אור ברסלב
אמרי דוד סימן צד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן צד

סימן צג

ב"ה יום ג' קרח ב' דר"ח תמוז תרפ"ח לפ"ק סטניסלאב. בראש חודש ימינו מחדש יבנה המקדש ונצדק קודש ובתוכם כבוד אהובי ידידי ה״ה הרב הה"ג חריף ובקי בחד"ת קולע אל השערה ולאור יוציא הלכה ברורה כש"ת מו"ה דוב הלוי נ״י קימעל ראבד"ק קניהניטש יע"א:

יקרתו הגיעני זה ימים אחדים ונפשו יודעת כי עתותי לא בידי המה לכן אחרתי עד עתה ומהרתי בוא היום לדבר עם אוהבי בשער המכתב. ע"ד העגלים הקונים מאינם יהודים והמה חולים ומסוכנים מריבוי המניקה מחלב אמם ומביאים על עגלה ואינם יכולים לעמוד ונופלים על הקרקע ואומרים שגדול א' התיר להם להשו"ב לשחוט העגלים ושל תוך ז' ימים מוכרים הבשר לאינם יהודים ושל אחר ז' ימים ליהודים באם יש להם פרכום כדין. והנה כת"ה נ"י מפלפל בחכמה אי אריך אי לא אריך, ופתח דבריו ואמר מדברי לב"ש הובא פ"ת יו"ד סי' קי"ז התיר עגל תוך ז' ימים לשחטו ולמכור הבשר לא"י בחם על החלב שלא יפסיד מה שיניק הולד וע"ש לענין הברכה ועש"ך יו"ד סי' י"ט ס"ק ב' בשם רש"ל באם השחיטה מטהרה מדי נבלה יוכל לברך וש"ך וטו"ז סי' כ"ח ס"ק ט"ז מחמיר כרמ"א סי' י"ט, ויש לעיין לפי דברי הפוסקים בתוך ז"י יש איסו"ת ע' דמ"ר סי' ט"ו מר"ה (ז'.) בע"מ מי מצי אכיל לי' ואפי' להסוברים דסחורה בנו"ט דרבנן כש"ך וטו"ז קי"ז מ"מ היכא שרינן לשחוט תוך ז"י ולעשות סחורה באיסור תורה משום הפסד ומאין יצא זה, ונראה דמצינו במו"ק (ג':) חוד"ה כל כ' התנו שיהא כח להתיר משום הפסד רבים שלא יגרמו רעה לעולם וכן כ' תוס' סנהדרין (כ"ו.) ד"ה משרבו וגיטין (ס"ב.) בדרבנן התירו משום ארנונא ע"ש וב"מ (ע':) ד"ה תשיך כ' דעתה מותר ריבית נכרי לפי שיש עלינו מס מלך ישרים ומייתי הטו"ז בכ"ד ע' יו"ד סי' קנ"ט ס"א וסמ"ע חו"מ סי' רל"ה ס"א דמותר אפי' יותר מכדי חייו וטו"ז רמ"ג ס"ק ז' וטו"ז או"ח תקל"ט ותקנ"א וע' בבט"נ שביעית פ"ז מ"ד כה"ג וע' תוס' ע"ז (ט"ו.) ד"ה אימור הק' למה עתה מוכרים לעכו"ם בהמה טמאה ותי' בימי הגמרא הי' הרבה יהודים ביחד (ע' תוס' קידושין ד"ה אסור ורמ"א אה"ע סי' ל"ז שאנו מתי מעט וכו') והי' יכול למכרה לחבירו אבל מה יעשה שלא ימצא למכור מפסידנה ולכך נהגו הגאונים היתר וכו' וסיימו דזה דוקא כשקונה הסוס לצורך עצמו ונמלך למוכרו מתירין לו שלא יפסיד אבל ליקח סוסים למכרם כדי להרויח אסור דלא יקחם ולא יפסיד בהם ע"כ, ומעתה מזה נוכל להתיר בכה"ג שישראל עצמו יש לו עגל תוך ז"י וחלה מותר לשחטו ולמכור הבשר אבל לקנות אצל עכו"ם עגל כזה ולשוחטו לא התיר דמי ביקש זאת מידו לא יקנה עגל כזה כדי לשחטו ולעבור על אין עושין סחורות בנו"ט:

ואולם לפי דברי הר"ן הביא בשם ר"ת דמתיר עכשיו לקנות סוסים ולמכור כדי להרויח וכן פסק המחבר ביו"ד סי' קנ"א ע"ש בטו"ז ובש"ך ס"ק י"ב ופשטות המחבר ועכשיו נהגו היתר בכל, א"כ גם בנידן דידן יכולים להתיר ויש להם על מה שיסמכו ובפרט לשיטת תוס' בכ"ד בש"ם עגל תוך ז"י היא רק איסור דרבנן ולדוגמא עתו"ס יבמות (קי"ט.) ד"ה מחוורתא וכו' גזרו בבהמה אטו אדם ובאיסור דבריהם שרי לעשות סחורה, ב' כ' אחר ריבוי האכילה נעשה חולה ונופל על הקרקע ויש חשש נפילה אפילו בפחות מיו"ד כש"ך נ"ח ס"ק ב' דחי נושא א"ע וכאן היא חולה וככפות ע' שבת (צ"ד.) ותוס' (ק"ל.) והוא מדע"ת ודבריו תמוהים כאשר העיר עליו ול"ש בריאה ול"ש חולה בנפלה מעצמה וכה"ג בעי יו"ד טפחים ומאי ענין חי נא"ע לענין שבת לענין איסור נפילה ואין כוונתם א' והנה יש לי ראיות ע"ז ואין רציני להאריך:

והנה בחולין (נ"א.) אר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים וכ' תוד"ה בית משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריכא לי' וע"ש ובטו"ז יו"ד סי' ט"ו הרבה לתמוה על הרא"ש ורמ"א או"ח סי' תצ"ח דבעי הפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים וכ' שמעתי שיש מתרצים דהא דבעי הפריס שמא נפלה מבית הרחם לארץ ור"נ מיירי שראינו שנולדה ושיבוש הוא דאין נפילה אוסרת אלא בנפלה מעשרה טפחים יכו' ומלבד זה מה נפילה שייך בלידה דהא הבהמה כורעת לילד ע"כ, והנה בהא דכ' דאין נפילה שייך בלידה צ"ע משבת (קכ"ח:) כיצד מסעדין ר"י אמר אוחז בולד שלא יפול לארץ וכו' ע"כ הרי דשייך לשון נפילה בלידה אבל בעיקר הדין הרי ר"נ מיירי שהולד אינו הולך ומוכח דהיא חולה ופרה פלטתו אך לא בכח ואפ"ה לא חייש משום ריסוק כיון דהוא פחות מיו"ד וע' סוטה (י"א:) משפר איבריהם שניתקן מצער הלידה ע"כ מוכח ג"כ ביום הלידה חולה הוא, ומזה מוכח דבעל חי בין בריא בין חולה שוה ואמרי' בי' תי נושא את עצמו ובנפל פחות מולד לא ניזוק כיון דקליל ויש בו חיותא נושא את גופו ורעה אליו לא תאונה, וגדולה מזו מצינו דהרי חולה וכפות שוה כשבת (ק"ל.) כנ"ל וכ' טו"ז יו"ד סי' רצ"ו דלא יקשור ב' מיני עופות בחבל כדי שלא יברחו דהא אפילו הם כפותים מנענעים ומזיזים ממקום למקום ונושאים ויש בו משום כלאים ע"כ ע"ש ביותר ביאור הרי דהם כפותים ומזיזים ונושאים והה"ד חולה וחי נישא את עצמו בנפל פחות מיו"ד וכך שיערו חכמים ודבריהם אמת וע' גיטין (נ"ו.) דאינהו ידעין דחייא קליל ממיתא היינו אפילו חולה חי קליל ושוה לבריא:

והנה הרבנים אשר יעמדו לשרת בעיירות הקטנות הנה אם שיאם בתורה יעלה למעלה וכביר מצאה ידם בודאי כשר הדבר כי הוד והדר ישית עליהם והמה קודמים מן אלה הרבנים העומדים בעיירות הגדולות ולא הגיעו למעלות הרבנים הראשונים, וראי' לזה שבת (ל"ג:) ר"י ראש המדברים ור' יוסי מגלה לציפורי ואפ"ה ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי עירובין (מ"ו:) אביי בפומבדיתא ורבא במחוזא וכ' רש"י עירובין (ו':) ד"ה אבולי דהי' בה ס' ריבויא (ע' רש"י שם (כ"ו.) ד"ה ערסייחא כ' דלא הי' בה ס' ריבויא וסותר דבריו) מ"מ אביי הי' גדול מרבא ומן השמים הוכיחו כתענית (כ"א:) לאביי כל מעלי יומא דשבת ולרבא כל מעלי יומא דכיפורא:

ואולם לענין איסור מסוכנת מה דחשש לבדוק כל האיברים הפנימים קשה להאמר ויוכל להיות דהמצא ימצא כדאמר מר או כמו שהביא מרבנים ז"ל מ"מ קשה להחמיר בזה כי נפשנו יודעת מאד באם נשחוט מאה בהמות והדין דלא בדקינן רק הריאה ונמצאים כשרות ולא בדקינן יותר כי כן הדין ואולם אם נרדה לבדוק אחר שאר ח"י טרפות בודאי נמצא אחד מהם טרפה אבל מה נעשה שהתורה התירתה דהלך אחר הרוב ובביצה (ל"ד.) רק בדרסה בכותל דבעי' בדיקה בכל הגוף ובעי' היא אי מותר לשחטה ביו"ט אבל בשאר מסוכנת לא מספקא להו ונהפוך הוא דמותר לשחטה ביו"ט ביצה (כ"ה.) אם יוכל לאכול כזית צלי או חי אפי' בלא בדיקה כלל ע' או"ת תצ"ח מג"א ס"ק י"ג וע' טו"ז ס"ק ה' כ' הלכה כר"ע אפי' מחביריו צ"ע מעירובין (מ"ו:) רק מחבירו וכבר הערתי עליו וע' בחולין (נ"ח:) במשנה אחוזת הדם וכו' וסם המות ובהמה וכו' כשרה והם יותר מסוכנים לבהמה מריבוי המניקה ושאר בהמה מסוכנת ואפ"ה כשרה ולא נזכור לבדוק אחר ח"י טרפות וגדולה מזו בסי' נ"ח ביו"ד רמ"א בנפילה דאם הלכה ד' אמות בטוב ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת וכ' ש"ך ונתבאר לעיל ס' י"ז היינו דבעי רק פרכוס והבן:

מכל זה נתבאר דאין להחמיר כמו שאמרו בחולין (נ"ד.) וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים, ויען שהטרדונו אחרתי:

ואסיים ודור"ש באהבה והש"י יעזרהו שיפוצו מעינותיו חוצה, ידידו:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה