אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן צט
לכבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה נחמי' נ"י ראזענפעלד אבד"ק זאלאטאניץ יע"א:
זה זמן כתבו בא אלי עם שאלת חכם וכבר עברו שבועות אחדים ומה מאד גרסה נפשי לתאבה להשיבהו עד מהרה אבל לא הי' באפשרות כי כבר קדמו רבנן והמה בראשונה באו ולהם משפט הבכורה, ועתה לקחתי לי זימנא לדבר עם אוהבי בשער המכתב. ע"ד השאלה כי הקצבים הם כהנים ולוים ואין רצונם עתה כי דתיקתא שעתא לתת להשו"ב הקיבה מעגלים וצאן באמרם כי המה משבט לוי וזכו בהם חתילה וכת"ה מפלפל בדין זה מיו"ד סי' ס"א וגמיר ודייק היטב:
והנה עיינתי ברכות (כ"ב.) תולין (קל"ו:) נהוג עלמא כהני תלת סבי כר"א בראשית הגז דאינו נוהג אלא בארץ וטעמי' דיליף נתינה נתינה מתרומה ומש"ה פוטר נמי בחו"ל ממתנות זרוע והלחיים והקיבה וחולק על משניות (ק"ל. קל"ה:) דמחייב וטעמא בעי מדוע לא גמיר התנא דמתניתין הג"ש דנתינה נתינה היא כמ"ש תוס' שבת (צ"ז.) שהי' לו בקבלה מנין הגז"ש וזו היתה יתירה לפיכך לא קיבלה ע"כ ולפי הכלל בידינו סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה כיבמות (מ"ב:) וע' בכורות (כ"ג:) דברייתא לאו פלוגתא היא ולכן הלכה כסת"מ הזרוע וראשית הגז דנוהג בחוץ לארץ:
אולם רמב"ם פסק במתנות דנוהג בחו"ל וברה"ג פסק כר"א ע' יו"ד סי' ס"א וסי' של"ג ויש חולקין ברה"ג ג"כ כמתניתין דנוהג ע"ש, ולדיעה זו דנוהג בחו"ל לא כר"א מוכרחים אנו לומר דנהוג עלמא כר"א היא כמו לשון נהגו, ובתענית (כ"ו:) אמרי' נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד עביד וכן מוכח מרש"י שבת (יו"ד:) ד"ה הוה וכו' כ' וכי היכא דאחזו במנהג ברה"ג בימי ר"נ ולא מחינן בהו וכו' ע"ש מוכת דרק נהגו כר"א אבל לא מורינן, ורמב"ם ס"ל דנהוג עלמא היינו מנהג ואורויי מורינן והיא מנהג וותיקין ומבטל אפי' הלכה ע' חו"מ ס"ס רל"ב וכ"ד ומג"א תר"צ:
ובמה דאמרי' דר' אלעאי יליף נתינה נתינה נוכל להבין דברי רש"י ביצה (י"ב:) במשנה א"ל ב"ש גזירה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן ופירש"י גז"ש לאו דוקא וכו' אלא דומיא גז"ש מדרבנן ע"כ, ויש לדייק מאי בעי רש"י בזה אך לאשר ידענו כי בחולין (קל"ו.) למד ר' אלעאי גז"ש רה"ג ומתנות נתינה נתינה מתרומה ע' מהרש"א לכן השמיענו רש"י כאן דלא תימא כי משנתינו ירמזון לדברי ר"א דגז"ש גמורה ולמד נתינה לזאת פירש"י דאין זו רק מדרבנן והמשנה לא ס"ל כר"א וראי' ממשנה הזרוע ורה"ג והבן:
והנה ברש"י שבת (יו"ד:) הנ"ל יש לי צ"ע מה דכתב שם בימי רב חסדא אכתי לא נהוג כר' אלעאי ובימי רב נחמן בר יצחק נהיג כוותי' ברה"ג אבל לא במתנות ע"כ, וידוע עתו"ס גיטין (ל"א:) דתוס' כתב דרש"י ס"ל דר"נ בר יצחק הוא ר"נ סתם וכן נראה מרש"י מגילה (כ"ח:) דכ' דר"נ בר יצחק מחסידי בבל הי' ע"ש וא"כ ר"ח ור"ה ור"נ תלמידי דרב היו כרש"י ביצה (כ"ה.) ע"ש וע' שבועות (מ"ח:) וסוכה (יו"ד:) וכ"ד והיו בזמן אחד ואיך כ' רש"י בימי ר"ח לא נהוג כר"א ובימי רב נחמן נהוג הלא היו בזמן אחד וצ"ע:
ובנידון שלפנינו דהקצבים זוכים בהקיבה ולהשובי"ם אמרו כי המה כהנים יש להסתפק אם יכולים לחזור כיון דנהגו כן לתת מתנות כהונה ואפשר אפי' התרה לא מהני ע' כו"פ סי' ס"א וע' מג"א ס"ס תרכ"ד דמביא פלוגתא אי מהני התרה שם וע' מג"א סי' תקצ"ז, אולם כאן מחמת טעות נהגו כן כי הם לא ידעו מדין זה אפי' כהן אם הוא קצב ויש לו חנות פתוחה מוכרח ליתן המתנות לכהן אחר ולא לו לא הוה כדברים המותרים ואחרים נהגו איסור וכמו שמחלקים התוס' בפסחים (נ"א.) ובכ"ד וע' יו"ד סי' רי"ד מזה, ועכ"פ הקצבים בני לוי לא יוכלו לזכות בהקיבה כי מטעם מת"כ מוכרחים להוציאם מידם ואין נקראים מוחזקים עש"ך חו"מ סי' צ"א ס"ק י"א כ' דלא שייך לומר א קי ממונא בחזקת מרי' וכו' דס"ס האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' ע"ש והה"ד הכא ואם הקצבים יביאו לב"ד ויאמרו שרצונם לתת מתנות כהונה אזי השוחט מחויב לקחת מהם ולתתם לכהנים כמו דאמרי' בחולין (קל"ב:) אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח, וממילא נפל בכל ענין לטבח ולשו"ב תחילה ולכן נפלה טענתם ואין ממש בדבריהם, זאת חזיתי להשיבו כפי מסת הפנאי ואשאר בזה:
הנני ידידו הדו"ש באהבה: