אור ברסלב
אמרי דוד סימן נח

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן נח

סימן נז

ב"ה יום ב' בהעלתך י"ז סיון תרפ"ה לפ"ק פה סטניסלאב. לכבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי מופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוה"ר אלטר נ"י שפירא לפנים האבד"ק וויקנא ועתה בק"ק טשערנאוויטץ יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני נכון מועדו והן היום שמתי עיני על דבריו היקרים והנני להשיבו דבר. על דבר האשה העלובה מרת גאלדא פאלאניצקיא מעיר לעווא ובעלה הלך במלחמה בשנת תרע"ד ואבד זכרו והיא תשב בדד מני או ועד עתה ואין קול ואין אתה יודעת עד מה וכעת הביאה עד אחד משה בן יעקב שטערן מכפר קלינקעוועץ והעיד כדת אז ער איזט גישטאנען צו זאמען מיט אלי' פאלאניצקיא מעיר לעווא אשניידער ונהרג ע"י קנה רובה אין ער אליין האט אים בעגראבען והראה הפאטאגראף של האיש אלי' ועוד סיפר מה שהגיד לו מה הניח בביתו ויום שנהרג הי' ט"ו תשרי סכות בשנת 1917:

והנה שמפלפל כת"ה מענין פאטאגראף והביא מר"ה (כ"ד.) דמות צורת לבנה הי' לו לר"ג בטבלא ובכותל בעלייתו וכו' הרי מוכח דיכולים להכיר ע"י פאטאגראף אך נ"ל בעדות החודש הקילו כבר זכיתי בה תחילה כד הוינא לזוטרא (ע' שו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רנ"ו) ועוד דתוספות כ' דלבנה אינה בולטת רק שוקעת (כן מוכח תוס' ב"ק (צ"ז:) ד"ה מטבע) ברקיע וא"כ שניהם שוים משא"כ באדם נגד הפאטאגראף ע"ש והנה רמב"ן הובא בטו"ז יו"ד סימן קמ"א ס"ק י"ב ס"ל דמות אדם אסור אפי' שוקעת וכן מוכח תוספות ב"ק (צ"ז:) ד"ה מטבע והטעם לא תעשון אתי לא תעשון אותי שאני מראה לנביאים ע"ש בטו"ז ואמרי' בסוטה (ל"ו:) באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון ע"ש בתוספות בשם ר"מ הדרשן וכן הובא רש"י עה"ת דבריהם ז"ל ומוכח מזה דנריתה לו בחלון דהי' שוקעת צורת יעקב ואפ"ה הכירו יוסף אף דראהו בולטת תמיד את יעקב אביו יומא (ס"ט.) דמות דיוקנו של זה מנצחות לפני וכן מצינו דאמרו ז"ל סנהדרין (ק"ד:) באתה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם היינו דוד והוכיחו שהוא אדמוני ויפה עינים כמ"ש בכתוב שמואל והוא דוד וחולין (צ"א.) עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעי לסוכני' פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב ומעתה לפי דברי הרמב"ן דאסור עשיית אדם שוקעת דגם ברקיע כן והכירו אותו למטה ע' מו"ק (ט"ו:) דמות דיוקני נתתי בהם ובעוניתיהם הפכתי ואמרי' ב"ב (ט"ז:) כלילא הוו להו או אילני הוו להו ערש"י דהו"ל ג' פרצופים וכתוב שמו ואם נשתנה הפרצוף ידעו, מכל הלין מוכח דהכרת הפאטאגראף מילתא היא:

אולם בנידן דידן אין צריכין לזה כלל דאחרי שיש לנו עד אחד איש יהודי הנ"ל העיד בתו"ע דאם אלי' פאלאניצקיא מעיר לעווא איז נהרג גיווארען אין ער אליין האט איהם בגראבען דזה הוי שמו ושם אביו (דכינוי אשכנזי הוי כשם אביו ע' קוע"ג בכ"מ) ושם עירו ואמר מת היינו נהרג וקברתיו וחוץ לזה עוד שאר סימנים בודאי אשתו מותרת ושריא לעלמא וישבו ב"ד של שלשה ויתירו אותה:

ב) השאלה שחתם עצמו וכתב שקיבל עליו באם יעבור ע"ז תהי' שחיטתו אסורה ופסול ופיגול וכת"ה מפלפל בקיבל עליו וכ' דאינו כלום איברא הביא הקה"י ח"ג לשון ב"א קבלה סי' תקפ"א מתענית (י"ב) יחיד שקיבל עליו בה"ב וכ' בשם הרמב"ן דלשון קיבל אינו כנדר ומסיים בלשון קבלנו עלינו קיל ולא בעי התרה ע"כ ולי צ"ע אמאי לא הביא מבכורות (מ"ה:) והנושא נשים בעבירה ידירנה וכו' ומטמא למתים פסול עד שיקבל עליו ושם (מ"ו.) פריך דסגי בקבלה (רש"י בלא נדר) והתם מדרינן לי' ע"כ אלמא קבלה אינו נדר אבל דנימא דא"צ היתר לא מוכח כן מהפוסקים ע' מג"א סימן תקס"ב אפילו קבלה בלב בעי התרה ובכל מסכת תענית אמרינן לשון קבלה וכן בש"ע וער"ן נדרים (ס'.) דיני תענית ונדרים חלוקים הן וע' תענית (י"ב:) לוה אדם תעניתיו וכו' וכי נדר קיבל עליו ע"ש מ"מ לשון קבלה מוכח דחמיר כעין נדר ועוד בכתכו מסיים רק אז אהי' נקי משבועתי זאת הרי מודה שנשבע ע"ד חבירו ולענין שבועה בכתב יש לכאן ולכאן ואני הערתי מנחמי' יו"ד ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ובאים על החתום וגומ' ובאים באלה ובשבועה וגומ' הרי דהי' שבועה בכתב ומהני ועזרא הנביא הי' בזה, ומה שיש עוד לעורר בזה כתבתי במק"א ולכן לא נוכל להתירו לשחוט במק"א:

ג) וע"ד המומרים שחוזרים לדת יהודית והדין שטובלין אותם אם המה צריכין ברכת טבילה או לא נראה דאין צריכין לברך על הטבילה דמעיקר הדין ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא ע' סנהדרין (מ"ד) והנה מצינו ראינו באו"ח סמ"ו בטו"ז וכן באה"ע סס"ג פלוגתא בין הראשונים אם יכולין לתקן ברכה אתר התלמוד ומביא דברי הרא"ש מה שנראה כסותרים זא"ז ומחלק ביניהם ובאמת שרש"ל כ' שלא לומר ברכה זו ורמ"א קיים המנהג לאמרה אבל בטבילת מומר היא נובע ממקור טהור מנימוקי יוסף פ' החולץ והובא ברש"ל ובטו"ז וש"ך דהיא רק מנהג כמו שנהגו לגלח שערותיו וכיון דטבילה זו היא רק מנהג לכן מותר לטבול בשבת עמג"א סימן שכ"ו וע' מחה"ש שלא מצינו בכל הש"ס דמומר צריך טבילה רק חומרא בעלמא ובודאי א"צ ברכה ותו לא מידי:

ובזה הנני ידידו דו"ש באהבה וכט"ס:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה