אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן סב
ב"ה אור ליום ג' וירא ט"ז מרחשון תרפ"ט סטניסלאב. ד' יהי' לנו לעזר לעם הזה מפורד ומפוזר ושם עלינו את הנזר ובתוכם כבוד אהובי ידידי ה"ה הרב הגאון חריף ובקי בחדרי תורה עמו עוז ואורה איש אשכולות במדות ובמעלות כש"ת מו"ה חיים צבי נ"י גלאזער ראבד"ק פרעמי שלא יע"א:
נעימות ימינו זרוע תפארתו הגיעני ישמח לבי ויגל רוחי בהקשיבי מצבא רב שלומו ותרב ששוני בראותי כי תוכו רצוף אהבת ד' תורה ותבונה מנגח ימה וצפונה נגבה וקדמה חשף זרוע עוזו גלי' לדרעי' ונפל נהורא וים התלמוד ישים כמרקחה בכח דהיתרא וגם אותי קרא להסכים עמו כי אברך א' זרע רב יוציא וישפיך לארץ מרירתו:
והנה מצינו במו"ק (ה'.) יוצאין לקייץ את הדרכים ולתקן את הרחובות וכו' ולמוד את המקוואות וכו' ומנין שאם לא יצאו וכו' שכל דמים שנשפכי מעה"כ כאלו הם שופכים וי"ל דאם לא יתקנו הדרכים יבואו לידי שפיכת דמים כי יהי' שבר יד או רגל אבל המקוואות מה שפ"ד שייך בזה, וי"ל לפי"מ דאמרו נדה (י"ג.) כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים וחייב מיתה ע"ז, מעתה נבינה דבריהם ז"ל, והנה הביא מיבמות (י"ב:) תני רב ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברה ומניקה דברי ר"מ וחכ"א משמשות כדרכן וצ"ע מנדה (ל"א.) ג' חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וקשה לולד מכאן ואילך יפה לולד וכו' שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז ע"כ וביבמות (ל"ז.) יולדת לט' עיבור ניכר לשליש ימי' ושם מביא וכו' מלו ג' חדשים ליבדקה ע"כ וא"כ עד ג' חדשים לא ידע שהיא מעוברת כדי לשמש במוך ואחר זה כבר ניכר עוברה ואז עלי' לשמש במוך והא אז יפה לולד ומדוע תשמש במוך וכן אמרי' בסנהדרין (ע':) כל הנשים שמתעברות וכו' ואני דחקתי ונכנסתי (ע' נדרים (כ':) כל אדם שאשתו תובעתו וכו') כדי שיהי' לי בן מזורז ומלובן ע"ש ורש"י העתיק האחרונים ובנדה אמרו גם אמצעיים יפה לולד וצ"ע, והנה מן קטנה ומעוברת שמותרות או חייבית לשמש במוך לא נוכל לדייק דקטנה לאו בת עונשין היא ומעוברת ג"כ אינה מקלקל כלום דאחרי דהיא מעוברת אין אנו צריכין להזרע וליכא בל תשחית מצינו בתוס' מגילה (י"ג:) ד"ה וטובלת שהיו משמשות במוך ושפיר דמי ע"ש וכאן אין הדיוק רק מניקה דשרי' לשמש במוך שמא תגמול בנה וימות:
ויש לעיין מנ"ל שאסור להשחית את הזרע היא מה שבתורה כתיב מעשה ער ואונן וביבמות (ל"ד:) תוד"ה ולא דהם שמשו שלא כדרכן וכ' דהיינו מה שאמרו והפכו היינו שלא כדרכן ולא היא למעלה והוא למטה ונ"ל ראי' ממס' כלה מפני שהופכים את שלחנם ועושים כמעשה בהמה ע"כ וע' ברכות (נ״ו:) משכבו הפוך שם מוכח דהפירוש היא למעלה והוא למטה ומעתה אנו למדין דאסור להשחית הזרע ולעשות כער ואינן וצ"ע איך למדין מהם דהוי קידם מתן תורה ע' תוס' מו"ק (כ'.) ד"ה מה ויש לומר כיון דמצות פו"ר הוי קודם מתן תורה ילמדום ממנו הה"ד איסור ער ואונן דהיא אביזרא דפו"ר ומאי טעמא אחמירא בה היא לפי"מ דאמרי' בנדה (י"ג.) דהוי כאלו שופך דמים ויליף לה מקרא שוחטי הילדים וכו' דאלמלא השתית הי' נולד נפש והוי כאלו הרגו דמ"מ קשה לא יהא אלא כאלו הרג עיבור במעי אמו ואין ישראל מוזהר על העוברים וי"ל מ"מ לא שרי לכתחלה להמית את העוברים ע' תוס' סנהדרין (נ"ט.) ד"ה ליכא ואולם מניקה התירו לה לשמש במוך שמא תתעבר ותגמול את בנה וימות ודוחין נפש העיבור בפני הבן החי כמו שאמרו באהלות פ"ז מ"ו האשה המקשה לילד החי' פושטת ידה ומוציאה הולד איברים איברים, אבל הכא בנידן דידן להתיר לו איסור כדי שלא תתעבר אשתו שמא יעור עיני' ותהי' סומא זאת לא ידענו ולחטא כדי שיזכה חבירך לא דמי דשם מיירי דחבירו יזכה במצוה או לא יעשה איסור אבל לא מיירי בכה"ג ועוד אמרי' חטא וכו' דוקא באקראי אבל לא בכל עת ובכל שעה דומה לזה עתו"ס כתובות (כ"ח:) ד"ה בית ועוד דמצינו בתוס' כתיבות (פ"ג:) ד"ה מיתה דרוב פעמים מסוכנת בלידה ערש"י ב"ק (מ"ט.) ד"ה יולדת כ' דמסוכנת היא בלידה מדרש שמות מ"ו ישבה על המשבר צ"ט חלקים למיתה וע' שבת (ל"ט.) א"כ נימא דרשאי כל האנשים לעשות כן כדי שלא יבואו נשותיהן לידי סכנה ועי' יומא (י"ג.) מיתה לא שכיח וצ"ע מתוס' כתובות דרוב פעמים ודלמא אשתו כה"ג מעוברת ובעבור זה ניחוש ועמ"ג ש"ל דא' מאלף מסתכנת:
ומה שהביא כת"ה מע"ז (כ"ח:) שורייני דעיני וכו' ותוכל לבוא ע"י עיבורה לידי סכנה א"כ מהאי טעמא נימא לפי"מ דאמרי' בנדרים (פ"א.) עירבוביתא דהרישא מייתי לידי עשירא ע"כ א"כ יהא רשאי כל אדם לסרוק ראשו בשבת ע' ר"ן אם אינו מסרק ראשו תמיד משמע דלולי זה יבוא לידי סימוי עינים ובאמת אסור לסרוק בשבת ע' או"ח מ"ס ש"ג:
ומה שהעיר כת"ה בנדה (י"ג.) מה דמקשה הש״ס הי' אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו אוחז באמה ובולע וכו' והתניא ר"א האוחז באמה דאסור והק' כת"ה מתרומות פ"ח מ"ב באוכל תרומה וא"ל נטמאת וכו' מותר לבלוע תרומה וא"כ לא הי' צריך כלל לאחוז באמתו ומה שחילק הד"ג לכתחילה גם ר"א ס"ל דלא יטמא את התרומה וזה היא חילוק נכון וכן מצינו שם בתרומות ומייתי לה הש"ס פסחים (ט"ו.) חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה רא"א יניחנה במקום המיצנע ערש"י דמוזהר על שמירתה מכ"ש דטהורה הוא מוזהר שלא לטמאותה ועתו"ס ע"ז (נ"ו.) ד"ה שמותר וכו' תי' שם דשאני התם דכבר נולד לה ספק טומאה וא"א להיות טהור לגמרי אבל כאן מוזהר שלא לטמאותה לכתחילה וע' עוד תוס' שם נדה (ו':)
ועוד אני אומר דע"כ ר' אליעזר יסבור כהאי משנה הי' אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו אוחז באמה דאמרי' בסנהדרין (פ"ג.) כהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה ביד"ש ושם משמי' דר"א כהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור וכו' פרט לזו שמחוללת ועומדת ושם בתוס' ד"ה פרט כ' איך משכ"ל כהן טמא אכל תרומה טהורה כגון שתחב לו חבירו וכו' א"נ כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאת התרומה וכן היא בתוס' חולין (ק"א.) ע"ש וא"כ באוכל תרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו אם לא יאחז באמתו ע"כ מוכרח אתה לומר שנטמא הגוף תחילה דמיד שיצא הזרע כחרדל באמתו נטמא הגוף והגוף טימא את התרומה וא"כ אם יאכל את התרומה חייב מיתה ביד"ש דנטמא הגוף תחילה ובע"כ מוכרח להיות אוחז באמתו כדי שלא יצטרך להפליט ומפסיד תרומה משא"כ שם באוכל תרומה וא"ל נטמאת מותר לבלוע יוכל להיות דנגע דבר טמא על פיו ונטמא הגוף והתרומה בב"א ואף יבלע התרומה פטור ממיתה ואף דאיכא איסור דגם אם יפליט איכא איסור הפסד תרומה:
ומה שהביא לענין אי סמכינן אניסא מפסחים (ס"ד:) ודברי תויו"ט פ"א דדמאי מ"ה מה שמביא לענין כה"ג מתקינין כהן אחר וביומא (כ"א.) ולא אירע קרי וכו' ואצלי נרשם שם דוקא קרי לא אירע אבל פסול אחר אירע ע' לק' (מ"ז.) ונחזה ולכן הי' מתקינין וכו' ורציתי להביא הברטנורא משקלים וראיתי שקדמני התויו"ט והנה מפלפל שם אם החמיץ יין והא לא החמיץ כפסחים (מ"ב:) ונראה לפי"מ דאמרי' במנחות (פ"ז.) שהדיבור רע ליין ובודאי היינו שיבוא לידי חימוץ וב"ב (צ"ח.) חמרי' מזלא דמרי' גרים ואף כי היין בוגד גבר יהיר היינו דהחמיץ ושם (צ"ו:) חמרא אכתפי' דמרי' שוה ערשב"ם והלכתא ובודאי גם בזמן המקדש הי' כן ואתי שפיר החמיץ יין החמיץ לו ומה שלא הי' ביהודה מחמיץ היינו בטבעו:
והנה בפלוגתא נועלין או ננעלו לאביי נראה דמצינו ביומא (ל"ח.) נקנור נעשו נסים לדלתותיו ושם (ל"ט:) והי' דלתות היכל נפתחות מאליהן ושבת (ל'.) דבקו שערים זה בזה הרי בדלתות היכל ועזרה מורגלין בנסים קיבל אביי דגם בער"פ נעשה נס ננעלו תנן ורבא קיבל נועלין דלא סמכו על נס כדי שנדע בטח שיהי' ג' כיתות והעיר כת"ה מזבחים (צ"ו.) לרבא דלא סמכינן אניסא שפיר קשה וכי אנו עושין אשפתות ואני אשמע ולא אבין וכי פליג רבא על משנה יו"ד נסים ועוד ועוד בודאי נעשה ואך נועלין דהוי נפ"מ לדינא קיבל רבא דלא הי' רוצים לסמוך שבעצמן ינעלו ושנה במשנה נועלין אבל בכל הני דיומא (כ"א.) יודה רבא ולי קשה לאביי דשנה ננעלו תנן א"כ קשה אמאי לא חשיב לי' שם ביומא ולא העיר ש"ס ולכן נוכל לומר דאביי תחילה לא רצה לקבל ברייתא דר' שמעי' כי השלים היו"ד נסים כי ננעלו דלתות העזרה מאליהן ולכן אמרי' ש"ס זבחים אישתמיטתי' (ואח"כ ביומא קיבלי' ע"ש והי' עוד יכול למנות והבן) ואולם לרבא לא הי' קשה וכי עושין אשפתות דידע לי' כיון דתנא נועלין הי' נחוץ לידע דברי הר' שמעי' והבן:
ובעיקר אי סמכינן אניסא לענין דינא נוכל לומר דפלוגתא דתנאי היא ומשנה היא לק' ביומא (ס"ח:) אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר ומנין הי' יודעין דרכיות הי' עושין וכו' אמרי' והלא סימן אחר הי' להם כשהגיע שעיר למדבר הי' הלשון מלבין ע"כ ופליגי בזה דהי' הלשון מלבין הי' נם ות"ק לא רצה לסמוך ע"ז ובעיקר אי סומכין על נס עיין שבת (ל"ב.) אל יעמוד במקום סכנה וכו' יבמות (קכ"א:) אין מזכירין מעשה נסים ובתענית (כ':) סמוך רב ור"ה אזכוותא דר"א ב"א וכן בקידושין (כ"ט:) סמוך אביי אזכותי' דר"א ב"י דרב גוברי' אבל בעלמא לא סמכינן אניסא ושכחתי אוייר בנדה (י"ג.) ר"י קאי באיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעי ערש"י ע"ז (מ"ג:) אלי' לשמואל בעינן להשתין אל אחוז באמה וכו' אמר אביי עשאוה כבולשת משום ביעתותא אין פנאי לנסך הכ"נ משום ביעתותא לא אתי להרהורי ע"כ וצ"ע דקאי באיגרא להשתין מאו"ת ס"ס קנ"א דאסור להשתמש בעלי' ע"ש ועוד צ"ע עשאה כבולשת הא בע"ז (ע"א) אמרי' לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי והכא משוינן אהדדי כשם שלא חיישי' להרהור ונראה דאמרינן בזבחים (קט"ז:) דבאו למנותו עם רחב דמחמת פחד אפילו אקשויי נמי לא מקשי' ע"כ הרי דמחמת פחד אין קישוי ואפ"ה זנו ולכן הכא בנדה מחמת ביעת תא אין קישוי ואין הרהור אבל בעילה יוכל להיות והבן וזה בע"ז לבעול יש פנאי ולדינא בנידן דידן יש לסמוך על ר"ת דרק לאחר תשמיש להשתמש במוך וכמו שכ' החת"ס הובא בפ"ת אה"ע סי' כ"ג וע"ש שהגר״ע מחמיר גם בזה ולעשות כמש"כ כת"ה בכיס חלילה להתיר בזה ולתקוע עצמו לדבר הלכה להראות להבע"ב כי שרי לו עורבא אשר שימש בתיבה שלא כדת של תורה ע' סנהדרין (ק"ח:), והנה ידע הד"ג כי לא עיינתי בשום תשובה ואם ימצא מה שדיברו מה טוב ואם לא ג"כ טוב ואל יאשימני שלא פלפלתי בכל דבריו הנחמדים כי הבנאי און אתי:
ב) וע"ד שהעיר כת"ה על דברי ר"י ברכות בפר"ג שאכלו שכ' להכי מוסיף חומש בפודה מע"ש והקדשו כדי שלא יערים ויפדה בפחות משויו ותמה כת"ה מנין לו זה ול"נ דאיתא בשקלים פ"א מ"ו דחייב בקלבון ונותן סלע ונוטל שקל חייב ב' קלבונות והיינו הכרע ותיו"ט ורש"י חולין (כ"ה:) וע' ב"ב (פ"ח:) הכרעה דאורייתא וחו"מ רל"א וכ"ז שלא יחסר מהמדה ומהמשקל וע' ב"מ (נ"ב:) שאין אפשר לאדם לצמצם מעותיו ורש"י אוכלו בלא חילוף לפיכך מוסיף על דמיו ע"ש:
והנה ידוע דברי תוס' מגילה (כ"ח:) ד"ה שאפי' דרבנן לא תיקנו דבר דלית דכוותי' בדאורייתא ובענין הוספת חומש ע' ב"מ (נ"ד.) חמישותו סבר ר"י חומשו של קרן היינו כשפודה שוה מחצית השקל דהוא י"ב מעין מוסיף חומש שני מעין בעד יו"ד מעין ושני חומשי מעה בעד השני מעין והיינו דנותן הכרע שנוטל פירות מע"ש וכן נותן הכרע בעד המעין שנותן והיינו מעה וחומש לכ"א ולהכי תקנו חכמים נותן סלע ונוטל שקל שתי הכרעין א' ממה שנוטל וא' ממה שנותן וכ"ז כדי שלא יוזק הקדש ומע"ש כדברי ריונ"ה כדי שלא יגיע היזק להקדש להכי מוסיף חומש, ובדברי רש"י שבת (כ"ג:) חתנו כבנו ואמרתי דזה רק בנשואין ראשונים דוגמא עמדו וקידשו ע' כתובות (ק"ט.) תוד"ה תשב וקידושין (ט':) תוד"ה תשב כ' ג"כ הכי ונראה להוכיח זה דלכאורה קשה מנ"ל לרש"י זה דחתנו כבנו ונראה דלמדו מילקוט שמואל והובא בטו"ז יו"ד סי' ר"מ על מחבר חייב אדם בכבוד חמיו והביא טו"ז ראי' לזה ואבי ראה גם ראה הרי דוד חתנו קראו לחמיו אביו ודייק כן במדרש וממילא אם חמיו אביו חתנו הוא בנו ולכן מצינו ראינו דשאול אמר לדוד הקולך זה בני דוד, וממילא נשמע משם דחמיו כאביו וחתנו כבנו ודברי רש"י ברור מללו וא"כ שם אצל דוד הי' בנשואין הראשונים והבו דלא לוסיף עלה:
ובזה אסיים ודור"ש באהבה: