אור ברסלב
אמרי דוד סימן פד

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן פד

סימן פג

ב"ה יום ה' לסדר קרח ג' תמוז תרצ"א סטניסראב. כבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי מופלא ומופלג בתורה וביראת ד' טהורה כש"ת מו"ה אלטר נ"י שפירא מלפנים אבד"ק וויקנא ועתה בק' טשערנאוויטץ יע"א:

יקרתו הגיעני ושש אנכי כי שלום למר ולתורתו כן יהי' תמידין כסדרן ויקבל תודתי עבור חיבוריו היקרים אשר שלח לי כן ירבה להפיץ מעינותיו חוצה. וע"ד השאלה בחרש וחרשת אי יכולין לגרש ע"י ב' שלוחים לווין כנהוג, הנה כבר ראו עיניו כל דברי האחרונים המדברים מזה והורו בזה:

והנה פשיטא לן דגם ע"י ב' שלוחים יכול חרש לגרש את אשתו החרשת ואם זה מהני בפיקחים וא"א דאורייתא מכ"ש דמהני בחרשין דקידושין ונשואין שלהם רק מדרבנן כיבמות (קי"ב:) כשם שהוא כונס ברמיזה באצבע כך הוא מוציא ברמיזה ובגמרא מ"ש חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין וכו' ואמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וכשם שמהני בדאורייתא כך מהני בדרבנן ואין לומר דלא יהי' מהני ע"י שליחות בחרשין דמצינו בזבחים (ק"א.) דחכמים החמירו בדבריהם יותר משל תורה זה אינו דשם בתוד"ה וחכמים כ' כלומר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר ממה שעשתה תורה לדברי' ע"כ אבל היכא דמהני בשל תורה מהני בשל דבריהם, ואך מצינו בסנהדרין (מ"ו.) שב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת (ערש"י) וכו' אלא כדי לעשות סייג לתורה ע"ש וכה"ג מצינו בע"ז (כ"ו.) בתוד"ה והרועין כ' עשו חכמים חיזוק וב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת ע"כ ועוד מידי היא טעמא דתקינו להו רבנן נישואין אמרינן שם ביבמות חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן ערש"י שדרכן להיות שלום ביניהם אפילו חרש עם חרשת וכ"ש שהאיש פיקח וכו' ע"ש וא"כ אם גם בהם אין שלום שוב לא תקנו נישואין כי הם בודאי אדעתא דרבנן מקדש ואפקיעו רבנן לקד"מ והרי"ז דומה למה שאמר רבא גיטין (ע"ז:) אי אפשי בתקנת חכמים שנעשה להנאתם שומעין לו והובא טו"ז יו"ד סימן שמ"ב ולכן אין לנו להחמיר בגירושין שלהם יותר מבשל פיקחין, ונוהגין לכתוב גט א' כמו שאר גיטין ועוד מום פין טופס א' כמובא בפ"ת קכ"א וע"י שלוחים לא אדע אם נכון לפי דברי נוב"י אה"ע סימן צ' מ"מ בזה גם בחרשין אינו מזיק דכל החשש של הנוב"י היא מטעם ברירה ובדאורייתא אין ברירה אבל הכא גט חרשין הוא דרבנן ובדרבנן יש ברירה כביצה (ל"ח.) הלכה כר"א בדרבנן יש ברירה:

ב) ובדבר השאלה שבמדינתם עושין יי"ש משמרי יין וחרצנים וזגים של עכו"ם ורבים מאחב"י ישתו לרוי' והנה הראש והראשון שיצא בכח דהתירא הוא ניהו הגאון חת"ס ז"ל בחיו"ד סימן קי"ז ויובא לפנינו וראיתי כי הביא דברי מג"א בס' ת"נ סקי"א וחלק עליו וז"ל במשכיר יורה לעכו"ם לבשל בו חמץ אסור משום רוצה בקיומו והיא מהטור פי' ב"י דלא יבקע היורה ומג"א לא ניחא לי' דהא היורה לאו איסור הוא וכ' דנעלם ממנו ש"ס ע"ז (ס"ה:) דלא נצטרי זיקי וכו' אלא ע"כ הזיקו והיורה הן הם גופי' החמץ ואסור להיות רוצה בקיומו, ול"נ דלא העתיק החת"ס לישנא דטור מכמו שהעתיקו מג"א ז"ל שרוצה בקיומו ע"י דבר אחר שלא יבקע הכלי ע"כ והיינו כע"ז (ל"ב.) רוצה בקיומו ע"י דבר אחר רש"י ישראל רוצה בקיומו של יי"נ ולא בשבילו אלא בשביל החרס ע"כ וכפי שהבין חת"ס לא הוי מחמת דבר אחר רק רוצה בקיומו של יי"נ וחמץ גופא:

ואולם המג"א יפה פירש שרוצה בקיומו של חמץ שיהי' נשאר ביורה שלו לא בשביל החמץ אך בשביל קדרתו שלא תפקע והיינו ע"י ד"א וכן בע"ז רוצה שהיי"נ וזיקי דלא נצטרי לא בשבילם אך כדי שגולפו ישאר אצלו ע"ש ברש"י והכא בע"ז עם דברי מג"א חדא הוא ועולים בקנה אחד:

והנה החת״ס התיר השמן מחרצנים וחילי' דילי' מרבינו יונה ואחריו החזיק הח"י וגם המקור חיים הביא ראי' נכונה מכריתות (ה'.) לדברי ר״י ז״ל מ"מ נראה דחי"ע לא סמך לכתחילה על ר"י כיון מהירושלמי לא מוכח כר"י אך בדיעבד אם נפל מעט דבש לתבשיל ע"ש, ובאמת חידוש גדול לומר דבשר וסולת נהפך לדבש ואפשר לומר דיש עוד ספק דאולי נבטל הסולת בס' בדבש עוד קודם הפסח וכל הנבילה אולי הסריחה ואינה ראוי' לגר ומש"ה מיבטל בתוך הדבש, ובאמת לפי פשטיות הגמרא בע"ז (ל"ט:) דבש למאי ניחוש לה וכו' או משום גיעולי עכו"ם נוט"ל ומותר ע"כ מוכח דרק משום דבשר עצמו פוגם הדבש כתוס' (ל"ח:) ד"ה אי וע' יו"ד ק״ג וש"ך וטו"ז ולא קאמר דאולי כבר נהפך לדבש מזה נדייק לא כר"י ז"ל והחת"ס לפי הנראה אפילו לכתחילה מתיר מטעם דנהפך היין לשמן כסברת רבינו יונה:

ומאז הבאתי ראי' לדברי ר"י מנדה (ע'.) דשאלו אנשי אלכסנדרי' את ריב"ח אשתו של לוט מאי שתטמא ר"ל אי נלך בתר מעיקרא והי' בשר אדם ומטמא או נלך בתר השתא דמלח היא ואינו מטמא עתו"ס ב"ב (כ'.) ד"ה והמלח וזה הוא פלוגתא ר"י ודעימי' כמג"א רט"ז ובכ"מ בש"ע יו"ד ואו"ח טו"ז וש"ך וע"ז השיב ריב"ח מת מטמא ואין נציב מלח מטמא והיינו דאזלינן בתר השתא ע"ש בספרי הקטן ״דברי דוד״ מש"כ עוד בזה:

ולכן נראה דהיכא דהשינוי בא ע"י שמים דנעשה מעצמו כמו דם נעכר ונעשה חלב וכמו אפרוח מביצה טריפה והמוסק ואפשר גם אם נפל מעצמו נבילה לתוך דבש ומעצמו ע"י הטבע נהפך לדבש וכל זה ניכר כי מאת ד' היתה יש להתיר ע"י שינוי זו, אבל דבר שאסור בהנאה כמו עכו"ם ויי"נ אף שע"י אדם נעשה הרבה שינויים בהם ושינוי לדבר המותר בודאי עומד באיסורו הראשון כמו דאמרינן בע"ז (מ"ו:) המשתחוה לקמת חיטין מהו למנחות יש שינוי וכו' אין שינוי ורש"ה ד"ה אין כ' מאי מהני להו שינוי וכן הנעשה מהם נאסר דהא הנאה ותוס' שם (מ"ט.) ד"ה שם כ' באיסור הנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה אבל באיסור כילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו ע"כ, וממנו נקח דגם באיסור אכילה לבד כל מה שיוצא ממנו אסור וטע"כ דאורייתא ובפרט טעמו וממשו כתוס' ע"ז (ס"ז.) ובכ"ד בש"ס מאי אמרת פנים חדשות באו לכאן דהיינו דמעיקרא הי' יין וטעם יין והשתא שמן ממשו וטעמו יי"ש וכמו יי"ש וטעם יי"ש הא מצינו ביומא (ע"ה.) כל המינים טעמו במן טעמו וממשו ע"ש והיינו מי שהי' רוצה שהמן יהי' לו במקום בשר הי' לו טעמו וממשו ומעתה הכי נימא דאין זה ממן א"ו כל היוצא מהמין שמו עליו אם לאיסור אם להיתר. היוצא לנו מזה דאם חכמי זמנינו העושין ע"י טעכניק שלהם מחרצנים שמן או יי"ש והיא דמהפכים טעם יין שיש בחרצנים וזגין ושמרי יין בודאי אסור השמן או היי"ש לאיש ישראל לאכלו ולשתותו ואם אי אתה אומר כן מחר יעשו מחלב או חזיר יי"ש ומשארי איסורי אכילה יי"ש או שאר מיני דהיתרא ובודאי אסורים באכילה, ולכן אם החרצנים והזגים יש בהם טעם יין וממנו עושים יי"ש אסור לשתותו וכל היוצא מהטמא טמא, וזה היא דעת הצ"צ הובא בפ"ת יו"ד סי' קכ"ג סעיף ט"ו ע"ש:

אולם אם נדע כי כלה כל הלחלוחית היין מחרצנים וזגים ושמריו ולא נשאר מאומה מהיין כי אם יוציאו מהם יי"ש יהי' מותר דחכמים לא אסרו רק יינם ובהם אין שום יין כמו שכ' המחבר בסי' קכ"ג סט"ז שתמצית יין הנקרש וכו' כבר כלה כל לחלוחית היין שבו וכעפר בעלמא הוא והיטב אשר דיבר דגמ"ר שם על ש"ך ס"ק כ"ו דכ' כל איסור שבהם הוא לחלוחית יין המעורב בהן וכו' אבל אם שרפם כלה לחלוחית יין שבהם וכו' והשמרים לא נאסרו מעולם ודפח"ח, ולכן בנידון שלפנינו לא נדע כיצד עשייתן ומאוד ראוי לספק אם יהי' נעשים בהכשר כמו שהוכחנו ומן הדין ראוי שלא לשתותו כל איש יהודי עד אשר יחקרו עשייתן:

ובזה אסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה