אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן עד
ב"ה יום ה' תרומה ד' אדה"ד תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב.
כבוד ידידי הרב המאור הגדול חריף ובקי ירא וחרד ועם אל רד כש"ת מו"ה מנחם מענדל נ"י שפירא ראבד"ק האראדענקא יע"א:
מאז השגתי יקרת מכתבו וחשבתי דרכי למשוך ידי מזה אך כת"ה הרבה עלי אנשים אמרתי לקרב אל המלאכה ולעיין בשריותא דהאי איתתא פיגא עטיא בת מהר"י ציפערבלאט אשת ישראל שווארץ וילדה לו שתי בנות ובשנת 915 נקרא אל הצבא ובשנת 917 עמד בשדה המלחמה באיטליא והאשה באת לב"ד ואמרה שהשיגה מכתב מהגענעראלקאמאנדע שבעלה נהרג במלחמה ע"י כדור בצוארו אך לא הראתה המכתב מהקאמאנדע כי אמרה שנאבד ממנה גם אבי' בעודו בחיים סיפר לכת"ה כי ראה הכתב מהאקאמאנדע והעיקר בזה כי העיד איש כשר ונאמן לד' ולתורתו בפני הב"ד באם לא יגיד כי עיניו ראו הכתב מהאקאמאנדא שהודיעו להאשה הנ"ל במסלפ"ת שישראל שווארץ מהאראדענקא נהרג במלחמה געפאללען טויט דאם איז בייא מיר זיכער דאם עם איזט אזוי געשטאנען דאם מען האט איהם בעערדיגט וכו' נאר גענוי געדענק איך דאם נישט ווייל עם איז שוין כמה שנים ע"כ:
והנה על הכתב מהאקאמאנדע יש הרבה עדים שהי' לאשה ובודאי אמת הדבר ואין לפקפק ואך מספקא לן, א' אי הי' כתוב וקברנו אותו, ב' אפילו הי' כתוב אי מהני ע"י הערכי, ג' דלמא לא בעינן קברתיו וע' באה"ע סי' י"ז ס"ה בעד מפי עד מפי אשה נמי מהני והיא מיבמות (קכ"א:) מעובדא דאספסתא ע"ש והנה ביבמות (כ"ה.) טעמא וכו' אבל אמרי' דלאו עלי' קא סמכינן וכו' והא מת דלאו עלי' קא סמכינן דאמר מר אשה דייקא ומינסבא (רש"י טעמא דע"א מהימן משום דהיא גופא דייקא עד שיודעת שמת ודאי וכו') ובנוב"י אה"ע סי' מ"ג אסבר לן דע"י דהאשה דייקא ירא העד לשקר דע"י דיוקא דידה יודע האמת שהוא חי ויתפוס בשקרו ע"ש ומכאן לא מוכח כן די"ל הא לק' ביבמות (צ"ג:) היא אבעי' טעמא דע"א מהימן אי משום מילתא דעבל"ג לא משקרא או משום דדייקא ומינסבא ולכאורה מוכח שם דע"א מהימן משום מדעל"ג ע"ש ומ"ט נקיט הכא הטעם דדייקא ומינסבא ומזה מוכח דמש"ה לא נקיט הכא הטעם משום מדעל"ג לא משקרא דמזה הטעם דירא לשקר דיתגלה שקרו שפיר על סהדותו סמכינן אבל מטעם דדייקא ומינסבא לאו עלי' קא סמכינן דהיא גופא דייקא ומינסבא והיא עיקר העד בדבר הזה לא העד ואי אמרת הטעם כנוב"י דנאמן ע"י דמתירא שמא יתודע להאשה כי שקר בימינו א"כ גם לטעם זה העיקר על העד סמכינן כמו לטעם מדעבל"ג וכן מוכח בתוס' יבמות (פ"ט:) ד"ה הבא וכו' ובשנים אומרים נחגרשה נמי דייקא לפי שיראה שיבואו עדים ויזימו עידי' או יפסלו אותם בגזלנותא ע"כ ולא אמרו דדייקא ומינסבא מהני אפי' בע"א דודאי אומר אמת דירא מאשה דדייקא, ויש לעיין עוד אמאי נקיט הש"ס דטעמא דע"א דאמר מר אשה דייקא ומינסבא ועוד בתוס' יבמות פ"ט אמרו דאשה דייקא ומינסבא מרעא לחזקת אשת איש הן בעדי מיתה הן בעדי גירושין מנ"ל לומר כן, ונראה דאמרינן בקידושין (ע"ט.) דהיא שעשאה שליח ונתנה רשות לקדשה והלכה וקידשה עצמה אם שלה קדמו קידושי' קידושין ושל שליח דקידשה אח"כ אינם כלום ואמרינן שם בגמרא הטעם משום דאשה דייקא ומינסבא ואם היא קיבלה קידושי' בודאי בטלה שליחות ואין קידושי השליח כלום ע"כ הרי חזינן דחז"ל אחשבי' דהאשה דייקא ומינסבא ובודאי בטלה השליחות ואין קידושי השליח כלום וממנו למדו התוס' דאשה דייקא מרעא חזקת א"א ומש"ה נקיט הש"ס זה הטעם דאשה דייקא ומינסבא ומש"ה האמינו אצלה ע"א וממה שכ' התוס' דגם בגירושין אשה דייקא ומינסבא נוכל להבין מה דמשני התם ליכא כתבא הכא איכא כתבא ר"ל אף דבמיתה איכא מעלה דדייקא ובגירושין איכא מעלה דכתבא ולכ"א יש מעלה אחד ומה נשתנה זו מזו אך למאי דאמרינן דבגירושין איכא ג"כ סברא דדייקא שפיר משני הכא איכא עוד מעלה דייקא וכתבא והבן:
והנה מאי דמספקא לן אי הי' כתוב וקברנו או לא יש לומר דודאי מת וקברו אותו מודיעים דבשלמא אינו יהודי אחר אומר שנהרג פלוני במלחמה צריך קברתיו דאי לא י"ל דהוא ברח מהמלחמה ואח"כ קם הנהרג על רגליו וילך לו אבל אנשי הממשלה הם באים על שדה קטל במנוחה ובמתינות לחקור ולדרוש מי בחיים ומי למות ובודקים היטב הדק ומחפשים בבגדיו לדעת מי הוא ומאיזה עם ויפקידו פקידים לקבור כל הנופלים שמה ועוד בימי דוד הי' זאת עי' שמואל ב' ח' י"ג ויעש דור שם רש"י שקבר את ההרוגים שהרג באדום ובמלכים א' י"א ט"ו לקבר את החללים וברכות (מ"ח:) אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה הרי גם מלך קשה כהמן צוה לקבר שונאיו בנפש מכ"ש עתה בימי הנאורים והמה בני הממשלה אשר מסרו נפשם למות עבור ארץ מולדתם וידוע מתוס' שבועות (ל':) ד"ה אבל דגנאי גדול היא למת מצוה שאין לו קוברין וכעת דרך הממשלה לכבד את אנשי החיל בחיים ובמותם לכן אם מודיעים שמת היינו וקברו אותו ועיד דכאן הוי העדות עד מפי עד שראה הכתב מהאקאמאנדא וידוע שיטת מהריב"ל דעד מפי עד אף שלא אמר קברתיו מהני ותלינן שאם הי' הראשון בפנינו הי' מברר דבריו שטלטלו ממקום למקום דהוי כקברתיו ע"ש:
ומאז הבאתי ראי' משבת (קמ"ה:) ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד רש"י לומר לאשה שמת בעלה ע"כ, ולכאורה מאי קמ"ל דבי ר"מ הא מתניתין היא בשלהי יבמות ואי לאשמעינן דלא נילוף מיני' בעלמא ממילא נדע דרק בעדות אשה הקילו משום עגונה מש"ה מפרש רש"י לומר לאשה שמת בעלה היינו אפילו היכא שהראשון צ"ל וקברתיו והעד הב' משמו אומר מת בעלך לבד מקילין ותלינן שהראשון אלו הי' מברר דבריו הי' וכמהריב"ל והבן:
והנה החת״ם באה"ע סי' מ"ג העתיק דברי הרמב"ם בהלכותיו דגבי עדות אכה לא בעינן דיני עדות דמטעם דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי ע"ש אבל לפי הנראה מדברי התוס' נאדי מזה ולא ס"ל כרמב"ם הטעם דעתיד לברר ולגלויי בלא המעיד משום דקשיא להו כמו שהק' הר"ן בנדרים (מ"ה:) דמביא מרמב"ם דשם בפלוגתא ראב"י ורבנן אין הטעם משום ברירה ע"ש שהאריך והביא והק' הר"ן א"כ מאי לישנא דאין ברירה ויש ברירה דנקיט ש"ס ב"ק (נ"א:) ולכן מפרש הר"ן דבברירה פליגי הה"ד הכא יש לדייק כן דנקיט הש"ס עדות אשה ועד א' מהימן ועד מפי עד ול כ' התוס' בע"ז (י"ג) ד"ה אמר ר' דודאי יש כח בידם לעקור דבר מה"ת היכי דנראה קצת טעם לעקור כדמוכח וכו' משיאין אשה עפ"י ע"א ע"כ ר"ל דודאי מטעם מדות מתירין האשה וחכמים האמינו בעדות אשה ועתו"ם כתובות (י"א.) ד"ה מטבילין והטעם דעקרו דבר מה"ת משום מגונה והכשירו עדים פסולים למען שלא ישארו בנות ישראל צרורות אלמנות חיות:
ובאמת מצינו בש"ם כמה פעמים דעקרו דבר מה"ת לדוגמא יבמות (ע"ט.) והכתיב לא יומו וכו' אמרי' מוטב שתעקר אות אחת מה"ת ושם כתיב לא תלין נבלתו וכו' אמרי' מוטב שתעקר אות אחת ובשבועות (מ"ה.) עקרוהו רבנן שבועה מבע"ב ושדיוהו אשכיר ובמכות (כ"ב:) דאלו בתורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרו חדא ובמנחות (צ"ט:) פעמים ביטולה של תורה זהו יסודה ועוד בכמ"ד ואולם רש"י ז"ל בשבת שם כ' דהטעם דעד אחד מהימן משום כל דמקדש אדעתא וכו' ועקרוה רבנן לקד"מ ע"כ ומנ"ל לרש"י הא דביבמות (פ"ח.) משום עגונה הקילו בה רבנן ובכתובות (ג'.) אין אונם בגיטין וכו' ותיתיב ומעגנה ומסיק מטעם כל דמקדש וכו' הרי משום עגונה אמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש מש"ה כיון דאמרינן ביבמות משום עגונה הקילו ודאי הטעם משום כל דמקדש לכן פירש"י כן ודו"ק וע"ש בחת"ס וכמה אחרונים החזיקו במעוז דע"י כתב הקאמאנדע שפיר יכולים לסמוך ולהתיר האשה ע"ש, וע"ד ספק הג' אי בעינן וקברתיו אפילו בא העד האחד לפנינו הנה בסי' י"ז סעיף כ' כ' מחבר בע"א במלחמה בעי שיאמר מת וקברתיו וכ' רמ"א אבל בשנים אפילו לא אמרו קברנוהו נאמנים והיא מהרא"ש כי שנים לא יאמרו בדדמי וכ' ב"ש דוקא שני כשרים קאמר אבל באה"ט בשם מהריב"ל אפילו שנים פסולים מהני ולא יאמרו בדדמי לדעת הרא"ש ויש הרבה חולקים על מהריב"ל כי לדעת הרא"ש דוקא שני עדים כשרים ממילא למהריב"ל בכתב מן הקאמאנדא שם הי' שני א"י בודאי לא בעינן וקברתיו ושם עכו"ם מסלפ"ת שמת במלחמה יש מקילין דלא בעי קברתיו דמלפ"ת לא יאמר בדדמי עב"ש וטו"ז ורש"ל סמכו על גדולי ראשונים בזה וסיים רש"ל דלא סברת הלב היא אלא יש הוכחה לזה מן התלמוד וכו' ע"ש:
ומאז הבאתי מיבמות (קכ"א) ווי ליה לפרשא זריזא דהוי בפומבדיתא ושכיב רש"י גבור חיל ואינסיב רב יוסף ואי תימא רבא לדביתהו רב יוסף הי' ראש בפומבדיתא עי' ברכות (ס"ד.) וב"ק (צ"ג.) גיטין (ס':) ורש"י ע"ש ומה השמיענו רש"י בזה שהי' גבור חיל ונוכל לומר שהי' במלחמה ושם הראה גבורתו ונהרג שמה במערכות המלחמה לכן שיבח אותו העכו"ם ואמר שמה ואינסיב רב יוסף לדביתהו ומוכח דלא אמר קברתיו ובנידון שלפנינו העיד עד כשר ואמר דאם איזט זיכער דאם אזוי איז געשטאנען דאם מען האט איהם בעערדיגט נאר גענוי געדענקט ער נישט ויש כאן עכ"פ ספק קברתיו ולכן לפי"מ שכתבנו נראה דנוכל להתיר האשה העלובה פיגא מטיא בת מהר"י הנ"ל מכבלי העיגון ובפרט כי עברו שנים רבות ואין קול ואין קשב ויש בי דוארין ומסילת הברזל ולא נשמע מזה ישראל שווארץ מאומה ומ"מ מהיות טוב כי יסכים לזה עוד רב מפורסים כי היכי דלימטי שיבא מכשורי:
ואסיים ודורש באהבה: