אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן עה
ב"ה אור ליום ועש"ק בשלח ט״ז שבט תר״ץ סטניסלאב. כבוד ידידי ה"ה הרב הה"ג החריף ובקי מתחקה על שרשי הלכה ועורך מערכה בדבר הלכה כש"ת מו״ה יעקב נ״י ברוינפעלד בק"ק זמיגראד יע"א
יקרת נאומו הגיעני, קריתי ושניתי בו וראיתי כי ידיו רב לו לדבר עם אוהבים בשערים המצוינים בהלכה ושאלת חכם כולו תשובה, ואמרתי להוגה דעות בדין זה, מקום יש בראש עזרת נשים בביהמ"ד בעירם עבור כלה שתבא בשבת אחר חתונתה להתפלל, (ואמרתי לדעת שרש דבר מדוע היא הולכת אז הכלה לביהמ"ד ובכתובות (י"ז.) מעבירין את המת מלפני הכלה כ' תוס' כשיש אבל וחתן בביהכ"נ, החתן יוצא תחלה ושושביניו וכו' והובא ברמ"א יו"ד סי' ש"ס ע"ש ואין מפורש מתי החתן בביהכ"נ, אולם במס' סופרים פי"ט הלכה י"ב איתא, ראה שלמה כח גומלי חסדים ובנה להם שני שערים א' לחתנים וכו' בשבת היו מתקבצין יושבי ירושלים ועולים להר הבית וכו', וכדי לגמול חסדים לזה ולזה, משחרב ביהמ"ק התקינו שיהי' החתנים באים לכנסת וכו' חתנים לקלסן ולהלוותם לבתיהן וכו' ע"ש ע"כ וזה מיירי בשבת ע"ש ולכן הולכים הכלות עתה ג"כ לביהכ"נ כדי שיגמלו אנשי ונשי העיר חסד עם החתן והכלה:
ובהדי שותא ראיתי לדייק מה שאמרו בגמ' ר"ה (כ"ו) אמר"ש ב"ל כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי וכו' מאי קרא יפה נוף משוש כל וכו' ומאי נפקא מינה ונראה כי בכתובות (י"ז.) פליגי ב"ש וב"ה, בש"א כלה כמות שהוא, ובה"א כלה נאה וחסידה, עי' אה"ע סי' ס"ה וקמ"ל רשב"ל, כשהלך לשם הי' קורין לכלה נינפי ע"ש יפה נוף כב"ה ועוד יותר מהם שהיא נאה ויפה תואר אף שאינה כל כך), ועד עתה הלכו ב"ב של נשיא הקהל ושלמו בעד המקום לגבאים והליכה הי' רק בשבתות שאין כלה, ועתה לקח אחר את רסן משרת הנשיאות מאת הנשיא הקודם והתחכם למען גרש יגרש את ב"ב של הנשיא הקודם ועשה ליצטאציע על מקום הכלה למכרה ממכר עולם והניח להעדה זכות של הכלה כמקודם ואיש אחד קנה המקום ונתן סך עבור אשתו ועתה תובע הנשיא הא' המקום מדינא דב"מ וכת"ה קלע אל השערה שאין באשה טענת דינא דב"מ כחו"מ סי' קע"ה:
והנה ב"מ (ק"ח) לאשה ולייתמי ולשותפי לית בי' משום דינא דב"מ, ורש"י מכר לאשה לא מסלקינן לה דלרו ארח ארעא לאהדורי לבקש מי שיש קרקעות ע"כ, והנה לכאורה מוכח דמיירי הכא באלמנה דמצינו דיתום ואלמנה כתובים יחד ובפסחים (קי"ח.) יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתא ובכתובות (פ"ד.) ינתנו לכושל שבהם וכו' ר"י אמר לכתובת אשה, רש"י היא קרוי' כושלת שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולהכי אמרינן בקידושין (דף ז'.) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא. ובחו"מ סי' ט"ו דאלמנה ת"ח מקדימין דין האלמנה ועי' ש"ך יו"ד סי' ק"ס ס"ק כ"ט בשם ב"י, דאלמנות אין יודעות מסתמא להתעסק בשלהן וכו' ע"כ, ומכ"ז מוכח דאלמנה שאין לה בעל בשפל חשב, ואין לה איש אשר יעמוד לפני' ולטעון עבורה ולבקש זכותה, מש"ה הזהירו עלי' וה"ה הכא לענין דינא דב"מ סדיר הייתי דמיירי באלמנה וזה שכתב רש"י שאין דרכה לבקש מי שיש לו קרקעות, לפיכך אין בה דינא דב"מ:
אולם החזיקו במעוז המחבר ורמ"א חו"מ סי' קע"ה דגם ביש לה בעל אין שייך בה דינא דב"מ והוא מן הראשנים ונראה דאמרינן ביבמות (ע"ז:) הכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה במערבא אמרי אי' שרה וגו' הנה באוהל רש"י דאין דרך אשה לצאת מבית ולהכי מביא שתי מקראות דלאו דוקא פנוי' היא יושבת פנימה אלא אפי' בעולת בעל אמרינן אין דרכה לצאת ומלשין רש"י ב"מ משמע דמיירי מכל הנשים שאין בהם דינא דב"מ וכן מוכח בשבועות (ל') וכ"ת אשה לאו אורת ארעא משום כל כבודה בת מלך פנימה מוכח דמיירי מכל הנשים ועי' שם בתוס' ד"ה כל כו' אבל לדין יכולה למסור טענותי' ביד אחר ע"כ ואף דהנתבע אין יכול למנות מורשה אבל נשים יכולות לטעון כן עי' חו"מ סי' קכ"ד משגרין סיפרי הדיינין וכן מוכח בגיטין (י"ב.) מ"ד כל כבודה בת מלך פנימה רש"י בת מלך כל ישראל בני מלכים עי' שבת (קי"א.):
מכל הלין דכל הנשים אין דרכם לצאת מוכח דאפילו ביש להם בעלים אין בהם דינא דב"מ ונ"ל הטעם דלכאורה ביש בעל הי' בעלה יכול לטרוח עבורה ולקנות קרקע אחרת, אך מצינו ראינו קידושין (ל':) ביש לה בעל פטורה מכיבוד אב ואם דרשות אחרים עליה, ואמרו ז"ל תנא דבי אליהו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה, הובא אה"ע סי' רמ"א ס"ס ס"ט, ומש"ה קנתה קרקע והבעל אוכל פירות ומסתמא אינה רוצה שתחזור המכירה ולכן פטרוהו מדינא דב"מ וער"ן נדרים (ל"ט:) דאשה ואדם מסוים אין דרכם ליקח חפצים מן השוק, והנה חקר כת"ה נ"י שהקינה עוד לא סילק אולי יוכלו לחזור עי' רמ"א ח"מ סי' כ"ב מיהו אם הם ממונים וטובי העיר לא יוכלו לחזור כי כן נוהגים דכל מה שמקבל לפני טובי העיר שלא יוכל לחזור ע"כ ועי' סמ"ע והרא"ש בתשובה כלל ו' דכל דבר הנעשים ברבים בג' אינן יכולים לחזור וא"צ קנין, ונראה עוד להביא ראי' לזה דאמרינן בעירובין (ג'.) דרבים לא מדכרי אהדדי דסמכי אהדדי, דאמרי אינשי קדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי והובא טו"ז או"ח תקמ"ד והקילו לרבים שני היתרים, ומש"ה גם כאן ראוי לומר דעשיית רבים תהי' עשי' מבלי למיהדר דלאו בכל יומא יהי' יחד ואם לא יעמוד דבריהם מי יודע מי שירצה לקנות אצלם ועי"ז יבטל צרכי רבים, ומש"ה הי' נראה לומר דקונה מאתם לא יהי' נוהג דינא דב"מ כמו בקונה מן האשה, אבל להלכה איני אומר כן כיון שלא מצאתיו, והנה היד אלי' פסק דגם בעל הקונה מקום בביהכ"נ עבור אשתו ג"כ הוי כאלו האשה לקחו וכתבו דצריכין הקני' לכתוב על שמה:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: