אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן פז
ב"ה יום ד' פקודי בדר"ח אדה"ש תרצ"ב סטניסלאב.
ברכת טוב לכבוד ידידי ש"ב הרב הה"ג חריף ובקי בנש"ק חו"פ כש"ת מו"ה מרדכי דוד נ"י הורוויץ האבד"ק אילאנוב יע"א:
יקרתו הגיעני הראשון גם השני ושמחתי מאוד בהקשיבי משלומו הטוב כן יוסיף וכן ירבה ואני מוטרד מאד ולא נתנני הזמן לעיין ולהשיב על הראשון רק על האחרון. ע"ד אשר ראה"ק נתנו מגרעות מהשכר הקצוב להרב מדי שבוע 70 זהובים ועתה הורידו לארץ המחיר כמעט עד חמשים זהובים, והנה פשתה המספחת כמעט בכל ערי גאליציא וקול יללת הרועים כי שדד קצבתם גזלו חמסו מהם את שכרם אשר שקלו להם עד עתה מבלי טענה מוכרחת וכן עשו ויעשו לשובי"ם נ"י ובאמת לו הי' לאל ידינו כי עתה יצאנו לנגדם בחרב פיפיות לבל תעשינה ידיהם תושי' וידעו כי יש אלקים שופטים כי המה יהיו במורדי אור התורה וברגליהם ירמסון הת"ח כולם נקבצו כאיש אחד לכבות את גחלת התורה ולומדי' כי אם אין קמח אין תורה ולהשפיל את כבוד הת"ח עד עפר הגיע ואת אשר יעשו ראה"ק היא לא כדת של תורה עברו חוק המוסר חלפו תורת הרחמנות והישרנות, לו חיו הגדולים אשר הי' מלפנינו כי אז הוי מפקי פולסי דנורא ובמקל עוז ובמקל חובלים הלמו ומחצו ראשם וגוערים בהם בנזיפה עד אשר ברחו לרחוק ויברחו להחבא בחורי עפר ולעטלפים ובודאי עתידין ליתן את הדין וישלמו להם שבע על חטאתם:
והנה עיני כת"ה כל יקר ראתה מה שהובא באחרונים כי עפ"י דתוה"ק אין רשות לפחות ולגרוע לרבנים משכר קצבתם ונהפוך היא דמצינו בכתובות (ק"ה.) לא ספקו אע"פ שלא רצו מוסיפין להם ועליהן ובמק"א בארתי דברי הרמב"ם דפסק הם נשיהם ובניהם וע' חת"ס ח"ו סי' מ"ד ובודאי מסברא מחויבים לזון נשיהם ובניהם דאמרינן בשבועות (ל':) אשת חבר הרי היא כחבר ובכתובות (מ"ח) עולות עמו ואינן יורדות עמו ושם (נ"ב.) פודה על עשרה בדמיו בתוס' דאשתו כגופו עור בעד עור וכן כ' גיטין (מ"ה.) ובשבת (קי"ד.) ת"ח בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו היינו מה שהוא צריך לעשות לזון בניו ובני ביתו מחויבים הם לעשות עבירו, והנה אמרינן בסוטה (מ'.) ר' אבהו אימנו עלי' למוקמי' ברישא כיון דחזי לר' אבא דמן עכו דנפישי לי' בעלי חובות אמר איכא רבה רש"י חכם גדול וראי שיושיבוהו בראש וכו' ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדתניא יומא י"ח.) והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו ע"כ ומנ"ל לרש"י לדרוש זאת על ת"ח ונראה בנדרים (ס"ב.) ובני דוד כהנים ר"ן שהי' דינם ככהנים מה כהן נוטל בראש שנאמר וקדשתו אף ת"ח נוטל בראש הרי ממנו נקת דת"ח דינו ככהן אבל מנ"ל שיהי' דינו ככהן גדול דאמרינן בהוריות (י"ג.) ת"ח יקרה היא מפנינים מכה"ג הנכנס לפני ולפנים ובע"ז (ג'.) נכרי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול כ' תוס' נכרי ככהן גדול ות"ח גדול מכה"ג וזה שכ' רש"י על ת"ח והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וכיון בכה"ג כן ק"ו בת"ח והשתא דאתינא להכי דת"ת דינו ככהן מזה נוכל למידק דאין לגרוע לת"ח משכר קצבתו דהתורה זיכה לכהנים כ"ד מתנות וכי ס"ד דאם יש הרבה תבואות ובהמות לשחוט ובכורי אדם ובהמה וכו' וכי בעבור זה יגרע מערכו אל הכהן ומחויב לתת לכהן מתנותיו כפי שציותה התורה ומעשרותיו כפי ששיערו חכמים אפי' עשיר ומזה נלמד לת"ח כי אינם רשאים לגרוע מכסף קצבתם כפי שנתנו לו עד עתה ולו חכמו ישכילו עוד יוסיפו ומר עוקבא בכתובות (ס"ז:) יוכיח וע' שקלים פ"ב מ"ד הי' שוקלים דרבונות וכו' חזרו לשקול טבעין ובקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן והיינו הדבר הקצוב אין לפחות ולגרוע כמו שכתבנו כנ"ל:
ב) ובדבר הבית של הקהל אשר הכינו וגם יסדו מכבר הימים לאסוף הביתה אורחים ולתת להם מקום ללין גם היא הי' בית טהרה עבור הב"מ אשר הי' מביאים מהכפרים הסמוכים ועתה נחרב הבית ורוצים הקהל לשכללו ולבנותו על תלה בעצי אילנות העומדים על בית החיים אי כשר למיעבד הכי, והנה בתוס' מו"ק (ה':) ד"ה יש כ' בשדה שאבד בה קבר אינה ניטעת כל נטע ע"כ ומשמע דכך היא כבוד המתים ע"ש ואולם בתוס' מגילה (כ"ט.) ד"ה אין מוכח שמותר ליטע אילנות על בה"ק ולהנות מהם כיון שאינם על הקברים עצמן מוכח לכאורה דיכולון ליטע וי"ל ומ"מ מוכח דגם מאילן שעל הקבר שאינו יכול להנות ממנו היא רק משום כבוד המתים וי"ל מדוע לא חששו משום איסור הנאה דהאילן נתגדל וצומח מקרקע וגם זבל המת מועיל לזה ע' ע"ז (מ"ת: מ"ט.) וע' או"ח תמ"ה מג"א בע"א זוז"ג אסור וידוע דמת ועכו"ם איתקש להדדי:
ובאמת מוכח מש"ס וש"ע דגם אילנות שעל הקברים היא רק משום כבוד המתוס עיו"ד סי' שס"ח ברמ"א דמותר הפירות מאילנות שעומדים על הקברים כדי להציל הקברות מיד עכו"ם ומצינו בסנהדרין (מ"ח.) והיא משנה שקלים פ"ב מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו דקא מחיל זילותי' לגבי יורשים דליתהני מיני' ומצינו מו"ק (כ"ז:) בראשונה הי' הוצאות מת קשה לקרוביו וכו' עד שבא ר"ג ונהג קלות ראש ויצא בכלי פשתן עתו"ס הרי דמת של ר"ג מחל על כבודו לקברו בכלי פשתן בשביל לעשות טובה עם מתים אחרים וכן שם ובתוספתא דנדה פ"ט שהי' מניחין מוגמר לפני חולי מעיים וחזרו להיות מוציאין לפני כל א' ואחד לפני כבוד המתים הרי דיכולין לתקן לעשות כן למתים שאינו לפי כבודו כדי שיהי' לכבוד מתים אחרים מכ"ש הכא דיוכלו לכרות אילנות מבית הקברות כדי לתקן בית טהרה עבור המתים וניחא להו הנקברים וימחלו כבודם כדי לכבד שאר המתים וימצאו מקום לרחצן ולסוכן כנהוג ובפרט דאין זה אילנות יותרת הכבוד למתים וטוב להם כי יהי' המקום חפשי מאילנות כדי שיוכלו קרוביהם לבוא בניקל אל מקום הקבר. זאת חזיתי להשיב כפי מסת הפנאי ולא עת לפלפל הרבה בזה:
והנני ידידו ש"ב הדור"ש באה"ר: