אור ברסלב
אמרי דוד סימן עח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן עח

סימן עז

ב"ה יום ג' שלח כ"ד סיון תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב. לכבוד הרב הנכבד הגדול בתורה לעדתו מורה במצות ברה לעינים מאירה כש"ת מו"ה קלונימוס נ"י חאמיידיס האבד"ק קאטאוויץ יע"א.

אדמהו ואכנהו ולא ידעתיהו ודמות תכניתו מוזרה ממני אך מכותלי מכתבו ממנו אקח ואחכמה לדעת כי מתחקה על שרשי הלכה ועורך מערכה באמירה זכה ולתשובתי מחכה. ע"ד השאלה א' שכר בית דירה מהבי' ונתן לו סך שלשה אלפים זהובים חוץ שכר דירה כנהוג וכבר אשרה והרשה הממשלה לזה הקנין ודר ב' שנים וחצי בא מן הממשלה הגבוה כי מבטלת הרשיון הקודם ומוכרח השוכר לעזוב את הבית ותובע להחזיר לו הסך שנתן למען לשבת בית עם הוצאות כי כן הותנה מפורש בשעת השכירות והמשכיר כופר הכל ואומר אדרבה כי גילה אוזן השוכר לבל ישלח ידו לזה כי הממשלה לא תתן רשיון לזה:

והנה אם המשכיר והשוכר יאמרו כי לא הי' שום תנאי בשעת השכירות אז היינו דנין ע"ז ממה דאיתא בחו"מ סי' רכ"ה ס"א כל המוכר קרקע או מטלטלין וכו' הרי"ז חייב באחריותן אם הוי מחמת המוכר וגם שם אמרי' בד"א בב"ד של ישראל וכו' אבל אם הוציא בין בדין המלך או בערכאות שלהם אין המוכר חייב וכו', ויש לדון אי שכירת בית יש לו דין מכירה יקובל עליו אחריות סתם דאחריות טעות סופר היא או לא דיש גדולי הראשונים שאמרו רק לענין אונאה שכירות ממכר היא אבל לענין שאר דברים לא הוי שכירות כמכירה והיא שיטת התוס' בכ"ד והרמב"ם עש"ך סי' שי"ג ויש גדולי הפוסקים סוברים כפשוטו שכירות ליומא ממכר לכל מילי ע' חו"מ סי' של"ד ובש"ך שם דרשב"א עם להקת גדולי המורים סברו כן וע"ש בש"ך ס"ק ב' כ' עוד י"ל דאטו במכירה גופא כשיש אונם בדבר וכו' מי לא נתבטל המכר, מיהו אם כבר קיבל השכירות א"צ להחזיר מטעם כיון שנתן לו שכרו נתרצה לו שיהי' שלו אפילו אם יארע אונס כמ"ש תוס' ב"מ (ע"ט:) ע"ש, עוד זאת יש לדון מה שנלקח עתה ע״י ערכאות אי יהי' חייב המשכיר להשיב אשר לקח כנ"ל וע' גיטין (כ"ח:) ב"ד של אותן אוה"ע דמקבלי שוחדא וצ"ע דמצינו נמי בב"ד של ישראל מקבל שוחדא בפסחים (נ"ז:) נפסקו לימיני' יהיב שוחד ופסקי' לשמאלי' שמע מלכא ופסקי' לימיני' ובשבת (קל"ט.) צא ובדוק בדיני ישראל וכו' ראשי' בשוחד ישפוטו וע' תוס' שבה (יו"ד.) ד"ה אי כ' דפעמים יש דיינין שאינן מומחים שפעמים נוטים אחר השוחד, ודבר זה קשה ההתכה וי"ל לפי"מ שכ' ש"ך חו"מ סי' ר"מ בשם ד"מ לר"ן ולנמ"י בשודא דדייני מותר ליקח שוחד ע"כ אולם הש"ך חולק וכן כתב תוס' כתיבות (פ"ב:) ד"ה שודא וא"ת יתן הדיין למי שיתן יותר שכר וי"ל דכל דיין דמקבל אגרא לאו דיינא הוא וצריכין אנו לומר בודאי דייני ישראל לא יעשו עולה ומ"מ לפעמים נמצאו אבל רובא ככולו כשרים ונאמנים ורק בזמן הש"ס הי' שכיח בב"ד של אותן אוה"ע דמקבלי שוחדא מ"מ בנידן דידן אם ממקום הגבוה בטלו הרשיון הא' אפשר לא נוכל לחייב המשכיר להשיב כי מזלי' דהשוכר גרם לזה:

וד יש נדון באם הי' השכירות סתם רק כי ידור השוכר שמה ודר שתי שנים ומחצה אולי כבר יצא המוכר בזה כי דר בהבית כבר זמן גדול ע' רמ"א חו"מ סי' ס' ס"ג המקבל עליו לתת מזונות לחבירו סתם י"א כל ימי חייו וי"א דנפטר בשנה אחת והיא מהרא"ש וע"ש סמ"ע שמביא מהרבה מקומות ומגיטין (ע"ה:) פליגי בזה רבא ור"א ושם בנתיבות מנדרים (כ"ח.) ומה שיש לי ג"כ צ"ע מתוס' ביצה (ה'.) ד"ה כל ובסנהדרין (נ"ט:) ד"ה לכל כ' בדברי הנגזר סתם לעולם משמע עד שיתירו אבל בדבר הנגזר לזמן ועבר הזמן ממילא הותר לא כרש"י דמשמע מיני' דגם על זמן צריך היתר ע"ש הרי מוכח עכ"פ דסתם לעולם משמע וצריכין אנו לחלק בין נדר ואיסור לדמ"נ דס"ל בחיוב ממון סתם לא משמע לעולם ונדר ואיסור משמע לעולם:

ובמה דפליגי רש"י ותוס' באיסור לזמן אי בעי היתר נראה דמיון לזה מנדרים (כ"ח:) הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו בר פדא אמר פדאן וכו' נקצצו פודין פעם אחת ודיו ועולא אמר כי שנקצצו שיב אין פודין, והיינו הא אמר שיהי' קרבן רק עד שיקצצו ותו לא אפ"ה ס"ל לב"פ דגם אחר הקציצה פודין הה"ד בעושין תקנה לזמן אף דעבר הזמן בעי היתר ועולא ס"ל כיון שנקצצו שוב אין פודין ופקע איסורי' מיני' הה"ד בלזפן כיון שעבר הזמן ממילא נפקע התקנה:

ובזה נבין דברי רמ"א באה"ע סי' א' דכלה הזמן של רגמ"ה ע"ש ואכ"מ, אולם בנידן שלפנינו שהשוכר אומר שהי' תנאי מפורש שהמשכיר הבטיח לו להחזיר לו את הכסף אם לא יהי' לו רשיון מהממשלה והמשכיר כופר ישבע המשכיר כי כדבריו כן ויפטור מכל חביעותיו והשוכר יקבל מקודם בח' שאינו משביעו בחנם. זאת חזיתי להשיבהו כפי מסח הפנאי:

ואשאר בזה הנני דו"ש בלונ"ח:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה