אור ברסלב
אמרי דוד סימן פא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן פא

סימן פ

ב"ה אור ליום ג' ויחי צום העשירי תרפ"ה לפ"ק סתניסלאב.

לכבוד ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי מופלא ומופלג וו"ח כש"ת מו"ה אפרים נ"י לאנגענויער אבד"ק סאהל וכעת אבד"ק קאמארנא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני והנני עט ממהר להשיבו דבר. אודות שני אנשים שנתעצמו בדין האחד ר' חיים יוסף והשני איש ריבו ר' צבי עבור מקום בהקלויז וטענותיהם יבוארו כאשר יעברו לפנינו ויען שר' חיים אמר שקנה מר' משה ור' משה נסע ומבת אחת לכן אמר שכולו שלו והולך מכבר על המקום וגם עתה אחרי שנבנתה הקלויז על תלה רצה לילך על המקום ור' צבי אומר שקנה מבן אחד ועוד חלק עשירית מבת כמבואר בטענות לכן, מוחה בר' חיים יוסף שלא ילך על המקום וגם אוסר חלקו באיסור גמור:

והנה אמרתי לעיין בזה אי מהני איסורו והנה אמרי' בנדרים (מ"ח.) ושניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים בשל אותה העיר וכו' ואיזה היא דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ בית הכנסת וכו' וכ' הר"ן הילכך כיון דאפסיק כראב"י ליתא למתניתין דביהכ"נ כחצר שאין בה דין חלוקה כלעיל ויש לתמוה על הרמב"ם שפסק בפ"ז מהל' נדרים כר' אלעזר בן יעקב ופסק כמתניתין וכבר השיגו הרמב"ן דמזכי שטרי לבי תרי עכ"ל של הר"ן, ובשו"ע יו"ד סי' רכ"ד הטו"ז מביא להלכה דברי הרמב"ם והי"א היא הר"ן והרמב"ן והטו"ז מתרץ שם דברי הרמב"ם ע"ש, ואמרתי אענה אף אני חלקי בזה:

דמצינו לעיל (מ"ו.) אמר רבה אמר זעירי מחלוקת שיש בה כדי חלוקה אבל אין בה כדי חלוקה וכו' דברי הכל מותר ומקשה ר"י ממשנה ושניהם אסורים בביהכנ"ס ואין בה כדי חלוקה ומתרץ אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה אבל יש בה ד"ה אסור, והנה בשו"ע יו"ד סי' רכ"ו פסק כרב יוסף וקשה הא כ' תוס' קידושין (ט'.) ד"ה והלכתא ובכ"ד בש"ס דהלכתא בכ"מ כרבה נגד רב יוסף ומ"ט פסקי' הכא כר"י:

ונראה דהא דהלכה כרבה נגד רב יוסף דוקא דפליגי בסברא דנפשייהו אבל היכי דפליגי במימרא דרבם ליתא לכללא וקיימתי מסברא דנפשי ואח"כ מצאתי בהליכות עולם בשם הרא"ש פ"ק דשבת כתב כן ובתוס' מנחות (ל"ב.) ד"ה מנעל כ' במילתא דקאמרי' משמי' דאחרינא אפשר דהלכה כרב יוסף, וכן מצינו דכלל הלכה כרבי מחבירו לאו בכ"מ כמו שכ' תוס' פסחים (מ"ח.) ד"ה רבי, ומעתה בנידן דידן פליגי רבה ור"י אליבא דזעירי לכן פסקי' כרב יוסף:

אולם הא קשיא דרבה אמר משמי' דזעירי דאין בה חלוקה ד"ה מותר ומה יענה על קושיא דר"י דביהכנ"ס אין בו כדי חלוקה ותנן ושניהם אסורים הלא קושיא אלימתא וע"כ צריכין אנו לומר דרבה מתרץ לטעמי' דביהכנ"ס הוי דבר שיש בו כדי חלוקה לא כסברת רב יוסף ומעתה דבר זה ס"ל לרבה משמי' דנפשי' כדי לתרץ דברי זעירי רבו ממילא נדע דמה דפליגי מעצמם בזה הלכה כרבה דס"ל דביהכנ"ס חשוב שיש בו כדי חלוקה:

ומעתה צדקו פסקי הרמב"ם דמה דפליגי ר"י ורבה בשם רבם בזה הלכה כר"י דס"ל באין בו כדי חלוקה מחלוקת אבל במה דפליגי בעצמם דרבה ס"ל דביהכנ"ס הוי דבר שיש בו כדי חלוקה בזה הלכה כרבה ושפיר פסק דאסורים בביהכנ"ס וכ"ע ראב"י ורבנן מודים בזה והבן:

וכן ראי' להרמב"ם מהגמרא דקבען (דף מ"ו:) דברי ר"ה ור"א דפסקו הלכה כראב"י ואמאי לא קבעו זאת אחר משנה השני' א"ו דשם גם ראב"י מודה דביהכנ״ס חשוב כיש בה כדי חלוקה ואסורים בו, ולכן לשיטת הרמב"ם ודעימי' וכפי מה שהובא יו"ד רכ"ד דיעה א' היא עיקר בודאי יכול לאסור אבל מצד התקנה אין יכול לאסור כש"ך הכא ובשו"ע או"ח סי' קנ"ג במחבר ע"ש סט"ו:

והנה לענין ירושת הבנות כבר צווחו קמאי דאין להם חלק ירושה ומחויבת לחתום שמסלקת עצמה מירושה ויש חולקין אבל בנידן דידן אין אנו צריכין לחתימתם ועפ"י התורה אין להם חלק ונחלה בהמקומות ביהכנ"ס ולכן דל הבנות מהכא ור' צבי קנה שליש ור' חיים יוסף אומר שקנה מב' אחים שני שלישים אין לר' צבי טענה על ר' חיים יוסף שיברר מקחו כי מה לו לזה, שלו אינו רק חלק שליש ומה שטענו שר' חיים הולך על המקום שאין לו שני חזקה זאת יטענו נגדו היורשים שאומר שקנה מהם אבל לא ר' צבי, והנה שני שותפין שא' יש לו ב' שליש וא' שליש נראה לי שהטוב הדין גוד אגוד ואף שהש"ך בחו"מ סי' קע"א סק"א מביא חבל פוסקים דאין בשותפים גוא"א מ"מ לפי הש"ע הדין גם בשותפין גוד או אגוד ולכן הטוב שיעשו כן ואל יטענו קים לי:

ב) ואודות התקנה שעשה רה"ק עם עוד אנשים אחדים מהקולטים ובצירוף הב"ד שלא לקנות בשר כשר רק במחיר להוסיף שלשים גראשין על מחיר בשר טריפה ואם יוסיף על זה המחיר אזי אסור הבשר:

והנה מצאנו ראינו באו"ח סי' רמ"ב ס"א באם הערלים מייקרים השער של דגים נכון לתקן שלא לקנות דגים וראי' מכריתות ע"ש וכן הביא מג"א לק' סי' תרנ"ו לענין אתרוגים ע"ש במחה"ש וכן הביא טו"ז יו"ד סי' רי"ח ס"ק ד' בשם ת"ה בגדול אחד שעשה תקנה שלא יקנו בשר ביוקר, וכן מצינו בפסחים (ל'.) א"ל שמואל להני דמזבני כנדי אשוו זבינייכי ואי לא דרשינן כר"ש דמיקל וכן מצינו כה"ג בסוכה (ל"ד:) אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון דמיקל והטעם דתורה חסה על ממונם של ישראל כר"ה (כ"ז.) וערש"י דלמדו מוצוה הכהן ופינו את הבית שלא יטמאו וכו' ע"ש, וצ"ע ממו"ק (ז':) דאמרי' שם דחידוש היא דהא עצים ואבנים וכו' וא"כ איך למדו מיני' לעלמא הא מחידוש לא גמרינן, ונראה מש"ה מצינו במנחות (ע"ו:) דלמד ר"א התורה חסה וכו' מוהשקית את העדה ואת בעירם וע"ש ברש"י מו"ק (ח'.) ד"ה אבל ותבין:

היוצא לנו מזה דהתורה חסה על ממונם היא מדאורייתא ע' תורת כהנים על וצוה הכהן ולכן מצינו בערכין (כ"ח) שיהא אדם חס על נכסיו וכן מצינו בכריתות (כ"ה.) התורה חסה על גופן של ישראל ולכן אמרו בנדרים (יו"ד) ובתענית (כ"ב:) כל היושב בתענית נקרא חוטא ע"ש בר"ן, וגדולה מזו אמרי' בגיטין (מ"ה:) אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן ע"ש דלא יעני הציבור ע"ש ברש"י ולהרי"ף והרא"ש הבעי' לא איפשטא עיו"ד סי' רנ"ג ובאחרונים מזה:

והנה לענין תקנת העיר איתא בחו"מ סי' רל"א וע"ש בש"ך סק"ד והוכיח במישור שכל תקנה אפילו של כל בני העיר בעי שיהי' מדעת חכם העיר אבל לא בעינן שיהי' התקנה מכל בני העיר רק אפילו עשו רק טובי העיר עם החכם חשוב תקנה שפיר ובני העיר מחויבים לקיים תקנתם כמו שמצינו ביו"ד סי' רכ"ח סל"א ברמ"א ואם נתנו רשות לטובי העיר הם במקום כל העיר ע' שבו"י ח"א יו"ד סי' ע"ד מזה ומוכיח דלאו דוקא כל טובי העיר רק אפילו רוב טובי העיר עם חכמי העיר שפיר מהני גזירתם ותקנתם:

ומעתה בנידון דידן אם הי' כאן רוב טובי העיר ורה"ק וחכמי העיר בודאי מחויבים כל הקהל לקיים עליהם ולא ימרו את פיהם ובפרט שהיא למיגדר מילתא שלא יכשלו באיסור טריפות ולא עוד אפילו לא הי' רוב טובי עיר בזו הסכמה ותקנה רק רה"ק עם שנים ושלשה אנשים אשר שמו עליהם בני העיר כי המה ידאגו על כשרות הנעשה בעיר גם בזה סגי והמה נקראים בזה טובי העיר ומחויבים לשמוע בזה ואם ירצו ראה"ק ואנשיו וחכמי העיר להרים התקנה ולבטלם יכולים הם לבדם לבטלה ולהתירה כמבואר ביו"ד סימן רכ"ח סעיף כ"ה ע"ש:

ובזה אסיים ודו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה