אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ק
ב"ח ג' לסדר בראשית כ״ה תשרי תרצ"ב סטניסלאב. כבוד אהובי ה"ה הרב הגדול בתורה וביראה חריף ומופלג כש"ת מו"ה יעקב נ"י ליפפא אבד"ק זשורוב יע"א:
יקרתך הגיעני בימי החגים ואז ידי אסורות בעבותות החג, ועתה באתי. ע"ד אשר נסתפקת אי יוצא ומקיים מ"ע של פו"ר בבני נדה ובאמת מלשון הירושלמי פ"ב דיבמות מוכח אפילו לפו"ר וכן פסק רמ"א אה"ע סימן א' והביא דברי מהריט"א פ"ח דבכורות אות ס"ה דהק' הא הוי מצהב"ע ומסיק דלא יצא פו"ר ואך בהירושלמי מיירי שבא באונס על הערוה:
והנה נוכל לצייר שבעל בהיתר והוי ממזר וקיים פו"ר בו לפי"מ דכ' תוס' חגיגה (ב':) ד"ה לישא כ' אע"ג דעבד מותר בממזרת ושם בתוד"ה ד"ה לא כ' דעבד מצווה על פו"ר ומביאין ירושלמי עבד מהו שישא ומסיק דמצווה על פו"ר ע"ש ומוכח בנשא ממזרת דהבן הוי ממזר והעבד קיים פו"ר והוי בהיתר אולם ביבמות (ס"ב.) ד"ה הכל לא מוכח כן ע"ש ובעיקר קו' מהריט"א על ירושלמי בהוליד ממזר קיים מ"ע של פו"ר והקשה הא הוי מצוה הב"ע והביא כת"ה לתרץ לפי"מ דחילק בו הנוב"י דהיכא דנעשה האיסור וא"א לתקן שלא יהי' האיסור שוב לא הוי מצהב"ע מש"ה בהוליד ממזר היינו דבא על הערוה והוליד לא הוי מצהב"ע לפי שא"א לתקן האיסור:
אולם סברא זו לא נהיר ולא צהיר וממקומו הוא מוכרע ברכות (מ"ז:) דפריך מצוה הבא בעבירה היא, מצוה דרבים שאני ופשטיות הש"ס מוכח דפריך לו יהא דכבר שחררו מ"מ איך יכולים לצרפו למנין הא הוי מצוה הב"ע אלא ודאי לא שנא:
ול"נ לתרץ קו' המהריט"א דאשכחן באיסור כמו נבילה בדבש להרר"י וביצה טרפה שנולד ממנה אפרוח וקמח שנתערב בדבש כיון דנשתנה האיסור לדבר המותר ונהפך צורתו ממה שהי' אמרינן פנים חדשות בא עמג"א רט"ז ותס"ז וח"י שם ומותר לאכלו וכן המוסק הה"ד כאן הוליד ממזר לא שייך לומר בזה מצהב"ע רק הוי ברי' חדשה וצורה אחרת היא וראי' לזה מט"ז או"ח סי' תרמ"ט ס"ק ג' ד"ה כתוב בלבוש וכו' כתב כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה הרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה מטעם הרכבה ותו קשה מפ' מרובה וכו' או כבש פרט לכלאים ולל"ק תפ"ל דהו"ל מצהב"ע א"ו לא שייך כאן מצהב"ע כמו שזכרנו ע"כ:
וגדולה מזה מצינו ראינו בנוב"י אה"ע סי' ס"ט כ' אשה שלא קלטה הזרע קודם מיתת בעלה אף שקלטה הזרע אחר מיתתו ובנו הוא לכל דבר מ"מ לענין ייבום כבר קרינן בי' ובן אין לו בשעת מיתה ובת ייבום היא ע"כ הרי דיש זמן דהיינו קודם הקליטה אין כל ואז עשה העבירה ואין כאן כלים רק לימים יוצרו נעשה אדם ואז הוא ברי' חדשה כנ"ל:
ואולם דברי הנוב"י צ"ע דכ' דלאו בת ייבום ממאי דאמרינן בע"ז (ל"ט.) ת"ר אין לו עכשיו ועתיד ליגדל לאחר זין וכו' תוד"ה אין וכו' אומר"י דדריש אין לו עיין עליו כלומר עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד ליגדל לאח"ז והכי דרשינן ביבמות (כ"ב:) ובן אין לו עיין לו ע"כ הרי זה בא ללמד אף כי אין ניכר עכשיו כלל אם ילד יהי' אך עתיד להיות כמו גבי קשקשים דאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז הרי זו פטורה מן הייבום:
וכה הראה לי בספר קרית ארבע מרל"ב בסי' מ"ג אה"ע כ' דישראל שהוליד בן מן הנכריה קיים בו מצות עשה של פו"ר וכתב יש לי ראי' מן המקרא ויצא בן אשה הישראלית והוא בן איש מצרי הרי מוכח דחשוב בנו ודבריו תמוהים מאוד דרש"י כ' שם בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר והק' הא נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ומה צריך להתגייר ותי' תוס' קודם מתן תורה הי' הולד הולך אחר אביו וכאשר נולד לא מלו אותו דבן מצרי הוא וכאשר גדל נתגייר מדעתו ואב"ע פירש בן איש מצרי מתייהד היינו דהמצרי אביו הי' גר ובין לתוס' ובין לאב"ע אתי שפיר וגם לפירוש הרמב"ן שם לא מוכח מה דכתיב בן איש מצרי דגם קודם מת"ת נקרא בן הישראלית עיקר והי' נקרא בן מצרי ג"כ וניתנה תורה ונתחדשה הלכה דאין בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנו ולא הוי בנו כלל רק בן בתך הוא וביבמות (כ"ב.) איתא מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן הייבום וכו' ובנו לכל דבר והיינו לאתויי ממזר וירושלמי אפילו לפו"ר כמובא ברמ"א ושם במשנה חוץ ממי שיש לו בן כו' ומן הנכרית ע"כ:
ומעתה נמצא למד ממזר פוטר מייבום ולירושלמי אפי' מפו"ר ובן מנכרית אינו פוטר מייבום ק"ו שאינו מקיים מ"ע של פו"ר וע' בתוס' יבמות (ס"ב.) ר"י קיים פו"ר בהי' לו בנים בנכרותו ונתגייר כ' אע"ג דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותו שעה מיפטר נמי כשנתגייר ובתוס' יבמות (י"ז.) ד"ה ואין כ' ואומר"ת וכו' והיינו הסבה שאין הזרע מיוחס אחר בנך אלא אחר הנכרית והיינו בנכרי ונתגייר הי' הזרע בנכריותו מיוחס אחריו מש"ה קיים פו"ר ובישראל הבא על הנכרית אין הזרע מיוחס אחר ישראל כלל בודאי לא קיים פו"ר ודברי המחבר הנ"ל לישתקע ולא נאמר:
ועוד י"ל קו' המריט"א בממזר הא הוי מצהבב"ע דאמרינן בנדה (ל"א.) שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואו"א ע"ש וא"כ הבא על הערוה שניהם אביו ואמו עושין איסור אבל חלק ד' אין בו שום חטא חלילה ובע"ז (נ"ה:) ולא עוד שמטריחין אותו ומחתימין אותו בע"כ, ונראה דהיכא אמרינן מצהב"ע דוקא אם כל המצוה בא בעבירה אזי לא קיים המצוה אבל אם אין העושה העבירה על ידו לא נגירה כל המצוה לא אמרינן מצוה הבב"ע ומש"ה לא אמרינן בזה מצהב"ע וקיים בו מ"ע של פו"ר:
ובזה נבין דברי הש"ס ברכות (מ"ז:) מצהב"ע ומשני מצוה דרבים שאני היינו דכל המצוה דרבים יוצאין ידי קריאה לא בעבירה היינו דרק ר"א שחררו ולא האנשים אחרים ולכן לא הוי מצהב"ע וכולם יצאו ומה שהביא מחמ"ח סי' א' בנתעברה באמבטי אי הוי בנו לכל דבר ושם ב"ש בשם סמ"ק והב"ח ביו"ד סימן קצ"ה דאשה לא תשכב על סדין ששכב בה איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר:
ומאז הבאתי ראי' מחולין (י"א:) ר"מ אמר אתיא ממכה אביו ואמר רחמנא קטלי' דלמא לאו אביו וכו' דלמא כגון שהי' או"א חבושין בבית האסורין וכו' ע"כ וא"א דנתעברה באמבטי או מסדין ששכב בה בעלה לא הוי בנו לכל דבר אכתי קשה אמאי יתחייב בנו מיתה דלמא מסדינו של בעל נתעברה ולא הוי בנו כי יחייב על מכה אביו הלא לאו דאזלינן בת"ר וכן יש להביא מיבמות (י"ז:) פרט לאחיו מן האם אמאי לא קאמר למעט אחים מן האב היכא שנתעברה ממנו ע"י אמבטי וכן יש להעיר מב"ב (קי"ח) האיש את אמו וכו' נוחלין ולא מנחילין וכו' והאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין ע"כ ואי נתעברה ממנו באמבטי לא הוי בנו א"כ משכח"ל דהאיש את אמו נוחל ומנחיל לא לאב וכן כה"ג אחים מן האם מנחיל להם וצ"ע:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: