אור ברסלב
אמרי דוד סימן סז

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן סז

סימן סו

ב"ה יום ה' לסדר נשא ב' י"ב סיון תרפ"ח סטניסלאב.

בחודש הזה סיון דלני מחטא ועון ויעלני מטיט היון ובתוכם הבהור כהלכה חריף ושנון זית רענן נצר משורש אבני שיש כמר אלטר משה יחי' צווייג בק' זבארוב.

יקרת מכתבו הגיעני ושש אנכי על אמרותיו כי מאז חזיתי לרישא בין עמודי וגם עתה בתורת ד' חפצו ולא ירף ממנה והנני אומר לו תחזקנה ידיך ועשה חיל חיילים יגבר בתוה"ק יש שכר לפעולתו ונוצר תאנה יאכל פרי'. וע"ד אשר העיר מדברי דוד אמאי לא מקשי בחולין (י"א:) ור"ע היכי אכיל בשרא דגם הוא חייש למעוטא ע' תוס' ד"ה וליחוש וכו' ובכ"ז ידע כבודו כי מאז נתתי להכותב להעתיק הרשום והשמיט כמה דברים הרשומים וגם את זה ואעתיקו וז"ל והא דלא פריך ר"ע היכי אכיל בישרא י"ל ר"מ הוא תלמיד ר"ע ע' עירובין (י"ג.) כשהייתי לומד אצל ר"ע וע' יבמות (ס"ב:) עד שבא ר״ע וכו' ר"מ וע' יבמות (קכ"א.) ר"ע מצטער על ר"מ וכו' בא וישב לפני ובכ"ד בש"ס וע' ע"ז (ל"ט:) הרי אלו אסורים וכו' למעוטי מוריים וגבינות כו' וסתמא כר"מ דחייש למעוטא וע' סנהדרין (פ"ו.) סתם משנה ר"מ וכו' וכולהו אליבא דר"ע ערש"י ממה שלמדו מר"ע אמרום ע"כ וא"כ ל"ק אמאי לא פריך ור"ע דר"מ ור"ע אחד הם והבן, שם ר"מ אתיא ממכה אביו ואמו ונשאלתי אמאי אמר ואמו דילפינן רק מאביו:

ונראה דידוע בסנהדרין (ע"ט.) ספק נפשות להקל (ערש"י ד"ה לא צריכה ופמ"ג יו"ד ק"י ש"ד ס"ק ט"ו וער"ן נדרים (צ'.) ושרקי' דמיון לרש"י) ואולם הכא קשיא לן דגבי מכה אביו אף דספק אזלינן בי' להחמיר מטעם דחמור דהוקש כבודו לכבוד המקום ע' קידושין (ל':) וע' סנהדרין (כ"ט.) מנין שאין טוענין למסית וכו' והוא מטעם דהקיל בכבוד המקום וכופר וע' נדרים (ס"ד.) דאין פותחין בכבוד אביו ואמו כמו בכבוד המקום וכבוד רבו ער"ן כן ס"ל לחכמים ע"ש וא"כ הכא מנ"ל דאזלינן במכה אביו בתר רובא דאפי' ספק לנו מחמירין ולא מטעם רוב וע"כ מביא ואמו כמו היא ודאי אמו וגם הוא הקיש כבודה אצל אביו דיהי' ודאי ולא ספק וקשיא לן דלמא לאו אביו אלא ודאי דאזלינן בתר רובא:

עוד הביא מדברי דוד ובמק"א הבאתי הוכחה דשיבוטא דג טמא הוא ותמה עליו מחולין (ק"ט:) אסור לן חזיר שרא לן מוחה דשבוטא ובקידושין (מ"א.) רבא מלח שיבוטא ומוכח להדיא דדג טהור הוא ע"כ על זה אשיבנו מילין הלא עיניו תחזינה מישרים כי כל יקר ראתה עיני כי הנה הבאתי דברי תוס' ע"ז (ל"ט.) ד"ה דסימנך ושם הובא מקידושין מלח שבוטא ועכ"ז כתבתי מה שכתבתי ידע נאמנה כי לא נעלם ממני המקומות אשר ציין ומוכח להיפך וגם בכאן לא הועתק יפה וכצ"ל וראיתי הוכחה דשיבוטא דג טמא לא כתוס' והנה מתוס' גופא מוכח דלא אמרו על בטח ומהנדזין בדבר דכתבו לשון לכאורה דוקא על ב' אלו וכו', ומלשון אביי וסימנך טמא טהור טהור טמא מוכח דקאי על כל המינים שבים דאי לא נפלה סימני בבירא:

ואולם בכך אין אני פוטרו ע' פמ"ג יו"ד סי' פ"ג ש"ד סק"ג הביא דברי כנה"ג דמביא ראי' דשיבוטא דג טהור מב"ק (נ"ח.) הנהיג בעיזא ושביטא מהו לא ידענא ראייתו דאדרבה להר"ם ז"ל דאין לוקה מה"ת אלא א' טמא וא' טהור משמע לכאורה להיפך דשיבוטא מין טמא הוא מ"ש ומעתה בזה לבד תכל תלונותם מעלי דעיזא דימא כזה הוא שיבוטא משמע דדג טמא הוא לא כדמוכח מתוס' והבן, וע"ש עוד ע"ז (ל"ט.) ד"ה ה"ג רש"י וכ' בשם ר"ח קבר נונא וסימנך קברי נכרין היינו אינם מטמאין באוהל הה"ד הכא כשרים וצ"ע מתוס' ב"מ (קי"ד:) פסק כרשב"ג דמטמאין באוהל וכן מוכח מתוס' פסחים (ט'.) ד"ה כלי וביבמות (ס"א.) ד"ה ממגע וכ"ד:

וע"ד אשר העיר מתוס' ברכות (ב'.) ד"ה מברך כ' יראו עינינו תקנו כדי להמתין וכו' ושם (ד':) ד"ה דאמר כ' יראו עינינו אנו אומרים וכו' והוי כגאולה אריכתא וע"ש (ו'.) תוד"ה המתפלל וכו' דסובר ג"כ ע"ז כדי להמתין על חבריהם שהיו בשדה, והק' מ"ש יראו עינינו יאמרו בין ביחיד בין בציבור ובברכה מעין ז' בשבת דהיא ג"כ נתקנה כמו ביראו עינינו ע' שבת (כ"ד:) ואפ"ה פסקינן באו"ת רס"ח ביחיד וכן בבית אבל ובבית חתנים לא יאמרו והא טעם אחד לשניהם ומ"ש, ול"נ דטעם גדול יש לחלק ביניהם דבאמת יראו עינינו לא נמצא בגמרא ורק אחר הגמרא תיקנוה וכן כ' הטו"ז באו"ח סי' רל"ו ע"ש וברכה מעין ז' הוא בתלמוד בשבת:

והנה בטור כ' שיש שאין אומרים עתה ג"כ יראו עינינו ע"ש וכמדומה שחסידי חב"ד אין אומרים אותה ואפי' אנו שאומרים אותה שפיר שהיא כגאולה אריכתא כמו שכ' תוס' (בדף ד':) וכן כ' טו"ז סי' רל"ו משא"כ ברכה מעין ז' הוא תפלה כמו תפלת ערבית ואך היא תפלה קצרה כמו הביננו ע' תוס' ברכות (ג'.) ד"ה הי"ל ושם (כ"ט: ל'.) ותיקנו חכמים כי הש"ץ מחזיר תפלת ערבית בשבת בתפלה קצרה וציבור רשאי דוגמא ע' ברכות (ל"ד.) ד"ה אל וע"ז (ח'.) ד"ה אם דציבור רשאין לומר קרובץ וכו' והא תינח ציבור קבוע רשאין לחזור התפלה אבל יחיד בודאי אינו רשאי להתפלל ב' פעמים זה אחר זה ע' תוס' ברכות (כ"א.) ד"ה ור"י ודאי התפלל לא וכו' וכן היא בסי' ק"ז ובבית האבל ובית החתנים דיינינן להו כיחיד כיון דלא קבוע והבן:

ב) וע"ד אשר נסתפקת אי באכילת המן שנאמר לא תותירו עד בקר ואך בעש"ק הותרה להניח על שבת קודש אי אמרי' הואיל והותרה הותרה ומותר לישאר משבת לחול ונראה מיומא (ע"ה.) גד שמגיד להם לישראל וכו' זה אומר עבדי גנבת וזה אומר מכרת לי א"ל משה לבוקר נוציא משפט אם נמצא עומרו למחר ואי יכולים לישאר משבת לחול הי' יכולים לערום וביום א' לא הי' הוכחה זו דכ"א מניח עומרו עד למחר ויהי' כפל וכן (ע"ו.) שם מפני מה לא ירד מן לכל השנה א"כ כדי שיתלו בטחונם וידאגו שמא למחר לא יהי' להם מה לאכול וימותו ברעב ואי נימא דשרי להותיר משבת לחול עכ"פ הי' יכולים לישאר בכל ש"ק ליום א' מעט ויצאו מדאגה זו ביום א' א"ו דלא הי' רשאים לשייר על יום א' ע' בה"ט או"ח רמ"ב בשם ב"ח ואולם בקידושין (ל"ח.) בז' באדר מת משה והי' מסתפקין ממן שבכליהם עד ט"ז ניסן ומשה מת בשבת או בע"ש ע' מנחות (ל'.) בתוס' ויהי' מוכח דשרי וי"ל ועדיין צ"ע ויש לעיין אם בפסח במדבר אם עשו מצות ממן כדי לצאת ידי חובת מצות (ע' מג"א סי' ת"ק ס"ק ז' מותר לנקוב המצה לחלותה) ונראה כי לא הי' יכולים לצאת במן ידי חובת מצה חדא דמן הי' לו מתיקות עד למאוד ובברכות (נ"ז:) דבש א' מששים ממן וא"כ אפילו נתן בהם מים בטיל דכולו דבש ע' מג"א תר"ב ס"ק ו' ול"ד לכן הוי כמי פירות ואין מחמיצין ואמרינן פסחים (ל"ה.) ינאו אלו שאין באין לידי חמץ אלא לידי סרחון וע' שבת (קנ"ד:) בדבש שהדביש רש"י החמיץ ובסנהדרין (ק"א.) פירש"י מתקלקל וכו' ב' דהוי מצה עשירה ע' פסחים (ל"ח: ג'.) דהוי מצה שאינה נאכלת לשבעה שם (ל"ח:) ושתי הלחם שהי' ג"כ חמץ לא יכלו להביא דמן אינו מחמיץ ואפילו בנתן מים עם מי פירות רוב הפוסקים ס"ל דהוי רק נוקשה ומדרבנן ולחם הפנים באות מצות מ"מ אינן יכולים להביא ממן כיון דאינו מחמיץ ולא שייך לא תאפה חמץ ע' מס' מנחות (נ"ג.) עוד דבעינן דוקא מחטים:

ומעתה יש להבין מאין הי' להם שמן זית במדבר נקי וזך גם ולחם מצות וחלות מצות בפ' תצוה ופמה שכתיב בפ' נשא שהנשיאים הביאו שנים מלאים סולת ומאין הי' מביאים וצריכים אנו לדברי התוס' מנחות (מ"ה:) ד"ה קרבו ממאי דאומות העולם הי' מביאים ומכרום להם כיומא (ע"ה:) ומאוד קשה לומר כי לקחו הכל מאת אומות העולם והכתוב אומר לא חסרת דבר ועל עצי שטים מביא רש"י תנחוממא שיעקב אבינו הביא עמו ארזים וכו' ולא ניחא לומר שקנאו מאוה"ע ונכון לומר שהי' להם הכל מהם והי' להם כל הצטרכותם ואני תמה אקרא על תוס' שהוכרחו דאומות העולם מכרו להם הלא הם בעצמם ס"ל בחולין (פ"ח:) בתוד"ה אלא וכו' כ' שמא אז כשבאו ישראל למדבר הי' מצמיח ע"כ ובגמרא שבת (צ"ו:) מקושש מעמר הוי תולש הוי וע' אוה"ח עה"ת פ' שלח ויהיו בני ישראל מביא המדרש והיא שיה"ש שלחיך כשהיו ישראל במדבר והי' בארה של מרים משקה והי' אילנות ופרדסים ולא תחסר עמהם כל טוב וע' פמ"ג או"ח מ"ז ס"ס שמ"ה כשהיו ישראל במדבר הי' מצמחת כתוס' חולין והי' רה"י ועתה שאינה מצמחת הוי רה"ר ע"ש:

ובזה אסיים ודו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה