אור ברסלב
אמרי דוד סימן צז

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן צז

סימן צו

לכבוד אהובי ידידי ח"ד הרה"ג המופלג בתורה שלהיו"ח כש"ת מוה"ר משה נ"י בערגער חוב"ק בוקארעשט יע"א:

יקרתו הגיעני תוכו רצוף שאלת חכם עם פלפול אם רשאי הדורש אשר יגלה למוסר אזני השומעים כי ידבר בלשון המדינה כדי להבין אמריו כי נעמו וינערו משינת אולתם כאיש אשר יעור משנתו וכת"ה האריך והרחיב בו ובאמת חשבתי דרכי להשיב ימינו מבלי הוגה דעות בזה ואחרי שובי נחמתי להגיד ולהשיב אמרים ממה שמצינו בדברי רז"ל בפסחים (ס"א.) תכוסו רבי אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחבירו כוס לי טלה זה לבשלה, סוטה (מ"ט:) אמר רבי באר"י לשון סורסי למה (רש"י סורסי היא גמרא ירושלמית וקרוב ללשון ארמי) אלא לשון הקודש או לשון יוונית ורב יוסף בבבל לשון ארמי למה או לשה"ק או לשון פרסי ובקידושין (ע'.) הקפיד רב יהודה על ר"נ דאמר אפרוניגא רק אתרוג כדקרוי' רבנן או אתרוגא כדקאמרי אינשי וכן הקפיד על אנבגא אלא או איספרגוס דקרוי' רבנן או אנפך דאמרי אינשי ומש"ה מצינו בשבת (ע"ז:) ר"ז אשכח לר"י וכו' ואי בפי מיני' כל חללי דעלמא הוה א"ל וכו' דשא דרך שם דרגא דרך גג מתכילתא מתי תכלה דא וכו':

ויש להבין מה חידש לן ר"י בזה אלא רצה להראות דאף הלשון דהי' מדברים פשוטי העם נמי לשון הקודש ויסודתו בהררי קודש ומגילה (כ"ח:) בי רבנן ביתא רבנן ובע"ז (כ"ד:) כמאן קרי פרסאי לסיפרא דביר שנא' ושם דביר לפנים קרית ספר וכו' לנדה דשתנא כי דרך נשים לי ע"כ וזה ג"כ על זה הכוונה דאם אנו מדברים בלשון פרסי דביר על ס"ת היא מנחל נובע לשון הנביאים ובסוטה (מ"ב.) לנדה גלמודה גלמודה דא מבעלה ובר"ה (כ"ו.) לכלה נינפי ע"ש יפה נוף וכו' וכל זה השמיענו למען דעת אם אנו מדברים בזה אף שהוא מלשון נכרים היא ג"כ מלשונינו הקדושה, וע"ש בר"ה (כ"ו:):

והנה בעת שחכמים הי' דורשים לפני העם הי' דורשים בלה"ק או בלשונם לשון ארמי שהי' קרוב ללשון הקודש ע' יומא (כ':) קרא גברא היינו קריאת הגבר ולימא מר קרא תרנגולתא ע"כ מוכח שכן אמרו לעם ובסוכה (כ"ט.) הי' ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וכו' עד שיאיר אבע"ל עד שיעור או עד שיאור וכו' וזה המאמר דרשו לפני המון עם והיו מסופקין בדבריו אי אמר באל"ף או בעי"ן וביצה (כ"ג.) דרש רב גביהא וכו' קטורא שרי וכו' מאי קטורא אילימא קטורא בירי וכו' ואי לעשן וכו' מוכח דדרשו בלשונינו ובפסחים (מ"ב.) אשה לא תלוש אלא במים שלנו דרשה רב"מ בפפיניא למחר אייתי כ"ע חצבייהו וכו' א"ל אנא מיא דביתי אמרי ע"כ הרי דדרשו רק בלשה"ק אף דטעו העם ולא הבינו לא חש לה וכן יש להוכיח מסנהדרין (ה':) תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אינן מכשירין והוא מי ביצים דרש להו ואינהו סברי מי בצעים קאמר עתו"ס דסברי מן היגאה גמא בלא בצה וכו' ע"כ דדרש הי' בלשון הקודש ולא שינו את לשונם הרי זה בא ללמד כי החכם הדורש לעם ד' וימטר עליהם בלחומו במוסר השכל ידבר לעם בלשון עם יהודית או בלשון הקודש של נביאים, והביטו וראו כי גם כתב יוונית שהתירו חז"ל אז או מיראת הממשלה לכתוב ס"ת ומצאו מקרא מה"ת יפת אלקים ליפת גם היא אבדה מן הארץ תמה נכרתה ולשונם תמק ותכחד מן הארץ העם והלשון עם הרעמער ולשונם כלה ונחרצה עד תומם ות"ל אנחנו חיים וקיימים עם אש דת תוה"ק תמים לפנינו כמו שקבלנו מהר סיני לא תחסר כל בה רק שאין אנו בקיאים בחסרות ויתירות האין זאת נפלאות תמים דעות עאו"ח סימן תר"צ מחבר סי"א וטו"ז:

ומאז פרשתי מה שאמרו מגילה (י"ח.) רב ושמואל דאמרו תרווייהו בלעז יווני וכו' אמר ר"א אמר ר"א שכתובה בלעז יוונית ואמר ר"א אמר ר' אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל וכו' ומי קראו אל אלקי ישראל ע"כ ויש להרגיש מה זו סמיכות של שני המאמרים, ונראה דידוע מהזוהר שמות רל"ז א' אשר אין בה מום זו מלכות יון דקריבה לאורחא דמהימנותא ע"כ ולפי הנראה הי' אז בימי הפילוזופים הגדולים שהי' בזמן אלכסנדר שהאמינו בד' ועוד וחכמים סברו שיבואו על האמת והתירו לכתוב ס"ת יוונית וסמכו אקרא יפת אלקים ליפת יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם ושם מקשה ואימא גומר ומגוג וכו' ומתרץ מגילה (ט':) ויש לדייק מנ"ל דלשון יון יהי' בעם ישראל דבאו מאברהם מארפכשד דלמא יהי' לשון יון בשאר בני עילם ואשור ולוד וארם ועליהם יסוב יפת וכו' וישכון באהלי שם ולכן באו שני המאמרים הנ"ל סמוכים זה לזה להראות דסובב על בני אברהם והוא יעקב דקראו הקב"ה אל וידוע מיומא (ל"ט:) עשר פעמים וכו' מזכיר את השם הרי דשם קאי על שמות של הקב"ה ומזה דיעקב נקרא בשמו של הקב"ה סובב עליו הפסוק וישכון באהלי שם היינו דכתיב אצלו יושב אהלים ושם של הקב"ה ואז התירו להם לבני ישראל כתב יוונית לס"ת אולם אח"כ השחיתו התעיבו ותעל צחנתם בימי חשמונאים ות"ל העם והלשון ספי תמו מן בלהות וכן יאבדו כל אויביך ד':

אולם באם נחוץ לדבר עבור הממשלה בזמנים הקבועים כי אז מפני כבוד הממשלה מוכרחים המטיפים לעם לדבר בלשון מדינה השולטת ובודאי שרי כמו שמצינו שהתירו לספר קומי וללמוד חכמת יוונית ע' סוטה שם ובע"ז (כ"ט.) בתוס' וירושלמי שיהי' רואין במראה מפני שהם זקוקים למלכות ומג"א ס"ס תרנ"ו כ' משמע קצת בגיטין (נ"ו.) שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות וכבר כתבתי מזה במק"א וע' יומא (ס"ט.) שהתירו ללבוש בגדי כהונה לכבוד המלך משום עת לעשות וגו' ועוד וכ"ז כתבתי לענין דינא בכה"ג שרי אבל בעת הזאת בימי הנאורים גם על זה דן אנכי למה נגרע אנחנו מעמים אחרים כי כהני הדתות מדברים אל העם גם ביום שמחת השלטנות כלשון עמם ויוכל להיות כי גם אצלינו אין השלטנות מקפיד אך יד השרים והסגנים המה ראשי העם לישראל היתה במעל הזה וע"כ תפוג תורה ועת לשתוק:

ובזה הנני ידידו ש"ב דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה