו על הלל מעולם לא מעול ובודאי הקדישה ביו"ט וא"כ קשה מדוע לא נקיט ר"י מקדיש אדם חגיגתו ועולת ראי' ביו"ט ואין לתרץ בפלוגתא לא קא מיירי דהא אמרי' בביצה (י"א:) ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ולא הוי פלוגתא ונראה לפי"מ דאיתא בחגיגה (י"ז.) ד"ה יום טבוח רש"י ראי' וחגיגה וכן כ' תוס' בשם ירושלמי לב"ש חגיגה אינה קריבה ולב"ה קריבה ע"ש ממילא כיון דנקט ר"י חגיגתו דקבוע זמן הה"ד עולה בכלל:
ובעיקר ספק כת"ה אי מצי מקדיש בחול כדי שיחול בשבת נראה מתורת הירושלמי להוכיח זאת והובא בר"ן נדרים (ל'.) ומייתי לי' עוד לק' (פ"ד.) אי בתר אמירת הנדר אזלינן או בתר חלות הנדר ע"ש לדידן נמי אי ניזל בתר אמירה שרי להקדיש בחול כדי שיחול בשבת ואי ניזל בתר חלות הנדר לא יאי למיעבד הכי דהוי כאלו בשבת נדרו, ואנחנו לא נדע מדוע לא יהי' רשאי להקדיש בשבת ויו"ט בעת שעומד העזרה אפי' בלא קבוע זמן מטעם אין שבות במקדש ואפי' יש כמה שבותים ג"כ אמרי' אין שבות במקדש ע' תוס' עירובין (ק"ב:) ד"ה מחזירין כ' אע"ג דאיכא למיחוש לשחיקת סמנים ולמירוח אפ"ה מחזירין במקדש וכן מוכח מתוס' פסחים (ס"ו:) ד״ה מחמר ובמג"א סי' תקפ"ח כ' מתוס' סוכה (מ"ג.) ד״ה אינהו דגזרו בשופר ב' שבותין א' שמא יעבירנו וא' שמא יתקן כלי שיר ואפ"ה במקדש לא גזרו ע"כ הרי אפי' ב' שבותין הפירו במקדש, אך מצינו תוס' שבת (צ"ה.) ד"ה שרא (קכ"ג:) ד"ה לא ותוס' פסחים (ס"ה.) ד״ה המכבד כ' כמה שבות אשכחן דגזרו במקדש וגם אין מקדישין אחת מהן:
אבל בעיקר הדין נראה דיכול להקדיש ולמכור ע"מ שיחול בשבת ויו"ט עמג"א או"ח סי' ש"ו הקדיש דמי למתנה ואסור וצ"ע דנותנין מתנה בשבת לחתן הדורש ע"כ ומתנה כמכר וכזביני דמי ע' גיטין (נ':) אי לאו דאית לי' הנאה מיני' ב"ב (קנ"ו.) אי לאו דהו"ל הנאה ערשב"ם בכורות (נ"ב:) מתנה כמכר (מגילה כ"ו. ב"מ ט"ז. ושם ט"ו:) דלא עבדי אינשי דיהבי מחנה לנוכראה ועטו"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק מ"ו מרא"ש פעמים אדם נותן מתנה בחנם וע' תוס' גיטין (י"א:) ד"ה שמ"ו בתוס' ב"ק (ע"ח.) ד"ה אבל, ומצינו בסוכה (מ"ב:) במשנה ומלמדין אותם לומר כל מי שיגיע לולבו בידו הרי הוא שלו במתנה והיינו מערב שבת ויו"ט הי' אומרין כן כי למחר שיגיע לולבו לאחר מקנה אותו מהיום וכן כ' מג"א או"ח ס"ס תנ"ד ע"ש הרי דהתירו להתנות שיהי' מתנה בשבת אם יבוא לולבו לאחר ואי בעלמא איכא איסורא כה"ג הו"ל להתלמוד לאשמעינן משום מצוה הכא שרי ואם בעלי התלמוד שתקי מוכח דשרי בכ"מ כה"ג ובנדרים (פ"ח.) המדיר הנאה מחתנו וכו' אומר לה הרי המעות נתונים לך במתנה וכו' אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך וכ' הר"ן דכיון שאין האשה זוכה בנכסים עד שתתן לתוך פי' וכו' ע"ש וא"א בתנאי מכירה ומתנה או הקדש בחול ע"מ שיחול בשבת אסור גם בכאן הי' להם למצוא תקנה על שבת דודאי מתרמי דהמתנה חל בשבת שתתן לתוך פי' א"ו דשפיר דמי ולא הוי כמעשה שבת, וכן יש להביא ראי' מפסחים (פ"ו:) וצריך האחרון להוסיף דמים ומסתמא מתנה בער"פ שאם יתאחר לבוא יוסיף לשמש דמים ומה שסיימו ולית הלכתא כוותי' ע' תוס' שם והבן וממנו נדון על מכירה והקדשות כה"ג דשרי, ובזה אשים קנצי למילין:
ואסיים ודו"ש: