אור ברסלב
אמרי דוד סימן עו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן עו

סימן עה

ב"ה יום ה' לסדר מקץ ד' דחנוכה תרצ"א לפ"ק סטניסלאב. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ומופלג בתורה כש"ת מו"ה זאב וואלף לוסטהויז נ"י דומ"צ בק"ק נאדבורנא יע"א

יקרת מכתבו הגיעני, והן היום שמתי עיני על שאלתו אשר העלה ואשר הביא ותאר לפני בשרד עטו על כל הנעשה שם באשה רעה ופרוצה, וכל האחרונים המובאים הוצג לפני בנידון זה, והנה בקידושין (ס"ו.) כי אתא אמר אשתו זינתה אתא לקמי' דמר שמואל אמר אי מהימן לך זיל אפקה וכו' ואמר רבא אי מהימן לך כרי תרי זיל אפקה ואי לא וכו' ויש להבין הא קיימ"ל דכל דבר שבערוה אין פחות מב' כביבמות (פ"ח.) ואין אשה נאסרת על בעלה אלא בשני עדים כחובות (ט'.) ע"ש, וא"כ מדוע סגי הכא בעד אחד:

ונראה דע"א אין בכח עדותו להוציא אשה מבעלה ומצינו בו יחידי וטובי' חטא וזיגוד מינגד ורק דאמרינן שם דרואה דבר ערוה מותר לשנאותו וי"א מצוה לשנאותו ובעי ר"א ברי' דרבא לרב אשי מאי למימרא לרבי' למשניי', א"ל אי ידע דמהימן לרבי' כבי תרי לימא לי' ואי לא לא לימא ע"ש, דפשיט לו כשמעתי' דרבא הכא, ולכן אי אתא ע"א ואמר דאשתו זינתה דמהימן לי' כבי תרי מצוה על בעלה לשנא אותה והובא באה"ע סי' קי"ט בזיווג שני אם שנא ישלחנה וכה"ג אף בזיווג ראשון מותר, ומעתה אותו העד לא עשה לה מאומה רק על ידו מצוה לשנא אותו וממילא יוכל לגרש אותה, וזה הי' בימי התלמוד דיכולים לגרש בע"כ אבל עתה שיש ארדר"ג מלמדין את הבעל לומר שאין מאמין לדברי העד כדי שלא יבא לעבור עי"ז על תדר"ג, ואפילו אומר שמאמין אינו נאמן ע"ז ועוד מנדין עי' באה"ע סי' קע"ח וכן הדין באם היא עצמה אמרה לו שזינתה למחבר כדאית לי' ולרמ"א כדאית לי', ובנדרים (צ'.) למשנה אחרונה באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת שמא עיני' נתנה באחר רק שתביא ראי' לדברי', וי"ל מלעיל (כ':) וברותי מכם המורדים והפושעים אלו בני אסנ"ח משעג"ח, ואחת מזה שמחשב באשה אחרת וכן לא יעשה, ושם בדף ונמצא בניה באו לידי ממזרות, וא"כ אפילו נתנה עיני' באחר איך שרינן להם לדור הא יהי' הבנים מבני תשע מדות וי"ל דזה רק מדות חסידות, ונכון שכל אדם אפילו הפשוטים יזהרו מזה אבל מדין תורה בעבור זה אינם מחויבים לגרש זה מזו:

ויש לעיין מדוע למשנה ראשונה היתה נאמנת לומר טא"ל, מאי טעמא, וי"ל דהודאת ב"ד כק' עדים דמי כב"מ (דף ג':) אולם הא קשיא הא אאמע"ר וי"ל מש"ה נאמנת דרצונה לעשות תשובה (שם בתוס' ב"מ) שלא ידור בעלה עמה באיסור דמעלה בו מעל וגם היא מוזהרת עי' רש"י סוטה (כ"ז.) ד״ה וזו וכו' שזינתה תחתיו ונאסרת עליו וכו' ויבא עלי' באיסור, עוד י"ל דלמשנה א' דנאמנת לומר טא"ל מיירי אפילו באשת ישראל, ורק דיש חילוק בין אשת כהן דמיירי באונס ובין אשת ישראל דמיירי במזיד דאי באונס לא מיתסרא, ובאשת ישראל מיירי דאמרה נטמאתי במזיד ואבדה כתובתה ולב"ש אה"ע סי' קט"ו ס"ק ג' היכא דהפסידה ממון נאמנת ואמרינן אאמע"ר והוא בשם גדול הפוסקים ודומה לגיטין (נ"ד:) מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו':

ומאי דאמרי' טא"ל תביא ראי' לדברי' לכאורה היינו דתביא עדים ע"ז שנטמאה כב"ב (נ"ב:) מאי ראי' א״ר ראי' בעדים אולם הכא לא מוכח דמיירי בעדים דא"כ לא צריכין להגדתה רק ראי' היינו כשיהי' רגלים לדבר כדאיתא באה"ע סי' קט"ו רמ"א ס"י ושם במאמינה ובסי' קע"ח ורמ"א מביא וי"א דמנדין איתו על שאומר שמאמינה וכופין אותן לשמש עמה, וצ"ע דמה שתקנו שלא תהא האשה נאמנת לומר טא"ל שמא עיני' נתנה באחר ומקלקלת על בעלה ואמאי לא יכול הבעל לומר אי אפשי בתקנת חכמים דכל התקנה נעשה בעבירי ואין רצוני בזה ותצא כמו דאמרינן בגיטין (ע"ז:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה, ואין לומר דרק לענין ממונא אמרינן כן, הא הטו"ז יו"ד בסי' שמ"ב מביא זה לענין אבלות שלא יחול עלי' ז' ימי משתה קודם וכתב טו"ז אפילו בחממנא אמרי' הכי וכ"ש לענין אבלות, ולי דברי הטו"ז צ"ע מאה"ע סי' ס"ד ס״ב, חתן אסור במלאכה ולא מהני מחילה שלה ולדברי הטו"ז אמאי לא יוכלו לומר לא ניחא לי בהאי תקנתא, ומוכח דאיסורא מממונא לא ילפינן, הה"ד הכא י"ל דלא מצי יטעון על תקנתם לא ניחא לי ובזה"ז החמירו עוד לנדותו:

ויש לישב להבין מ"ט דמשנה הא' האמינה לומר טא"ל ומשנה ב' לא האמינה, ער"ן ועוד אתי שמואל והורה בע"א אם מהימן לי' כבי תרי וכן בהיא עצמה אמרה זינתה וטעמא בעי, ונראה דאמרינן בשבת (קי"ט:) אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו אנשי אמנה וכן היא בחגיגה, ורק במשא ומתן פסקה ולכן יוכל היות דבזמן משנה ראשונה הי' הכל יראים לשקר ואפילו זינתה ועברה על ד"ת אבל שקר לא אמרה ומש"ה אם באת ואמרה טא"ל האמינוה דשוא ודבר כזב רחקה מכל אדם הי' בעת הזאת אבל משנה ב' שהי' אחר החורבן ופסקו אנשי אמנה והשקר נקל בעיניהם מש"ה תקנו דשפנ"ב אינה נאמנת וכמו שכתב תוס' יבמות (כ"ה.) לפי שראו חכמים שנתקלקלו הנשים וכו' ורוב האומרות משקרות ואתא מר שמואל והורה שאם עד א' או היא מוחזקת בעינינו שלא יאחרו שקר הדר דינא למשנה הא' ושוב נאמנת:

והנה בסי' קע"ח ס"ט מביא רמ"א ג' דעות בזה"ז י"א דאין נאמן להאמינה משום חדר"ג ועוד מנדין וי"א דכופין ומשמש עמה וי"א דאף בזה"ז נאמן, וי"ל היכי ניעבד ואחרי מי נלך, ונראה בע"ז (ז'.) ובתוס' ד"ה בשל וש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב והובא בפרמ"ג יו"ד בפתיחה בשל תורה הלך אחר המחמיר. בדרבנן לקולא ביש ב' דעות. א"כ לפי"מ שכ' ב"ש ועיין בסי' א' בשם ד"מ היכי דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד וכו' לכן בספיקא מעמידין על ד"ת, וכן יש לציין מהראשונים גם מהאחרונים ונוב"י ת' יו"ד סי' קמ"ו ספק חרם להקל לכן גם בכאן יש לנו לסמוך על דעה אחרונה דהובא ברמ"א דגם בזה"ז נאמן ולתת לה גט בע"כ או להתירה ע"י ק"ר כלעיל בסי' א' ובפרט בנידון דידן שהודית לבעלה שזינתה שש שנים עם בליעל אחד באין מספר ועוד זינתה עם רווק א' רבות פעמים ועוד הלכה והודית לפני כת"ה ולא חזרה מדברי' וגם יש רגלים לדבר והבעל ראה ממנה דברי כיעור נראה דמצוה לגרשה וגם יש כאן אומדנא דמוכח ויוכלו להתיר לבעל ע"י ק"ר כנהוג:

ובזה אשים קנצי למילין ואסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה