אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קב
ב"ה יום ג' לסדר וישב תרפ"ח לפ"ק פה סטניסלאב. לכבוד ידידי הרה"ג חריף ובקי מופלג בתו"י כש"ת מו"ה אהרן נ"י לאנדמאן אבד"ק סטרעליסק יע"א:
מכתבו הגיעני ולא מצאתי און לי להשיבהו דבר עד עתה כי עתותי לא בידי המה והלא כה דברי כי דרך גבר בגוברין אשר כח לו לעמוד בהיכל הוראה לאסור ולהתיר בעניני אישות נחוץ לו לתמוך יתידותיו על שתי אלה כתומיס היינו כמו שמצינו בכ"ד איב"א סברא ואיב"א קרא ר"ל על המשיב שרצה לתקוע עצמו לדבר הלכה עליו להרבות להביא ראיות מוכיחות מש"ס או משו"ע ולחזקם במסמרים ולא ימוטו וזה הוא קרא ע' ע"ז (מ'.) מתלתא קראי שמיע לי' ואחרי אשר הביאו ד' עד הלום לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא נטל עליו על המשיב עוד לראות אם מצד הסברא ושכל אדם ילך עמנו כי כשר הדבר לפני מלכו של עולם להתיר אגדת ולפתח חרצובות והי' שניהם יחדיו הסברא והקרא יסכימו אז ילך לבטח לנוכח ד' דרכו:
ואולם בזה השלה הדין יסכים לזה כי רבו כמו רבו לתת היתר ק"ר לנשים כאלה אבל הסברא לא יסכים לזה כי הרבנים המתירים סמכו עצמם כי זה ד' חדשים אשר היא בבית החולים התחת זה יתנו לו היתר, ויוכל לחכות עוד מעט אולי ישלח לה ד' רפואתה מקודש, וכמדומה בשו"ת שראיתי בזה בענינים כאלה חלפו עברו שנים רבית וכראות הרבנים כי אין תרופה למכתה נזדקקו לזה להתירו:
וראיתי כי הביא בשם רב אחד שר"ל באם איש עני הוא ואם יתירו לו מי יודע אם יכול להרויח לפרנס הנשתטית עם אשתו השני' וע"י ההיתר אנו גורמין היזק להנשתטות ולהזיק ממון חבירו לא מצינו במקום מצוה. ונראה לפי"מ שהביא הש"ך ביו"ד סי' רמ"ז וחמ"ח אה"ע סי' קי"ט בשם הירושלמי ומ"ר דמצוה לזון אשתו המגורשת ע"ש ומעתה איך השיאו ראב"ע לר"י עצה לגרשה מטעם דאמרו ז"ל ערובין (מ"א:) ויבמות (ס"ג:) אשה רעה מצוה לגרשה וכן היא באה"ע סי' קי"ט הוא הי' עני כו' ומי יודע אם ירויח לזון המגורשת עם אשתו השני' א"ו אין חוששין לזה ומצינו בתענית (כ"ז.) בימי משה הי' משמרות לאלעזר וח' משמרות לאיתמר בא דוד והעמידן על כ"ד היינו ט"ז לאלעזר וח' לאיתמר ע"כ, ומעתה ניהו דמצוה עשה דוד שהי' כ"ד משמורות כי יוכלו להקריב קרבנות במועדם מ"מ איך גרמו היזק לאיתמר שהי' שייך להם עורות קדשים ובשר שלמים שהי' תחלה מחצה על מחצה ועכשיו מגיע לו חלקים לשלש א"ו לא משגחינן לזה כיין דעתה מצוה לפנינו ובמו"ק (י"א:) במר ברי' דרב אחא ברי' דרבא ופסקי' לגמלי' אמר רב אשי גברא רבה כמר ברי' דרב אחא עביד הכי נהי דלפסידא דידי' לא חייש אדאחרים לא חייש וכו' והוא סבור אדם חשוב שאני ע"ש הרי היכא דמחמיר על עצמו אף שגורם היזק לחבירו שרי, מהטעמים האלו אין ברצוני להצטרף בההיתר:
והנני להעתיק לו מה שהשבתי בכגון דא לק"ק מונקאטש, ע"ד אשת האברך מ' אברהם נ"י שיצאה מדעתה ונשתטית ר"ל ונמנו לד"מ להוציא ממסגר אסיר ולפתוח חרצובות מוסרות כבלי העיגון מאת בעלה הנ"ל ואחריהם מלא את ידו הרב הגאון ר"ש ענגיל נ"י ושם נאמר כל שרואין שאינה בדעת צלולה כראוי וכבר עבר איזה זמן ולא חזרה וכו' יוכל הבעל לישא אשה אחרת ואנחנו מספקים כמה זה הזמן ולא נדע שיעורו ומצינו בשביעית פ"ב מ"א ומייתי לה במו"ק (ג':) ר"ש אומר א"כ נתנה תורה שיעור לכ"א ואחד בידו אלא בשדה האילן וכו' אף אנו נאמר שנכון להגביל הזמן כמה וכמה יעברון ימים או שנים והיא עודנה מחזיקה בשגעונה ואז נקרב להתירו מחדר"ג:
הן אמת מצינו ראינו כי גדולי חקקי לב חלו את חלים בזה ולא נתרפאו ממנה כמו דאמרי' בחגיגה (י"ד:) בן זומא הציץ ונפגע רש"י נטרפה דעתו וכן מצינו ב"מ (פ"ד.) והוי קא צווח עד דשף דעתי' מיני' דר' יוחנן ובעי רבנן רחמי עלי' ונח נפשי' ונוכל לומר דר' יוחנן זקן הי' כנזיר (נ"ט.) חזינא לי' לר' יוחנן דלית לי' ומשני מחמת זקנה נשרו מ"מ מוכח ממקום אחר שאין רפואה למכת שיגעון דבכתובות (נ"ט:) שהבטלה מביאה לידי שיעמום רש"י שיגעון ובנדרים (פ"א.) ערביבותא דמאני מייתי לידי שיעמומיתא ור"ן לאלו יש רפואה אבל שיעמום קשה מהם ע"כ מוכח דאין לזה רפואה וזה רק באם עבר זמן אבל בזמן קצר רואין אנו דלפעמים יש רפואה:
ומעתה עלינו לדעת כמה זמן תמשוך חולי זה ואז נוכל להתירו ונראה דבאה"ע סי' ע"ט אם ראה הבעל שהחולי ארוך יכול לומר וכו' או הריני מגרשך וניתן כתובה וכ' ב"ש לפי"ז אפי' בזה"ז דאיכא חרדר"ג י"ל דיכול לגרשה בעל כרחה כמ"ש ר"ס ע"ז ע"ש וכן ע' בחמ"ח ומשמע כן, וידוע דיש מחמירין לישא אשה על אשתו יותר מלגרש בע"כ וא"כ אם לגרש בע"כ בעי חולי ארוך ק"ו בנשתטית להתירו לישא אחרת, והשיעור לזה נראה לדייק מספר דניאל הן תהוי ארכא לשלוחיך וכתיב כולא מטא וגו' לקצת ירחין תרי עשר הרי ממנו נקח ראי' דשיעור ארוך הוא י"ב חודש ויהי' מוכרח לחכות מיום שנשתגעה י"ב חידש ואנחנו לא נוכל לצמצם הי"ב חודש מיום ליום והדעת נותנת להוסיף על י"ב חודש שבוע או שני שבועות ומש"ה ראוי ונכון כי יחכה שתי שנים שלמות וכדמות ראי' לזה מתוס' שבת (י"ד.) ד"ה זימנין כ' אבל כביצה ליכא למיטעי שנשאר בין השיניים ונחסר קודם שיגיע למעיו וכיון דאפקי' מכביצה אוקמי אחצי פרס ע"ש והה"ד הכא וזה היא דרכי נועם שלא להתיר לו קודם שתי שנים שלמות ע"כ:
והנני בזה הדו"ש בלונ"ת: