אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן פה
ב"ה יום ה' לסדר ויקרא ט' אדה"ש תרצ"ב סטניסלאב. כבוד הרבני המופלג חריף ושנון ירא וחרד מוה"ר יעקב שאהר נ"י בעיר וק"ק טלוסטע יע"א:
יקרתו הגיעני ואינני מכירו מתמול שלשום אך מכותלי מכתבו ניכר שהוא מחובשי ביהמ"ד לכן הנני להשיבהו דבר, א' העמיק שאלה אודות המנורה בביהמ"ד שנעשה משולש כזה $$ציור בספר$$ ועלי' עומדת ז' קנים פתוחות אי יש בה לאו לא תעשון אתי וכל יקר הפוסקים הראשונים ראתה עיניו גם האחרונים שפיר חזי:
ול"נ דאמרינן בע"ז (מ"ג.) לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה של ה' ו' ח' ע"כ ורש"י ד"ה בית בארכי ורחבו ורומו וכו' ע"כ ודברי רש"י נפלאו ממני ואין אלו אלא דברי נביאות מנ"ל הא גם יש להבין מה שפירש"י שם ד"ה אבל וכו' של חמש פי' רש"י נרות ושל ששה ושל שמנה ע"כ וצ"ע למה צריך לפרש נרות הא מזה מיירי הכא והנה באלפס ורא"ש ומחבר ביו"ד סי' קמ"א העתיקו הברייתא כצורתה כמו שאיתא הכא בע"ז אולם הרמב"ם בהל' ביהב"ח פ"ז הל"י העתיק בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד העזרה וכו' ומנורה בצורת מנורה וכו' ע"ש וי"ל למה שינה מלשון הברייתא:
ונראה דברייתא זו נמצאת בג' מקומות בש"ס היינו בע"ז מנחות ר"ה וידוע ממס' סופרים פ"ו ג' ספרים מצאו בעזרה וכו' וקיימו שנים ובטלו אחד ע"כ ולכן גם כאן בב' מסכתות כתוב כמו שהעתיק הרמב"ם ודבריו המה מדויקים כזהב מזוקקים, ומעתה נבין מה חילוק יש בגירסא זו ונראה דתבנית היינו שוה בשוה הראשון עם השני כמו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר כלומר לא תחסר מאומה כאשר אלי מראה אותך תובת כנגד מצינו כי אינו דומה אל השני בכולו רק במקצת בשיווי או במשקל וכיוצא ע' קידושין (נ"ג.) מנחות כנגד זבחים וכו' מנחות כנגד עופות ובשבת (קמ"ח:) מנה גדולה כנגד מנה קטנה ע"ש:
ומעתה נבין דברי רש"י בית תבנית היכל דמוכרח להיות שוה בשוה כמו שפירש"י וכן אכסדרה תבנית אולם מוכרח להיות שוה בשוה כמו שמוכח מתיבת תבנית ולכן פירש"י במנחות (כ"ח:) שהאולם הי' רחבו עשרים וגבהו ארבעים למען ידע להזהר שלא יעשה כן אך פחות או יותר ובתוס' בכל אלו המקומות יש שינוי לשון מאחד על השני ובתוס' ר"ה (כ"ד.) מבואר יותר וזה אכסדרה תבנית אולם לא יעשה בדקדוק כמו בית תבנית היכל וכמו שפירש"י וכן דעת הרמב"ם כפי העתק ומשמעות הלשון אבל מנורה כנגד מנורה וכן השאר אפילו אינו דומה בגבהו ורומו ומתכונתו ג"כ עובר על לא תעשון וכן השאר והעיקר במנורה דאסור אם יש עלי' שבעה נרות אף דאינן עשוין להחזיק בכל נר חצי לוג שמן ואף דאין מחזיק שמן כלל ותמכתי יתדותי דרש"י פירש חמש נרות או של ששה נרות ע' ר"ה שם אבל שמונה נרות רשאי לעשות וכן מוכח מתוס' יומא (נ"ד:) דרק בהיכל ואולם בעושה בית ואכסדרה כמידתן ממש והשאר לא ובסוף דבריהם לא נראה כן וסתרי אהדדי ויצא לנו הדין כן בעושה ז' קנים ויש עליהם שמנה נרות רשאי לעשות כח"צ בתשו' סי' ס' אולם אם עושה שמנה קנים ועליהם שבעה נרות אסור לעשות וזה לא כח"ל שם שהתיר גם בזה דלפי זה מה שמוכח מדברי רש"י העיקר קפידא בנרות כמה יש וז' נרות אסור ולכן כפי מה שהוכחנו עובר על לא תעשון על המנורה שצייר כ"ת כיון דיש שם שבעה נרות היינו דמעמידין בכל קנה נר אחד ובודאי כשר הדבר להסיר חתיכת הברזל אשר הנרות עלי' ולתקנה לעשות שמנה נרות ואפילו לדיעה שהובא בפ"ת שאם כבר עשה יוכל להשתמש זו רק בעשאה נכרי אבל עשאה ישראל לא כי יוכל למיפק מיני' חורבא וילמדו תוכים דשרי לעשותו כה"ג ע"י ישראל ועוד הגע עצמך התורה אמרה לא תעשון והיא עומדת בבית התפלה להעלות נרות לשם ד' ע' או"ח תקי"ד טו"ז ומג"א דאפילו ביום יש מצוה בהדלקת נרות בביהכ"נ וכמעט היא מצהב"ע ואין זה מברך וכו' והבן:
ב) וע"ד אשר בקשה נפשו לדעת חו"ד בענין הראדיא שנשמע למרחוק אלפי אלפים פרסאות אי יש איסור מושב לצים בשמיעת דברי עגבים וכיוצא בזה גם אי יש בזה משום קול באשה ערוה כיון דהקול בא אל השומע ישר ודומה לו כאלו המזמר עומד לפניו והוא שומע היטב הדק אי שרי או אסור והנה לענין אי הוי מושב לצים בודאי אין לישב ולשמוע כמו דאמרינן בע"ז (י"ח:) וראה שם את הנחשים ואת החברון וכו' הרי"ז מושב לצים וכו' הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה וע' באו"ח שט"ז ומג"א ויש לעיין בע"ז איתא אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות וכו' ומקום שאין מזבלין אסור מפני מושב לצים ושבת ק"נ אמר ר"י הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת ערש"י שם ומוכח לפקח עסקי רבים אף שמושב לצים מותר לילך שמה וע' מגילה (ו'.) תוד"ה טרטיאות ומג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ד ודגמ"ר שם:
ולענין קול באשה ערוה היא ברכות (כ"ד.) א"ש קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה וכן היא בנדה (ל"א:) מפני מה אשה קולה ערב וכו' שנא' כי קולך ערב וכו' והנה באה"ע סי' כ"א פסק המח' ואסור לשמוע קול ערוה וכו' ב"ש אבל קול פנוי' וכו' מותר ויש להבין מנין למחבר דוקא קול ערוה אסור כי שמואל אמר סתם קול באשה ערוה מוכח אפילו פנוי' ונראה שיש לדייק מנביאים הראשונים (שמואל א' י"ח) ותצאנה הנשים לשיר וגו' ותענינה הנשים המשחקות ע"כ הרי דנשים הרימו בכח קולם בשירה ובזמרה אך אי נימא דקול פנוי' שרי לשמוע אתי שפיר ועל כרחך שמואל בערוה מיירי וכן מצינו בעזרא ב' ס"ה ולהם משררים ומשררות וע"ש אלא ודאי שם מיירי בפנויות ואולם מאי דאמרינן בסוטה (מ"ח:) זמרי נשי וענו גברי כאש בנעורת ורש"י משום קול באשה ערוה מוכח אפילו בפנויות כה"ג אסור כן מוכח ע"ש:
וכ' הב"ש קול דיבור של הערוה מותר ונראה שכן מוכח מאבות פ"א אל תרבה שיחה עם האשה ק״ו בא"ח לא ירבה אבל דיבור מועט מותר וכן מוכח בנדרים (כ'.) מייתי אל תרבה וכו' וכן מוכח בעירובין (נ"ג:) ברורי' דביתהו דר"מ שאל לה ר' יוסי באיזה דרך נלך ללמוד (ע' ע"ז (מ"ה.) בתוס') והיא א"א דמתה קודם בעלה ע' ע"ז (י"ח:) ברש"י ואיך דיבר ר"י עמה א״ו דיבורה מותר לשמוע וכן יבמות (ס"ה:) שנאי מנא יהודית דביתהו דר"ח ואתאי לקמי' ושאלה אי מיפקדה אפו"ר והי' ס"ל דשל אחרת היא ושמע דיבורה והבן:
אכן בעיקר השאלה אי אמרינן קול ערוה אסור לשמוע מרחוק מאה פרסאות וכיוצא נראה דאינו אסור לשמוע אם אינו מכירה פנים אל פנים ולא ראה אותה מעולם וממקומו הוא מוכרע קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה משמע שמכירה וראי' מע"ז (כ':) ולא בבגדי צבע של אשה אמר ר"פ במכיר בעליהן מכ"ש הכא כי קולך ערב משמע דוקא שמכירה ושם בע"ז (כ':) אמ"ר דייקא נמי במכיר בעליהן מדלא קתני בבגדי צבעונין ובזה נבין דברי הגמ' יבמות (ע"ו.) אלא אמר אביי מעבירין קמי' בגדי צבעונין ופירש"י בגדי צבעונין של אשה ומאי חידש בזה אלא לפי בגדי צבעונין משמע שאינו מכירה ואפי"ה מהרהר ולכן פירש"י של אשה אא"כ שמכירה וכן משמע במגילה (ט"ו.) ד' נשים יפיפיות וכו' יעל בקולה מהרש"א ע"י דבורה וקולה תבע לזנות ע"ש ובזה יונח לנו מעט מה דאמרינן בנדרים (נ"א.) א"ל ב"ק לברחי' דרבי למחר שתינו חמרא בריקודא דאביך ובקרקני דאמך ופירש הר"ן שתהא אמך מקרקרת ומזמרת לפני ע"כ הא קול בא"א ערוה ולפי דברינו נוכל לומר שב"ק לא הי' מכיר אשת רבי והיתה מזמרת בבית אחר והעיקר אצלינו כסוטה (ח'.) אין יצה"ר שולט אלא מה שעיניו רואות ומה דמייתי כת"ה מס"ח סי' קע"ב אין ראי' לכאן דאנו דנין לדין הש"ס ולפי דברי שמואל קול באשה ערוה והבן:
ובזה אסיים ודו״ש: