אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן פ
ב"ה אור ליום ועש"ק לך ט' מרחשון תרצ"א פח סטניסלאב. כבוד האברך יקר הערך החריף המופלג יו"ש מו"ה משה נ"י שרזעל בעיר קאסוב יע"א:
יקרתו הגיעני נכון מועדו יען כי הי' מכתבים אשר קדמו למכתבי לכן אחרתי עד עתה והנני אומר דברים אחדים לפי מסת הפנאי. ע"ד אשר העיר במנחות (כ"ג.) קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר זו שנקמצה עולה לשם בעלים ורש"י שם (כ"ב) כ' לא יקטיר אפילו כל המעורבות דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ והקשה כבודו נימא חטא בשיריים כדי שיזכה בקומץ והביא מלקמן (מ"ח) ומתוס' שם, ונראה דמה דכתב רש"י דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ר"ל דאם הי' מצוה גם בשיריים אף דהקטרת קומץ מצוה גדולה דיש בה עשה ושיריים רק מצוה מ"מ בנתערב הקומץ עם מנחה שלא נקמצה ויש קומצה ושירי' מ"מ הי' יכולים להקטיר כולו עם הקומץ שנפל שמה דהו"א דאזיל אליבא דהילל פסחים (קט"ו.) דמצות אין מבטלות זו את זו והאי קומץ שנפל שמה לחודי' קאי והקומץ ושירי' וכו' ולא בטיל זו את זו ואף דאין נקראין עולין לגבי קומץ שנפל שמה מ"מ יכולים להקטיר כולה משא"כ עתה שאין מצוה רק בהקומץ א"כ לא יכול להקטיר כלל דמנחה שלא נקמצה מבטל הקומץ שנפל שמה:
וא"ל למאן דאית לי' ברירה גם בדאורייתא נפרוש ממנה קומץ שנפל שמה כשיעור ונימא הוברר ז"א לפי"מ שכ' תוס' תמורה (ל'.) דוקא שנולד איסור בתערובות אמרי' ברירה למאן דא"ל ברירה בדאורייתא בל היכא שאיסור נולד קודם ונפלה לא אמרי' ברירה כן כ' הרמ"ר שם בתוס' ד"ה ואידך וממילא נאמר וכ"ש דאף אם יקטיר כל התערובות לא נימא כיון דהקומץ שנפל הי' שם א"כ הוברר הדבר דהקטיר הקומץ זה לא אמרי' וכה"ג מצינו ראינו בר"ן נדרים (ע"ד.) מיהו אין ברירה וכו' ומש"ה אפילו שניהם אין יכולים להפיר כיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה וכן כ' רש"י ז"ל בפרק ד' אחים ע"כ והה"ד הכא ולכן אם בא לשאול שנפל קומץ במנחה שלא נקמצה מורינן לי' שלא יקטיר כלל ולא יעביד מצוה שיקטיר הקומץ שנתערב דבטיל היא בשאר ואין ברירה:
אולם בשגג והקטיר גלי' רחמנא כפיר"ז שם ע"ב נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשיריים וכו' וקמי שמיא גלי' ועלה לו הקומץ, ומה שהביא לתרץ מהכהנים שפגלו לפי מנ"ח רפ"ז מפגל בשחיטה הוי מטיל מום בקדשים וכן בשחוטי חוץ חייב משום מטיל מום בקדשים ע"כ ע"ש ולי צ"ע מזבחים (ק"ח.) חומר בשחיטה מבעלי' וכו' חומר בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב ע"ש ברש"י ותוס' והמעלה להדיוט פטור משום חוץ ע"כ ואי אמרינן דאשחוטי חוץ, חוץ איסור כרת חייב ג"כ משום מטיל מום בקדשים א"כ אמאי לא חשיב האי חומרא דחייב כרת משום שח"ח וחייב ג"כ על לאו מום לא יהי' בו משא"כ במעלה בחוץ אלא על כרחך בשח"ח אין כאן לאו זה וע' זבחים (ק"ו:) וע"ז (נ"א:) זאת להם ואין אחרת להם וע"ז (י"ז:) ונישחטי' מישחט אתי לידי תקלה מוכח ג"כ הכי אף דמנ"ת הביאו ודחאו מ"מ חוזר ונראה:
ולי נראה לתרץ מהכהנים שפגלו אמאי נקיט כהנים, הא ג"כ בשחיטה פוסל מחשבה ושייך גם בישראל ואמאי דוקא הכהנים וכן צ"ע על רש"י זבחים (כ"ט:) ד"ה לא יחשב להזהיר כהנים על כך ואמאי לא נקיט גם ישראל, ונראה דאמרי' בכ"ד בש"ס שחיטה לאו עבודה היא עי' תוס' יומא (מ"ב.) ד"ה שחיטה לרש"י הטעם דכשרה בזר ולתוס' דנוהגות אפילו בחולין ובמק"א פירשתי דשני הטעמים תלוים זה בזה ואמרי' בחולין (י"ז) ר"ע ס"ל בהמות ישראל במדבר הותר להם בשר נחירה ובקדשים הי' דוקא שחיטה כדכתיב ושחט וקדשים שאני ממילא מוכח דבמדבר שלא הי' נוהג שחיטה בחולין ממילא הי' שחיטת קדשים עבודה והי' אסור לזרים כמו שאר עבודות ואמרי' בסנהדרין (פ״ו.) ובכ"ד בש"ס סתם משנה ר"מ וכולהו אליבא דר"ע ואפי מתניתין דכהנים שפיגלו אתיא אליבא דר' יהודה כתוס' גיטין (נ"ג:) ד"ה בדאורייתא (ומה שהק' שם תוס' תי' מפסחים (פ"ה.) פיגול מטמא ידים ושם בתוס' דחמירא להו טומאה והוי כע"א ומיבדיל בדילי מיני' ואכ"מ) מ"מ אמרינן בסנהדרין שם דאזיל אליבא דר"ע וידוע מחגיגה (ט"ו:) דהי' שש מאות סדרי משנה עתו"ס ב"ק (צ"ד:) דהמשניות היו קודם רבי וכו' ובודאי הי' הכל הלל"מ ובשעת שנאמר הכהנים שפיגלו הי' במדבר ואז הי' שחיטה עבודה והי' הכל ע"י הכהנים וגם עתה משנה לא זזה ממקומה, ובזה אתי שפיר דברי רש"י לא יחשיב להזהיר על כהנים דאז נאמר במדבר:
ולמאי שהוכחנו דמתניתין ר' יהודה היא כתוס' שהבאנו והוא ס"ל בזבחים (כ"ט:) המחשב בקדשים לוקה אף דהוי לאו שאין בו מעשה ממילא נפלה תירוץ המאירי דהק' אמאי כהנים שפגלו מזידין חייבים הא איכא לאו לא יחשב לוקה ומשלם ותי' דלאו שאין בו מעשה היא אבל ר"י ס"ל לוקה ויפה העיר רבו הרה"ג נ"י אב"ד והיא מפורש דאזיל כר"י, ונראה לפי"מ דס"ל לר' יוחנן בגיטין (נ"ג.) היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ומ"ט במזיד חייב משום קנס שלא יהא כל אחד וכו' והיא רק מדרבנן ולכן בדאורייתא דחייב תשלומין ומלקות אז אמרי' כדי רשעתו וכו' ואין לוקה ומשלם לחכמים דר"מ כמכות (ד':) אבל אם תשלומי דרבנן ומלקות דאורייתא עבדינן תרווייהו וע' פמ"ג או"ח פת"כ אות כ"ז (ע' תוס' מכות (י"ג.) ד"ה גרושה) ולכן אמרי' הכהנים שפגלו חייבים תשלומי דרבנן אף דאיכא מלקות דאורייתא והבן:
ובזה אסיים ודו"ש: