אור ברסלב
אמרי דוד סימן סו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן סו

סימן סה

ב״ה יום ג' לסדר נח ער"ח מרחשון תרצ"א לפ"ק סטניסלאב.

ד' אשר בבריתו נאמן יאמר לצפון תני ולתימן וידעו כי ישראל לא אלמן ובתוכם כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה עמו עוז ואורה עוקר הרים ומתרץ שברים כש"ת מוה"ר שימן נ"י גאלדבערג בעהמ"ח ספר מקור חכמה בעיר וק"ק מיעליטץ יע"א:

נעימות ימינו הגיעני נכון למועדי רגל והימים האלה נזכרים ונעשים לשוב אל ד' בחזקה ואז לא הי' לאל ידי לשים עיני על דברי כת"ה נ"י והן היום באתי על העיון ושמתי עיני על דבריו היקרים והמה במס' יומא (ב'.) ותחילת שבעת ימים וכו' ושם ברש"י שכל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בו ומביא מהוריות (י"ב:) ע"ש וצ"ע מדוע לא הביא מיומא (ע"ג.) שם במכילתן הברייתא ורש"י הביא ממרחק לחמו ואי משום דכ' רש"י דאיתא שם הדרש וכפר הכהן אשר ימשח אותו ועיינתי שם ולא מצאתי הדרש מפסוק רק רש"י עה"ת הביא זה הדרש מתו"כ וצ"ע ושם ופרה לאו בת כפרה ע"כ וקשה ממו"ק (כ"ח.) מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת ע"ש בתוס' וכאן אמרינן פרה לאו בת כפרה:

ונראה דבנדרים (ד':) אמרינן דחטאת נזיר ויולדת לא לכפרה אתאי (ע' שבועות ח'. כ"ב. סוטה ט"ו. כריתות י"ז: מנחות ד': ברש"י ד"ה בעולתה) וכתב הר"ן אפילו למאן דאמר נזיר חוטא מ"מ עיקר קרבן לאו לכפרה אתא וכן כתב בקרבן יולדת ואפילו לר' שמעון וכו' מ"מ עיקר קרבנה אינה בא על חטא ע"ש והה"ד הכא בפרה אדומה אף דמכפרת מקופיא על מעשה העגל מ"מ עיקר קרבנה אינה בא לכפר רק לטהר טמאים וכמו שמצינו בסוכה (נ"ה:) ע' פרים כנגד שבעים אומות שמכפר על האומות שירד גשמים ערש"י אבל עיקר הקרבנות רק בשביל ישראל וכן בשעיר ר"ח ע' שבועות (ב'.) במשנה ושם ע"ב פלוגתא רתנאי על מה הוא מכפר ובחולין (ס':) ושם בשבועות (ט'.) אר"ל הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ומצינו בסנהדרין בתוס' (מ"ב.) ד"ה פועלי כו' שבאמת ובדין מיעטה ועל מה צריך כפרה ונראה כי הירח חטאה נגד ד' שרמרה אפשר לשני מלכים וכו' והי' לה לדעת כי היא אינה מולכת בארץ וכי יש מלוכה נגד השם ואך לד' המלוכה ובעבור זה אמר הקב"ה לכי ומיעטי עצמך ועוד לא הבינה ואמרה בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט א"ע וגם בזה חטאה לד':

ויש לשאל הליועץ למלך נתניך לדבר לפני מלכו של עולם אין חכם כחכמתו והקב"ה לא גילה על חטאה וכו' ועוד חטאה כי אמרה יומא נמי א"א דלא מנו בי' תקופתא ומה הי' לה כי תקנא על השמש ומה לה עלה וכי חזיא דלא מיתבא דעתה היינו כי לא עלתה על לבה שחטאה ואז רמז לה ד' הביאו עלי כפרה היינו להביא כפרה על ירח בזה שעבר בינו לבינה ומיעטתי אותה בדין בשביל שהרבתה דברים מ"מ העיקר שעיר ר"ח הוא לכפר על ישראל כמובא למעלה וע' תוס' שבועות בשם הערוך, והנה הק' במה דאמרינן שם (ב':) דפריך הש"ס ואימא צוה דקרבנות דכ' ביום צויתו ומשני דנין צוה מצוה ואין דנין צו מצוותו במנחות (מ"ה:) לר"ע דנין יהי' מתהיינה ובן ננס גמר יהי' יהי' ומסיק דר"ע עדיף לגמר יהי' מפהיינה משום תוכן הענין דמי לי' ולב"נ עדיף לי' התיבות שוות ומעתה ביומא לב"נ אתי שפיר דתיבות שוות אלא לר"ע במנחות דחשוב לי' מה ששוה בתוכן הענין א"כ הכא ביומא הנ"ל ללמוד צוה מביום צוותו דשוה לי' בתוכן הענין דמילואים קרבן מזבח וביום צוותו נמי מיירי בקרבן מזבח משא"כ פרה אדומה שמבואר בכמה דוכתי בש"ס שהיא קדשי בה"ב ואיך ניליף ממילואים שהיא קדשי מזבח ולר"ע עדיף ללמוד מתוכן הענין אף שאינה שוה בתיבות דגמר יהי' מתהיינה עכ"ק:

והנה מה דאמרי דר"י גמר צוה צוה מוכח דאינו גז"ש דאי גז"ש גמורה א"כ אין אדם דן גז"ש אלא א"כ קבלה מרבו הלל"מ כפסחים (ס"ו.) א"כ לא שייך למיפרך ואימא מהכא כיון דכך קיבלה מרבו ומצינו בכ"ד כה"ג דאינה גז"ש גמורה כמו ביצה (י"ב:) א"ל ב"ש גז"ש חלה ומתנות וכו' רש"י לאו דוקא דהיא גזירה דרבנן וע' מו"ק (ד'.) רש"י אתא גז"ש וכו' משום גז"ש דאינהו גמירי מנפשייהו וכו' ע"ש ותוס' שבת (קל"א:) תוס' ד״ה סד"א כ' שמא בעלמא ניתנה לדרוש גז"ש מעצמו כתובות (מ"ו.) ד"ה אתיא לא גז"ש גמורה היא קידושין (ל"ב:) תוד"ה ואין דלאו גז"ש גמורה היא וכן כתבו שם (כ':) ד"ה גאולתו וע' ב"מ (מ"א:) ד"ה חדא וע' שבת (צ"ז.) גז"ש לא גמור ע"ש בתוס' וערוך פירש ר"ע גז"ש לא גמור אלא הוא דרש מעצמו ויש לי צ"ע נדה (י"ט:) ורבנן אין אדם דן גז"ש מעצמו ורש"י אלא א"כ קיבלה מרבו הלל"מ ע"כ ושם למד ר' מאיר גז"ש שלחיך פרדס רמונים שה"ש עם פסוק איוב ישולח מים על פני כו' ע"כ ומאי שייך לומר כאן גז"ש מרבו הלל"מ והא שיה"ש לא נכתב בימי משה וצ"ע, והנה כעין פלוגתא ר"ע ובן ננס מצינו בחולין (פ"ה.) ר"מ גמור שחיטה משחוטי חוץ דשחיטה שאינה ראוי' ש"ש ור"ש גמור מטבוח טבח והכן והיינו גמור שחיטה מטביחה אף דלא דמי בתיבות דחולין מחולין דתוכן הענין דמי לי' ואף דאין למדין מקודם מ"ת כתוס' מו"ק (כ'.) ד"ה מה ואף דלתוס' חולין (צ"א.) ד"ה כמאן דטבוח טבח היינו נחירה, נחירה זו שחיטה וכשם (י"ז.):

היוצא לנו מזה דר"ש ס"ל כר"ע ור"מ כב"נ וידוע דסתם משנה כר"מ ע' עירובין (צ"ו:) ומשנה ז' ימים קודם יוה"כ אתיא ג"כ כר"מ וכן מוכח מתוס' ומשנה פרה ז' ימים בודאי כר"מ אתיא ולא כר' שמעון דאמרינן שם ביומא (ב'.) מ"ש צפונה מזרחה כיון דחטאת היא וחטאת טעונה צפון ורש"י כ' חטאת נקראת וכ' תוס' חולין (י"א.) ובע"ז (כ"ג:) דר"ש לי"ל הך דרשא דחטאת קרי' רחמנא (ומה שצ"ע ע' חולין (כ"ט:) לר"א בר"ש דתזבח שלא יהא ב' אנשים שוחטין זבח אחד ילמד גם אפרה אדומה ע' תוס' יומא (ל"ב:) ד"ה אם ולר"ש דלי"ל דרשא דחטאת איך למד קדשי בה"ב מקדשי מזבח) ולא אתי משנה כר"ש אלא כר"מ ור"מ עדיף לי' שוה התיבות מתוכן הענין וגם דומה קצת לקדשי מזבח דחטאת קרי' רחמנא ויתורץ קו' כת"ה, והנה חפצתי להשתעשע בכל דבריו היקרים המפיקים נוגה אולם הזמן קצר:

ואסיים ודו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה