אור ברסלב
אמרי דוד סימן עז

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן עז

סימן עו

ב"ה יום ב' לסדר בלק ד' תמוז תרפ"ז לפ"ק סטניסלאב. יהי שלום בחילו ישב ויחי' בצלו כבוד אהובי ידידי הרב המופלא ומופלג בתורה משכיל ושלם במעלות ובמדות מו"ה שלמה נ"י יושב בשבת ק"ק זלאטשוב יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני ושמחתי בהקשיבי משלומו הטוב וע"ד התרגיו"נ בפ' חוקת פסיק י"א הנוגע במת לכל נפש אדם תרגם לולדא בר ירחין לגושמי' ובדמי' ובפסוק י"ג כל הנוגע במת בנפש באדם ובוולדא בר תשעה ירחין בגושמי' ובדמי' עכ"ל והתרגומין סותרים זא"ז וגם נגד הלכה דגם נפל מטמא וכבודו רוצה להגי' ואז יהי' מוסכם עם הלכה:

והנה אני אומר מאן מפיס כי כן הי' כאשר אדוני דובר והמעתיק טעה וכבר נודע שאמר ר"ת על אחיו הרשב"ם שרי לי' מרי' כי על אחת שהגיה זקני רש"י הגיה הוא עשרים וכ' ביו"ד סי' רע"ט רמ"א ואין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראי' ברורה שיש בו טעות וע' במס' סופרים פ"י ג' ספרים נמצאו בעזרה וקיימו דברי שנים ובטלו הא' ורש"י דה"י א' ח' כ"ט העתיק בלשון אחר ע"ש והוא דאמרי' ביבמות (קי"ז:) ובכ"ד ואין דבריו של אחד במקום שנים ולכן בלא זה לא נוכל להגיה. ועל שהביא לפרש דברי היהונתן עפ"י הספרי דם שמונה אין מטמא לר"י:

הנה יש מקום לומר כן אבל עיקר דרש של ר"י יוצא מפסוק י"א הנוגע במת לכל נפש וכו' וגם שם תי' וולדא בד ירחין בגושמי' ובדחי' ואיך נפרש זה ונראה לזה הפירוש דיונתן אזיל לר"י ר"ל בר ירחין היינו דולד יולד לגו ולא נודע אם כלו חדשיו ואם הוא בן ל"א יום משנולד אזי יצא מספק נפל כשבת (ל"ה:) כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל והיינו דיחי' עד ל"א יום כמג"א של"ט סק"ח לא כב"ח וש"ך יו"ד סי' ש"ב וממילא בהגיע יום ל"א הוא עומד בחודש הב' ויום א' בחודש נקרא חודש כר"ה (יורד:) ולכן תרגם יונתן וולדא בר ירחין דהוי בן קיימא ולכן מטמא בגושמי' ובדמי' ובפסוק הי"ג ת"י בר תשעה ירחין היינו דידוע שכלו לו חדשיו אם אפילו מת תיכף אחר לידתו אז מטמא בדמו כנדה (מ"ד:) דקים לן בי' דכלו לו חדשיו ומאי דקשי' לי' הא קיימ"ל הלכה כר"ע מחבירו כעירובין (מ"ו:) ע"ש דאיכא אמוראי דפליגי בזה ואמרו מטין נראין ושם ליתנייהו להני כללי וע' תוס' ע"ז (ז'.) ד"ה פשיטא ומצינו בש"ס הרבה כללים כי הלכה כ"פ ויש חולקים ע"ז והה"ד הכא דזה התרגום יונתן מסתבר לו לפסוק כר"י ולא כר"ע ובפרט מצינו במו"ק (כ"ח:) דאמרו עליו דאדם גדול הוא ע"ש והרמב"ם פסק כר"ע כהכלל וכ"ז אמרתי לפרש הת"י כפי מה שפירשו דבא להוציא דם בן שמונה שלא מטמא:

אבל ל"נ דזה הפירוש אינו אמת דהתרגום יונתן פירש בגושמי' בב' מקומות ונימא דג"כ בא למעט דרק בן קיימא מטמא בגוף ובדמו אבל נפל אינו מטמא בגושמי, ובדמי' וזה בודאי אינו דמודה ר' ישמעאל בספרי דגם נפל מטמא בגופו ורק בדמו אינו מטמא ע"ש ול"נ למעט במחלוקת עדיף כמו שמצינו תוס' (נדה ח':) ד"ה מאן דאין לעשות ג' מחלוקות ובתוס' פסחים (פ"א.) ד"ה קסבר לא רצה מחלוקת חדשה ועטו"ז יו"ד ס"ס כ"ז ופשוט דכל מה שנוכל למעט במחלוקת אמרי' הכא וע' ש"ך חו"מ ס' ס"ה סקל"ט דאין לעשות פלוגתא רחוקה וכל מה דנוכל להשוותן עדיף טפי ולכן נראה דברי התרגום יונתן כן אליבא דהלכתא דנחית דרגא ובפסוק י"א כתיב הנוגע במת לכל נפש מתרגם בולדא בר ירחין היינו דהי' נפל של ירחים אחדים ע' סנהדרין (פ"ד:) תוד"ה ה"ג ואיש כי יכה כל נפש ובגמרא הוא אפילו נפלים אפי' בן שמונה וע' רש"י ד"ה אפילו כגון ראשו אטום וב' גבין ע' נדה (כ"ד.) ע"כ הרי כל נפש היינו אפילו נפלים ופחות מבן ט' וע"ז אמרה תורה אם יגע בגושמי' ובדמי' ר"ל בין בגוף בין בדמו מטמא הוא ז' ימים ובעי הזאה ג' וז' אבל בנכנס למקדש לא מחייב כרת:

אולם בפסוק י"ג כתיב כל הנוגע במת בנפש האדם ע"ז תרגם בר ט' ירחין בגושמי' ובדמי' ומיירי בדבר קיימא דלא נאמר כל נפש בזה טמא ז' וחייב כרת בנכנס למקדש בטומאה ובזה חילק הת"י בין נפל לבר קיימא ודייק כן לקרא ובוא ואראך דוגמתו בש"ם זבחים (קי"ט:) הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ול"ת ואין בהם כרת ע' זבחים (ק"ו:) וע"ז (נ"א:) דיליף לקראי זאת להם ואין אחרת להם אבל הקדיש בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות חייב ג"כ כרת הרי דחילוק יש ביניהם בדין כרת והה"ד הכא דייק הת"י לחלק ביניהם וע' חולין (י"ז:) איברי נחירה שהכניסן ישראל לארץ אי אישתרי להו צ"ע אמאי לא פשיט מהכא מדאסר רחמנא משעת היתר הבמות לשעת איסור הבמות מכלל בחולין שרי ע"ש. זאת חזיתי לכתוב לכ"ת מה שנראה לי בזה:

ואשאר הנני ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה