אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן ס
ב"ה יום ה' שופטים ד' אלול תר"צ לפ"ק פה סטניםלאב. ברכת כוח"ט אל כבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירא ושלם כש"ת מוה"ר יחזקאל נ"י וויזמאן אבד"ק סיטשעל במדינת (רומניה) יע"א:
יקרתו מכתב פרדי הגיעני ובעוה"ר עתותי לא בידי לכן אחרתי עד עתה להורהו דרכי תשובה ודברי הנה הנם. כת"ה נ"י אמר עם הספר כי הי' שם סופר אחד עם י"ב זוגי תפילין מעור שור מפה לבנים מאומני קהלתי והכשר בידו ממני ובדק אותם ולא היו מרובעים כראוי למעלה ולמטה וגם עגולים באמצע או שקועים וצייר לפני תוארם על זה אשיבהו מלין, התפילין מעור שור כבר איתמחי והמה נפוצים בכל הארץ רק יש לחוש אם העושה ירא ד' יהודי כשר על זה הנני כותב כי הולך בדרך תמים ועושה מלאכת ד' באמונה והבתים המה לפניו לבדקם אם נעשו כדת וכהלכה:
והנה לפי דברת כת"ה נ"י מצא אותם כי נעשו לא כדת ורוצה לפוסלן ועלה על זכרוני מאמרם ז"ל בגיטין (כ'.) אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא א"ל רבא מ"ט אילימא משום וכתב והכא איהי קא כתבי לי' רש"י היא נותנת שכר כתיבת הסופר ודלמא אקנויי אקנו לי' רבנן רש"י ההוא זוזא מדידה והוי כמאן דיהיב לי' איהו דהפקר ב"ד הפקר (ע' יבמות צ"ט:) ומאי דאמר ר"ת למיפסלינהו לכולי גיטי נראה דלאו דוקא לכולהו דלפעמים גם הבעל לבדו נותן שכר הסופר כמבואר שם במשנה ושפיר מקיים קרא כדכתיב וכתב לה ומצינו בכ"ד בש"ס לכולהו לאו דוקא לדוגמא ע' ב"ב (ג':) קטלינהו לכולהו רבנן תוס' לאו דוקא לכולהו ובקידושין (ס"ו.) ויהרגו כל חכמי ישראל והי' עוד שמעון בן שטח ע"ש וע' ברכות (מ"ח.) אייתיתי' לשמעון בן שטח הרי דכל לאו דוקא מנחות (ס"ה.) כולהו סנהדרין ובתוס' שם כולהו לאו דוקא וכן ודלמא אקנויי אקנו לי' רבנן הא ודלמא ג"כ לאו דוקא דמוכרח לומר כן וע' ר"ן נדרים (פ"ג.) ד"ה ודלמא לאו דוקא וכ"ד בש"ס וב"ב (קס"ת.) רשב"ם והאידנא וכו' אלא נהגו שהאשה נותנת שכר הסופר מוכח דרוב נשים שמתגרשות עשין כן ודבר מצוי ע' טו"ז יו"ד סימן פ"ד וטו"ז או"ח סי' תר"ז וש"ך יו"ד סימן קצ"ב ובכ"ד בש"ע דדבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג:
ומעתה לפי מה שהקדמנו נוכל להבין מה שהקשה הפנ"י בגיטין שם, כי איך אמר"ח דבעי הוא לתיפסלינהו לכולהו גיטי הא בקידושין ובכ"ד בש"ס אשה מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומוקמינן כגון דהקנה לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וא"כ מה שנותנת האשה שכר הסופר הוא ממעות הבעל ואי מאשה שהקנה לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכו' קשיא לר"ח האיך קאמר לכולהו גיטי כא מיעוטא דמיעוטא וכו', והנה לכאורה יש לתרץ קושי' הפנ"י בפשיטות דאם הבעל רוצה לגרשה ובא עמה לב"ד מחויב להשליש לה הכתובה ע' אה"ע סי' קי"ט וחמ"ח וב"ש במוציא לרצונה מחויב לתת לה הכתובה בשעת גירושין וכן משמע מפשטות לשון הש"ס בעירובין (מ"א:) זימנין דכתובתה מרובה ועוד בכ"ד ולכן בשעת הגירושין היא אומרת לנכות מכתובה שכר הסופר והכסף שלה ולכן אמר ר"ח לכולי גיטי:
אולם בש"ם מוכח דאשה משלמת שכר סופר מכיסה ולא בנכיון כתובה לכן קמה וגם נצבה קושי' הפנ"י על מקומה ונראה ליישב באופן אחר ותחילה נדייק בדברי ר"ח דאמר ר"ח יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי משמע דהוא לבדו יכול ולא אחר ומ"ש הא כ"ע הי' יכולים לומר כן דכ' וכתב והאידנא היא נותנת שכר הסופר ועוד יש לדייק מנא ידע רבא להבין מאי דקשיא לי' לר"ח הא לא אמר כלום ורבא דולה מים מבארות עמוקים להבין דעת ר"ח מאי קשיא לי', ונראה דידוע דרבא תלמיד ר"ח כיומא (ע"ה:) ובדיל רבה אכיל תלמודא ורש"י ר"ח חמוה דרבא הוה ורבי' הוה ע' יבמות (ל"ה:) וב"ב י"ב דנשא בת ר"ח ע"ש וכיון דהי' תלמידו ידע כל שמעתתי' מה שחידש ומצינו ב"ב (נ"ב.) א' מן האחים שהי' נו"נ בתוך הבית והי' אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הן וכו' רב אמר עליו להביא ראי' וכו' ושם (ע"ב) אמר ר"ח ל"ש אלא שאין חלוקים בעיסתן אבל אם חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ ותיבת אימור ע' טו"ז יו"ד ש"ב ושט"ז לרמב"ם הוא ספק וערשב"ם כאן ומהרש"א ומה שהק' וכבר תירצתי בזה ואין כאן מקומו וע' תוס' כאן באומר שלי נאמן מגו דאי בעי אמר מעיסתו קימץ ושם א"ל רבא לר"נ וכו' הרי מוכח דידע דברי ר"ח ובנזיר (כ"ד:) אמרי' ג"כ באשה שקמצה מעיסתה והיא שלה ושם בתוס' שאכלה פחות מדי שבעה וזה מותר הוי ודאי דידה ע"ש:
ומעתה נבין דברי ר"ח יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי ר"ל דאם אשה נותנת שכר הסופר והבעל אומר שהוא שלו מטעם כל מה שקנתה אשה קנה בעלה ואשתו אוערת שלי ונאמנת מטעם מגו שקמצה מעיסתה ויהי' אימור בין ודאי בין ספק ויש לחוש ששלה היא ולדידי דס"ל אימור מעיסתו קימץ יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דאימור קושטא קאמרת ומעיסתה קימצה ולא מקיימה וכתב ורבא הבין אל מהירמזון מליו ובזה יתורץ קושי' פנ"י דר"ח לשיטתו ברוב נשים שנותנין שכר הסופר יש חשש זה והבן:
היוצא לנו מזה דמסיק רבא דהגיטין כשרים ומעתה לכו ונלכה על י"ב זוגי בתים דתפילין דכת"ה דיבר רתת עליהם דאינן מרובעים ממש ורוצה לפוסלן והנה יש לנו מצוות גדולות ואין יכולים לקיימן כתיקונן צא ולמד מצות עשה של כתיבת ספר תורה מצ"ע ועתה כתבו לכם הרי אמרו בקידושין (ל'.) שאין אנו בקיאין בחסורית ויתרות וכן בתפילין יש פלוגתא ולטטפת בג' אי מלא אי חסר וב"ב (י״ד.) אין עושין ס"ת לא ארכו יתר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו וכו' רב הונא כתב שבעין ס"ת ולא איתרמי לי' אלא חד ומעתה אם הראשונים כמלאכים ולא עלתה בידם לכוון בכל עת אנן מה נענין אכתרי' וע' ביו"ד סי' רע"ב זה הדין וטו"ז שם כתב דמש"כ בסימן רע"ג דאינן לעכם סובב גם על סי' רע"ב ע"ש ובאו"ח סימן ל"ב סל"ט מחבר וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים ושם עשאן מרובעות ואח"כ נתקלקל רבוען יש מי שאומר דצריך לרבען (ושם בסעיף מ״א אורך ורוחב הבתים אין לו שיעור וע' גיטין (נ"ח אי) דתפלה של ראש הי' ג' פעמים גדול משל יד) ודבר זה ידוע בכ"ד דתיבת צריך היינו לכתחילה עמג"א בסי' זה ויש לי הרבה ראיות ועמג"א ס"ק נ״ד ד"ה וגם הבתים כ' דלא כמו שנוהגין קצת לעשות של יד עגולות בראשיהן רק שמרבע התיתורא מלמטה (מרדכי):
והנה מאוד יש לתמוה על הנוהגין לעשות עגולות בראשיהן והי' מנהג לעשות כן ולא אמרו להם דבר ומאין יצא זאת להם ובאמת ידוע דגדול המנהג ע' מג"א סי' תר"צ ס"ק כ"ב ונראה דיצא להם ממאי דאמרי' במנחות (ל״ה) תנא תפילין מרובעות הלכה למ"מ אמר"פ בתפרן ובאלכסונן וכו' תוס' יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן (היינו התיתורא) ושמא צריך הבתים מרובעין של ראש וכו' (ע' פה"מ לרמב"ם עירובין פ"ד דא"א לעשות מרובע ממש) וכן בית של יד וקצת הי' נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן ע"כ הרי מוכח מתוס' דמרובעות דוקא במקום מושבן לא הבתים ומזה יצא להנוהגים ועשו של יד עגולות דסמכי על דברי התוס' דרב גוברי' כידוע ומ"מ בש"ע לא פסקינן כוותייהו ובעי התיתורא וגם הבתים מרובעות ומ"מ בדיעבד יש לנו על מי לסמוך דאם חלילה לא כוון המדה כשר גם במאי דבעינן שגם התפירה יהי' מרובע הנה הרא"ש בהל"ק מדייק מרש"י דס"ל דהרובע לא קאי על התפירות ועיקר הריבוע על הבתים ומושבן ומעתה אף שכתב הרא"ש שנוהגים גם בתפירות שיהיו מרובעות מ"מ דאם חוט התפירה נוטה מעט לצד א' ג"כ כשר ולא ניתנה תורה למלאכי השרת גם במא דכתב מחבר ונתקלקל ריבוען צריך לרבען:
ונראה כי כמעט בכל התפילין הזויות נתכווצו ומעתה מוכרח כמעט בכל עת לילך לעושי הבתים לתקנן ומוכרחין אנו לסמוך על תוס' הנ"ל, ואנחנו לא נדע שיעור קילקול הזוית ע' חולין (י"ח.) שלושה פגימות הן ולא חשב הא בהדייהו ובעירובין (מ"ח:) ועושה אותם כטבלא מרובעת כדי שיהי' נשכר הזוית מוכח אף דאינן מרובעות הזוית, והנה בודאי ראוי לדקדק בעשיית הבתים עד מקום שידינו מגעת כדי לקיים מ״ע של תפילין ככל משפטו וחוקתו אולם באם יקרה לנו ככל המובא למעלה יש לנו אשלי רברבי לסמוך עליהן וכל ישראל יצאו מ"ע של תפילין והלואי ינוח כולם וינוחו ברכות על ראשם:
ואסיים ודו"ש באהבה וכוח"ט: