אור ברסלב
אמרי דוד סימן ע

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן ע

סימן סט

ב"ה יום ועש"ק אמור כ"ב למב"י תרצ"ב לפ"ק סטניסלאב. לכבוד ידידי ש"ב הרב הה"ג חריף ובקי בחד"ת כש"ת מו״ה צבי הירש קלינגבער נ"י אבד"ק לאנטשין יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני ונפשו בשאלתו אודות ישראל שכבר מכר לנכרית פרה קטנה בהקפה והיתה אצלה יוחר משנה באתה לישראל ומכרה לחזרה את הפרה ונתן מאה זהובים במזומנים והיא מחוייבת להחזיק הפרה עד שתלד, וכת"ה מפלפל בדברי הראשונים רש"י ור"ת וביו"ד שכ' בדברי נועם ובטוב טעם ודעת כי אחרי אשר קנה בחזרה וילדה זכר בבית הנכרית אם הוא בכור או לא

והנה בע"ז (ע"א.) אמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדישני להדדי ולא הדרי בהו ורש"י פירש פרדישני דורון ולשון ב' מוכר כור חיטין ומשגר לו קב וכו' ותוס' לשון ב' עיקר דמיירי בחפירה אכל במתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקנה במשיכה ע"כ וצ"ע ממגילה (י"ג.) שדר פרדישני פירש רש"י דורונות וכן בסנהדרין (צ"ד:) האי דישנא להאי פרדישני פי' הערוך ג"כ דורון וא"כ לפירש"י מאי תדע הא במתנה כ"ע מודו דקנה במשיכה, ונראה כי במתנה יש בו ב' מיני מתנה האחד היא שנותן מתנה לחבירו בלתי מכירו וזה היא מילתא דלא שכיח אבל יקרה לפעמים כמו שהובא בטו"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק מ"ו מרא"ש פעמים אדם נותן מתנה בחנם ע"ש ומתנה כזו כ"ע מודו דקנה במשיכה, ב' מתנה שנותן לחבירו בגמול חסדו מה שעשה לו מקודם וע"ז אמרו רז"ל מתלה כמכר כמגילה (כ"ו:) אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוי יהיב לי' הדר הו"ל מתנה כזביני ע' גיטין (נ':) וב"ב (קנ"ו.) ובמשנה בכורות (נ"ב:) ולכן הני פרסאי דקא משדרי פרדישני להדדי הי' הסברא כיון דזה משדר לזה והשני משדר ג"כ לו דהו"ל כזביצי ולא יקנה הא' עד אשר ישלח לב' דהא מתנה זו כזביני ואפ"ה לא הדרי ש"מ דס"ל משיכה קונה ואתי שפיר גם לפירש"י הא' והבן

והנה שיטת ר"ת שם בתוס' ובכ"ד דפסק כר' יוחנן משיכה בעכו"ם קונה וכ' דאע"ג דרבא אמר ב"מ (מ"ח.) קרא ומתניתא מסייע לי' לר"ל לא משום דס"ל כוותי' וכן כ' בגיטין (מ"ח.) תוד"ה אי דגם שם אמר קרא ומתניתא כר"ל ומצינו ג"כ ב"ק (כ"ב:) אשו משים חציו כן ס"ל נר' יוחנן ואמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר' יוחנן אבל לא הביא דמשה"כ הלכה כמותו נגד ריש לקיש דבלא זה ס"ל הלכה כר"י נגד ר"ל כיבמות (ל"ו.) אך הביאו לחזק סברתו של ר' יוחנן ועוד מצינו בסוכה (נ"ה.) והא ר"א בר' חנינא קרא ומתניתא קאמר ופירשו רבינא ורבנן דקיסרי בביאור אחר ע"ש הרי אף שאמר קרא ומתניתא אין הלכה כמותו והה"ד כאן שאמר רבא קרא ומתניתא כר"ל אין הלכה ור' יוחנן מתרץ לטעמי' ע' תוס' ב"מ (מ"ח.) ד"ה הלן ומש"ה פסק ר"ת הלכה כר"י לנכרי במשיכה ויש להבין דם בע"ז אמר רב אשי משיכה בעכו"ם אינו קונה ואמר אמינא מרב דאמר להנהו סבייתא וכו' ע"ש:

ויש לחקור מאי אלימתא דמביא ראי' נדב הא ר' יוחנן ש"ל דמשיכה קונה בעכו"ם ואפילו אי סבר רב דאינו קונה הח קיי"ל בכל דוכתי בש"ס דרב ור' יוחנן הלכה כר"י וכן הוא מפורש בביצה (ד':) דר"פ אמר רב ור"י הלכה כר"י וכן היא בתוס' בכ"ד וי"ל דשפיר אהני לי' דאמרי' בחולין (ל"ו) בנדה (יו"ד:) ע"ז (ל"ח:) דאין דבריו של אחד במקום שנים ע"ש וא"כ אם רב סובר כריש לקיש דמשיכה אינו קונה בעכו"ם הו"ל שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים והבן:

ושם בע"ז (ע"א:) א"ל רבינא לר"א דאמר רחב"א אמר"י ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה וכו' והוכיח משיכה קונה בעכו"ם וצ"ע איך פשיט רבינא ממימרא דר' יוחנן דמשיכה קונה בעכו"ם הא ר' יוחנן הכי ס"ל ומש"ה אמר נמי הא שמעתתא אליבי' ותוס' ב"מ (מ"ח:) מוכח שהרגישו בזה ותי' דחוק ונראה דמצינו בביצה כי יתיב מרימר וקאמר להא משמי' דנפשי' א"ל אתון הכי מתניתו לה רש"י מאליו ולא משמי' דר' יוחנן אנן משמי' דר' יוחנן מתנינן לה דהוא חידשה ואמרה והיינו דמרימר למד סתם הלכה זו משמי' דגמרא או ברייתא והה"ד הכא האי מימרא דאמר רחב"א אמר"י ב"נ נהרג על פחות משו"פ היא ברייתא השנוי' במק"א ור' יוחנן אמרה ופירשה וראי' דגמרא אמר אי הכי אימא סיפא בא חבירו לשון זה מוכח דדברי ר' יוחנן היא מברייתא אמרה והיא בסנהדרין (נ"ז.) והתניא על הגזל גנב וגזל וכו' וכן כיוצא בהם עכו"ם בעכו"ם ועכו"ם בישראל וכו' ע"ש ואסור היינו דעכו"ם חייב מיתה והדר פריך וכן כיוצא בהם מאי היא בגזל ומפרש ר"פ לא נצרכה אלא לפחות משו"פ אי הכי עכו"ם בישראל הא בר מחילה ומתרץ נהי דבתר הכי מחלי לי' צערי' בשעתי' מי לית לי' ע"כ והן הן דברי ר"י הכא ב"נ נהרג על גזל פחות nשי"פ מישראל משום צערי' דישראל כמו התם דמוקי ר"פ וכן כיוצא בזה ישראל מעכו"ם ועכו"ם מעכו"ם כמו הכא בא עכו"ם ונטלה הימנו נהרג עלי' ושפיר הוכיח רבינא מהאי מימרא דר"י דברייתא הוא ור"א לא אודי לי' על הוכחה זו דמפרש הברייתא בסנהדרין כר"א בדר"א דמיירי בכובש שכר שכיר ורש"י פסק כרב אשי דבתרא הוא ולא הודו לרבינא דהוכיח דמשיכה קונה בנכרי אך כסף קינה כר"ל:

והנה בנידון דידן מיירי שישראל קנה הפרה מנכרית בכסף לבד והפרה עודה עומדת אצל הנכרית ושם ילדה זכר ולשיטת רש"י ודעימי' דפסקינן כר"ל דנכרי קונה בכסף הוי בכור (ע' קידושין (י"ד:) עבד עברי הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינן בכסף ומזה דייק רש"י דסתמא דש"ס אזיל אליבא דר"ל ותוס' שם בשם ר"ת חולקים ע"ש וכן בב"ב (נ"ד:) ושם בתוס' ד"ה נכרי) אולם לר"ת ודעימי' פסקו כר"י דנכרי דרק במשיכה א"כ לא הוי בכור דישראל לא משך הפרה מבית הנכרית וכ"כ מפירש בתשו' רמ"א כה״ג דישראל נתן הכסף לנכרי ולא משך הפרה פשיטא דהפרה עדיין ברשות כותי עומדת ואין חילוק בין ישראל קונה מן הכותי או הכותי קונה מישראל עכ"ל אבלדא צריך עיונא דבחוה"מ סי' קצ"ד בסמ"ע ס"ק א' וס"ק ט"ז מוכח דס"ל דאפילו לשיטת ר"ת ישראל קינה מן הכותי קונה בכסף לבד וכ"כ בסמ"ע סי' ע"ב ס"ק קי"ז וכן כ' טו"ז יו"ד סי' קל"ב ס"ק ח' וז"ל אם ישראל מישראל מעות קונות דבר תורה כדאיתא בפ' הזהב ואם כן ישראל מעכו"ם כ"ש דקונה במעות וכו' ע"ש וכן כ' ביו"ד לק' סי' קמ"ו ס"ק ג' כ' אלא קנאה ונתן לו המעות אעפ"י שמדינא מעות קונות אצל עכו"ם ע"ש, וכן כ' נתיה"מ חו"מ ס"ס קצ"ב במשה"א בשם תשו' הרמב"ן שכ' דקנה במעות לבד אפילו לדעת ר"ת כיון דנהגו העכו"ם להקנות בדמים רק במכר מטלטלין לעכו"ם במעות לא קנה לדעת ר"ת וא"כ לפ"מ שהבאנו הוי בכור אפילו לדעת ר"ת בקנה ישראל מן הנכרי ינתן מעות לבד אך הש"ך בחו"מ שם בסי' קצ"ד וכן ביו"ד ש"כ ושם בטו"ז בשם גדולי הפוסקים כ' כי לדעת ר"ת אין חילוק בין עכו"ם קונה מישראל או ישראל קונה מן העכו"ם בעי דוקא משיכה ולא מהני כסף לבד וא"כ בנידון דידן הוי ספיקא דדינא ובזה"ז דהטלת מום בבכור מדרבנן לרבא בע"ז (י"ג:) וע"ש ברש"י ותוס' בכורות (ל"ג:) ד"ה בעל יוכל לומר לעכו"ם שהוא יאמר לעכו"ם קטן לעשות מום באזנו כמבואר ביו"ד סי' ש"ט וע"י שלשה ביהכ"נ להתירו ע"ש:

ואשר הביא בשם התניא דאף בחתך כל אזנו אין זה מום עד שיחטט שם עמוק באזנו נשגבה לא אוכל להבין עמקו מחשבותיו ופשטות לשון הש"ס מוכח דא"צ לחתוך בעמקו וביצה (כ"ז:) מנין שלא יניח בצק או דבילה ע"ג אזנו כדי שיבוא הכלב ויטלנה והיינו שהכלב יאכל הבצק עם אזנו ויהי' מום ובבכורות (ל"ז.) על אלו מומין שוחטין הבכור נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא העור ורש"י פירש תנוך האוזן שקורין טנדרוס וע"ש בתוס' וביו"ד ש"ט מח' צרימת האוזן שנפגמה בחסרון מן התנוך ובטו"ז רש"י בפ' מצורע תנוך גדר האמצעי של אוזן והרמב"ם שם בפירושו כ' תנוך זה שגשם יצא על שטח האוזן וכו' לפנים וכו' ימצאהו חזק דומה לעצם יכו' והיא אמרם תנוך אוזן זה גדר האמצעי ע"כ ע"ש ותיו"ט מת"כ תנוך לך ותוך וכו' אי על נוך יכול גובה אוזן ת"ל תוך וכו' הא כיצד זה גדר האמצעי וכו' ותוך היא חלל האוזן זה תוכו ממש ע"ש, והנה לשון תוך מצינו רש"י בראשית יהי רקיע בתוך המים באמצע המים וכו' וכן היא בילקוט יהי רקיע בתוך המים גלדה טפה אמצעית ונעשו שמים וכו' ע"כ ובברכות (י"ח:) והוא הכה את הארי בתוך הבור וכו' א"ד דתני סיפרא דבי רב ביומא דסתוא רש"י תו"כ ותוס' בתוך הבור שהוא באמצע הספרים ע"כ היינו ספר ויקרא ותו"כ ובעירובין (צ"ד.) מתוכה לרה"ר או מרה"ר לתוכה וכו' וגמרא מי לא מודית מתוכה לרה"ר וכו' דפטור מפני שהוא ככרמלית צידו נמי ל"ש ע"כ נשמע מזה כי חיבת תוך היינו באמצע ולכן אצל תנוך אמרי' ניך יתוך ולכן אמרו תניך אוין זהו גדר האמצעי והיינו שיש ג' גדרות חוץ העיר המקיף את האוזן גדר א' ואח"כ יש גומא ואח"כ גדר הב' וזה גדר האמצעי כי אח"ז סמוך לנקב השמיעה שם יש ג"כ גדר הסוכך על הנקב השמיעה ממילא לדידן באם חותך כל האי"ן הו"ל מום קבוע ושוחטין עליו ולמעשה צ"ע:

ובזה אסיים ודו"ש באהבר:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה