אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן צו
ב"ה יום ועש"ק ויק"פ כ"ד אדר תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב.
אל כבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג מופלא ומופלג מושלם במעלות ובמדות כשת"מ אברהם דוד נ"י שפינעל ראבד"ק ראהטין יע"א:
יקרתו עם שאלת חכם הגיעני נכון מועדו אולם בעת ההיא גם נפש כת"ה נ"י יודעת מאד כי ידי רב בעיר ידיו מלאות עבודה עבודת משא לעיפה ורגעיו ספורות מה יעשה בהם לכן תשובתי נשארה מעל ואחרתי עד עתה ובין כך מכתבו נאבד רק התוכן אזכור, כי שני בנים מתו אחרי המילה ע"י שיחני וכיבי שנולד בהם ועתה הבן הג' חי ב"ה ולא מלו אותו ועכ"ז נולד בו ג"כ מיני צרעת ות"ל נתרפא מהם ולפי הנראה הוא ילד טוב ובריא אי רשאין למולו:
והנה בגיטין (נ"ז:) דרשי' כי עליך הורגנו כל היום על ד' מאות ילדים וילדות ור"מ דרשי' על אשה וז' בני' שמסרו נפשם על ביזרא דע"ז דלא רצה אפילו גושפנקא דמלכה כי ישחה ויטלה ריב"ל אמר זו מילה ערש"י דזימנין מיית ונראה לפי"מ דאמרי' שבת (ק"ל.) כל מצוה שמסרו עליהם נפשם בשעת גזירות המלכות כגון ע"א ומילה עדיין היא מוחזקת בידם וכו' וע"ש כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה ערש"י שעושין משתה ע"כ וערש"י נדה (ל"א:) ד"ה שלא הי' שמחים שאוכלין ושותין בסעודה ומאי אשמעינן רש"י בזה ונראה כי בכתובות (ח'.) אמרי' דלא מברכין במילה שהשמחה במעונו דאית לי' צערא לינוקא וכן כ' תוס' מו"ק (כ"ב:) ד"ה ולשמחת (ודף ח':) ד"ה לפני ביטול ובשו"ע ע"ש משו"ה פירש"י שעושין משתה אבל שמחה לא הוי, היוצא לנו מזה דעל ע"א ומילה מסרו נפשם וזה שדרש ריב"ל זו מילה בשמיני ורש"י דזימנין מיית היינו דמסרו נפשם ע"ז כמו ע"ז ועתו"ס מו"ק (כ"ה:) ד"ה שפעו דיהיב נפשי' על המילה ע"כ:
ורצוני בזה דסתם מילה חלילה לית בי' סכנה ודלא כח"ס יו"ד סי' רמ"ה והנה בחולין (מ"ז:) רנ"א באתה אשה א' שמלה את בנה ומת שני ומת ג' הביאתה לפני וכו' אמרתי לה בתי המתיני עד שיבלע בו דמו ורש"י אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש אלא ע"א גל"ע ושפי"ד ע"כ ויש להבין דברי קדשו ונראה דלכאורה קשה מדוע באתה האשה אם הילד בפני ר"נ למולו הא אמרינן קידושין (כ"ט.) איהי מנ"ל דלא מחייביא למול את בנה ת"ל אותו ולא אותה וע"ש בתוס' ובע"ז (כ"ז.) תוס' ד"ה אשה שאינה חייבת היינו לבקש למולו וכן היא בשו"ע יו"ד סי' רס"א בהג"ה, ואולם כיון דמצינו שמסרו נפשם עלי' וחביבא עליהם לכן באתה האשה לפניו אף דאינה מצוה שהחמירו וחביבא בעיניהם ור"נ אמר לה המתיני היינו אל תדמה בנפשך כיון שמסרו עלי' כמו על ע"ז א"כ הוא שוה לע"ז ודוחה אפי' פקוח נפש וימולו תיכף שאף שיוכל להיות שימות לכן כתב רש"י רק אלו הג' דוחים פקוח נפש אבל מילה לא ובמאי דכתבו תוס' חולין ד"ה שלישי דר"נ ס"ל ג"כ כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה צ"ע על אביי ביבמות (ס"ד:) דנסבא לחומה אחר שמתו שני בעלי' הא רבי ור"נ ס"ל כן דרשב"ג הוי לחד ואין דבריו של א' אפי' באם לא הי' סתמא ע"ש, ועש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ס כ' מזה. והנה מקוצר הפנאי לענין השאלה נראה שיכולים למולו והכל לפי ראות עיני כת"ה:
בזה אסיים ודו"ש באהבה ושבתא טבא: