אור ברסלב
אמרי דוד סימן סט

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן סט

סימן סח

ב"ה יום ה' לסדר נח ד' מרחשון תרצ"ג פה סטניסלאב. לכבוד אהובי ש"ב ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי גמיר ודייק פאר היוחסין כש"ת מו"ה אברהם נ"י לאבערבוים ראבד"ק זאלקווא יע"א:

מאז הגיעני יקרת מכתבו ונפשו היפה בשאלתו אי בקנה רחב מועיל לושט בדיקה מבחוץ כי הפרמ"ג כ' דאין מועיל וכו' ואולם לתבו"ש וכו' דלא חיישי לנתרפא יש ראי' מש"ך שם ל"ג דכה"ג יש בדיקה לושט מבחוץ והנה בדבר הזה כבר האריך הדע"ת והרגיש בכ"מ שכתב כת"ה והנה יסודתו כי תבו"ש סובר דבקנה רחב לא חייש לנתרפא עכ"ל אבל ע' פ"ת סימן נ"א ס"ק ו' הביא מפרמ"ג ומתבו"ש דדוקא אם שחטו מיד אבל אם אישתהי חיישי' שמא הבריא ע"ש ורק נצו"ג וכו' יש להקל בקנה. והנה בחולין (מ"ג:) ושם איתמר אבל נמצאת לא איצטריך לי' לעולא דכולהו חיווי ברייתא קוצי אכלן וצ"ע משבת (קמ"ד:) המקיים קוצים בכרם ר"א אומר קדש וכו' שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם ע"כ ומשבת מוכח דרק מקום א' גמליהם אוכלים קוצים וכאן דכולהו חיווי ברייתא קוצים וכו' וי"ל דשם מקיימין הקוצים כי יגדלו יגמליהם אוכלים לרוב אבל במקומות אחרים אין מגדלים הקוצים אבל הבהמות אם יקרה להם אכלין אותם:

ובענין עשיית נקב יש ע"י מחט וע"י קוץ ויש ע"י רוחב קש (עיו"ד סי' ל"ז ש"ך ס"ק י"ג) ובכל אלו לח בקיאין בבדיקה ואך בנקיבת קנה בקיאינן בבדיקה כיו"ד סי' נ"א היח מרא"ש ואחרינים נקטו בלשונם קנה רחב אנן באיזה קנה מיירי ע' חולין ט"ו בקרומית של קנה סוכה (כ"ב:) קנה עולה קנה יורד פסחים (נ':) המשתכר בקנים וגו' רש"י כל מקלות דקים קרוי קנים וכו' תענית (כ':) אלא שזכה קנה רך כקנה ובכ"ד בש"ס וממצו ניקח לידע מה היא קנה וכמה שיעורא ובפרט אם בעינן קנה רחב נדע לשער רחבו על חצי אצבע או שליש או רביע ולכן צ"ע מ"ש ארע"א קרן הבהמה הוי דבר רחב וכן שן סוס ופ"ת שרויט ע"ש ויש לראות באיזה קרן בהמה מיירי ובבהמה יש בכלל קרן הכבש ואיל ומאן מפיס שבראשם המה רחבים כקנה וכן שן סוס ושרויט קשה לסמוך לומר שרחבים כקנה לענין דמהני בדיקה ושם כפ"ת סנ"א בשם פרמ"ג דוקא בשחטו מיד אבל אי אישתהי חיישי' שמא הבריח ע"כ ובאמת תיבת מיד שני לשונות משמע כגון בברכות (ג':) מיד יועצים באחיתופל ט"ז (כ':) מיד יצאו בפחי נפש סנהדרין (י"ט:) מיד בא גבריאל וחבטן כל אלו היינו מיד ממש וע' חו"מ סימן ק"צ דכל דפרע ביומא כפורע מיד דמי ובטהרות פ"ט מ"ד רי"א מוליך את המפתח מיד ברטנ' היינו כל אותו היום וע' שבת (ל"ו.) תוד"ה למחט וכו' כ' ג"כ כגון שאכל מחט בפנינו ושחטוה מיד ויש לעיין באיזה מיד מיירי הכא וכן יש לדייק אי אישתהי כמה שיעור זה ובביצה (ו'.) לא אמרן אלא דאישתהי שם משמע דשיעור אישתהי היינו מעת לעת וע' יבמות (קכ"א.) אבל אישתהי מיתפח תפח וע' אה"ע סימן כ"ו ב"ש בשם הר"ן אפילו שעה אחת וביבמות (פ':) ואישתהי הוא דאישתהי ע"כ מוכח דהיא לזמן מרובה ואנחנו לא נדע הכא באיזה שיעור שיהי' מיירי הכא או שעה או יום או יומים יוקם אז חודש וע' פ"ת שם בשם ס' פתח הבית וכן כחשו' שב יעקב כ' ומסיימו גם יש מקום לומר וכו' דתוך ג"י יש להקל וכי' דתוך ג"י אין דרכו להתרפאות כ"כ ע"כ ולי גם ע"ז צ"ע משבת (קל"ד:) משום דגדול לא סליק בישרי' הייא קטן סליק בישרי' הייא ע"ש ברש"י דבגדול כאנשי שכם אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן מתרפא וכז' מהר וכן איתא ב"ק (פ"ד.) דלמא איכא דסליק בשרי' הייא ואיכא דלא סליק בשרי' הייא ע"כ מזה נוכל למשמע דקטן נתרפא מהר מגדול ולפעמים בשני אנשים שוים בשנים ובגודל לאחד רפואתו קרובה ונתרפא מהר ולאחד רפואתו רחוקה ולא נתרפא ומכאן מוכח דקטן אפילו תוך ג' יוכל להתרפאות ומעתה בהמה יש לדון אם ילדה או זקנה וקשה לתקוע עצמי להורות בזה ואפשר לומר דיש חילוק בין בהמה לאדם כתוס' חולין (מ"ב:) לר"ת אדם אית לי' מזלא ושבת (נ"א:) אדם מזלא מסייע לי' בהמה ל"ל מזלא ולכן באדם קטן סליק בישרי' הייא ובהמה אין חילוק ולא נתרפא אולם תוס' דחה סברת ר"ת דאין חילוק מאדם לבהמה ע"ש:

ומאז זה רבות בשנים נשאלתי מידידי הרב החו"ב מו"ה פייבש לענץ נ"י מפה"ק מה דאיתא במשנה יבמות (קכ"א.) מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תינשא והקשה לדיעה א' ביו"ד סימן נ"ה ס"א לרי"ף ורמב"ם בעצם השוק עיקר טרפות בנחתך צימת הגידין אבל לא בנחתך עצם השוק א"כ מדוע מן הארכובה ולמעלה תינשא דלמא הגידין שלמים ורק נחתך בעצם ויכול לחיות עדיין ובתחילה רציתי לתרץ לפי"מ דכ' תוס' מנחות (ל"ז.) ד"ה קיבורת כ' דשק דאדם לא הוי כשוק דבהמה ע"כ וא"כ אפשר דאף בנחתך בעצם השוק דאדם נמי טרפה אולם הדרנא בי דנימא דאדם גרוע מבהמה ור"ת בחולין אומר בהיפך יאפילו לתוס' דחולקים על ר"ת עכ"פ משמע להו דשניהם שיין לענין טרפות אבל לא גרוע מבהמה לכן נראה לתרץ לפי"מ דאיתא בי"ד סי' נ"ו ס"א צומת הגידין או שנפסקו וכ' הטו"ז וש"ך הה"ד נעקרו מן הארכובה ונקפלו מן העצם עד למעלה טרפה לראב"ד וכ' הטו"ז דגם הרמב"ם ס"ג הכי ולכן אם עלה מן העצם מן הארכובה ולמעלה ממילא נעקרו הגידין ממקום חיבורן וטרפה ורק בנחתך העצם והוא מונח במקומו והגידין שלמים ומחוברים לעצם כשר לדיעה זו והבן, והנה מה שהעיר ביו"ד סי' ל"ו בנגלד פורתא דמחמיר תבו"ש דבדיקת ריאה מעכב ואזיל לשיטתי) יפה העיר ויש לפלפל אבל אין עת:

ואסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה