אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן נה
ב"ה יום ד' לסדר א"ק כ' למב"י תרפ"ח פה סטניסלאב. בעשרים לספירה נתבשר במהרה לעלות ההרה ותופע נהרה ובתוכם כבוד אהובי ידידי ש"ב הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה צנא מלא ספרא כש"ת מו״ה שאול נ"י לוסטהויז ראבד"ק סטריא והגליל יע"א. יקרת נאומו הגיעני נכון מועז ויען כי לא אחזיק בתומתי ל"ע לכן אחרתי עד עתה, והנה ראיתי כי התחקה היטב הדק על שרשי הלכה, והעולה בידו זהב ורב פנינים בכוחא דהיתרא, ושאלת חכם כולה תשובה, וזאת אחשוב למשפט לבלי להעתיק כל המאורע כי ארוכה היא ולכן ריש מילין אומר. ע"ד האיש אשר פעלדמאן בחודש אב תרפ"ה הלך להמים לראות איך גברו ואחר ב' שעות הלך בנו אליו ופגעה בו ערלית ואמרה לו הזה אביך שנטבע כעת במים:
והנה כת"ה נ"י הביא דברי חת"ס אה"ע סי' מ"ח והביא שיצא מאיסור דאורייתא וכו' ושוב חייש שאומר בדדמי בשיעור יציאת הנפש, והנה בשיעור הזה יש ב' דעות, לחד בעי ג' שעות ולחד היא שעה קלה ולהסוברים ג' שעות חילי' דילהון היא ביבמות (קכ"א:) שעה ראשונה ב' ג' וכו' ופסחים (י"ב: י"ג.) שעה ראשונה ב' ג' מוכח דוקא שעה זמניות וכן בע"ז (ג':) י"ב שעות הוי היום מוכח ג"כ על שעה זמניות וע' או"ח תמ"ג ובטו"ז שהאריך בזה בדברי תורה ובדברי חכמים מיירי רק בשעות זמניות, וכן כ' רמ"א או"ח סי' רל"ג ס"א דמיירי חכמים משעות זמניות:
אבל מצינו בש"ס מו"ק (כ'.) הלכתא אפילו יום אחד אפילו שעה אחת ועש"ך יו"ד סי' שצ"ט ס"ק א' שעה אחת כל שהו ולא בעי' שעות זמניות ע"ש וע' מג"א סי' צ"ג ס"ק א' בשם תר"י שעה בכ"מ הוי פירוש שעה מועטת וכו' ע"ש וע' תוס' ר"ה (כ"ד:) ד"ה ראינוהו כ' דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופות טבת וכו', היוצא לנו מזה כי יש לספק בפי' הגמרא ביבמות (קכ"א:) שעה ראשונה וכו' אם הוא באמת זמניות או שעה מועטת וע' אה"ע סי' י"ז סעיף נ' פלוגתא אי בעכו"ם מסל"ת אי אומר בדדמי ויש מקילין בזה ע"ש בטו"ז דהביא בשם גדולי עולם לסמוך על זה בעכו"ם אומר מת במלחמה לא בעי וקברתיו דאין אומר בדדמי ואמרו שיש ראי' לזה בגמרא ע"ש:
ול"נ מיבמות (קכ"א:) דהאי פרשא זריזא דהוי בפומבדיתא ורש"י גבור חיל מקומו של רב יוסף ע' ברכות (ס"ד.) שבת (קנ"ג.) ב"ק (צ"ג.) ושיבח אותו הנכרי בגבורתו מוכח דמת במלחמה אמר ולא הזכיר וקברתיו ולכן יש לנו צדדים שמא הפירוש שעה מועטת ואת"ל דהפירוש שעה זמניות נימא דעכו"ס אין אומר בדדמי ועמד זמן ארוך וראה שנטבע ובפרט לפי הסיפור ולפי בינת אדם הכל יודעים שזה האיש נטבע ולא יצא משם ואפשר עוד בעת נפל מן הגשר והשליך משמים ארץ נתרסקו אבריו והביאו סברא כזו ובין כך לא חי ע״ד אשר עבר עד עתה שנים הרבות:
והנה האחרונים הנ"ל פלפלו בעדות נכרי במשאלים וכדומה לא תצא האשה מאיסור תורה כיון דלא מהני עדותו שתינשא ובאמת הראי' מיבמות (קכ"א:) מעובדא דחסא מוכח דעדותו עדות ולי נראה ג"כ ראי' ממאי דאיתא פסחים (ה'.) תוד"ה לא הקשו היכי יליף דחמץ אסור מחצות הא שחיטת הפסח אחר חצות לא מיד ותי' כיון דדיעבד אם שחטו קודם התמיד כשר חשוב זמן שחיטה מחצות ואילך ע"ש וא"כ הה"ד הכא נימא כן הואיל ואם נשאת דיעבד במשאל"ס לא תצא א"כ שפיר חשוב ע"א נכרי במשאל"ס עדותו עדות ע' זבחים (ס"ט.) הפיגון וכו' אין מטמאין אבית הבליעה ורש"י:
ועוד נראה ממאי דאיתא בנדרים (פ"ו:) בר"ן ד"ה ועוד וכו' וא"ת אי אלמוה כיון דהשתא לא חייל לקמי' למי לא ניחל וי"ל כיון דמדינא חייל אי לא אלמוה וכו' אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי והה"ד הכא דמאי דמחמירין במשאל"ס היא חששא רחוקה ואם ניסת לא תצא ומעיקרא העדות עדות, והנה בעיקר מים שאין להם סוף דאשתו אסורה היא חומרא שהחמירו חכמים מטעם מיעוט המצוי ע' תוס' ע"ז (מ':) ד"ה כל ויבמות (ל"ו:) ד"ה הא וע' תוס' בכורות (כ':) כ' דלא שכיח ומיעוט המצוי היא דרבנן ע' ש"ך יו"ד סי' ל"ט ס"ק ב' וטו"ז ס"ס ל"ג ופמ"ג שם ל"ט מיעוט המצוי היא דרבנן וע"ש סעיף י"ז רמ"א וחו"מ ס"ם רל"ד וביבמות (קכ"א.) דטבע באגמי דסמקי ואינסיב ר"ש לדביתהו ורצה רב לשמתי' וא"ל שמואל נשלח לי' שלחו לי' מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מוחרת שלח להו אשתו אסורה, ויש להבין מה זו שאלה אי אשתו אסורה או מותרת הא מתניתין היא ור"מ ור' יוסי שניהם מודים במים שאל"ס אשתו אסורה וידוע דמשנה זו היא שגורה בפי כל ע' תוס' ב"מ (קט"ו:) ובכמה דוכתי בש"ס (מ"מ מצינו כמה פעמים דלא ידע המשנה וכבר הארכתי במק"א):
אולם ידוע הוא דר"מ דחייש למיעוטא כלעיל (קי"ט.) ובחולין (י"א:) וכן ר' יוסי ג"כ חייש למיעוטא ע' תוס' יבמות (ס"ז.) ד"ה אוכלין וכן ר"ג דיבנה חייש למיעוט כחולין (ה':) ד"ה ר"ג וכן ר"ע ג"כ חייש ע' מכות (ו'.) ובתוס' וידוע דרבנן פליגי עלייהו ולא חיישי' למיעוט וכן הלכה ולכן שאלו רב ושמואל אי ס"ל לרב שילא כמתניתין משאל"ס אשתו אסורה או לא סבירא לי' כמתניתין מטעם דר"מ ור"י חיישי למיעוטא ומש"ה מחמרי' אבל רובא דעלמא לא ס"ל כוותייהו ואשתו מותרת דלמיעוטא לא חיישינן והשיב להו דגם הוא ס"ל כמתניתין משאל"ס אשתו אסורה לכתחילה משום חומרא דא"א או מיעוט המצוי ובודאי גם רבנן דפליגי על ר"מ חיישי הכא למעוטא:
והנה מצינו שרבי ועוד אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיל"ס אשתו מותרת משאל"ס אשתו אסורה ע"כ ונראה דבע"ז (כ"ט:) משנה שאל ר' ישמעאל את ר"י מפני מה אסרו גבינות של עכו"ם א"ל ר"י ישמעאל אחי איך אתה קורא כי טובים דודיך מיין ובגמ' (ל"ה.) מ"ש האי קרא דשאלי' וכו' ונראה דמצינו בחגיגה (כ'.) ובשבת (י"ב:) כמה גדולים דברי חכמים שהי' אומרים לא יקרא אדם לאור הנר ופירשו שלא אמרו הטעם שמה יטה כברייתא רק סתם לא יקרא לאור הנר במשנה כי בעבור שידע הטעם כמעט בא לידי מכשול איסור ממש ע"ש וידוע כי ר"י ב"א הוא בר פלוגתי' דר' יהושע ור"ג ע' תוס' יבמות (ק"ד.) ד"ה אמר וכו' ע' זבחים (קי"ט.) ולכן כששאל ר' ישמעאל את ר' יהושע הטעם מגבינות עכו"ם לא רצה לגלות לו ויען כי ר' ישמעאל דחקו לגלות לו א"ל ר' יהושע איך אתה קורא כי טובים ובגמ' דרשי' ערבים עלי דברי דודים היינו כדי שישים ר' ישמעאל לבו דהת השבח השביח ואמר כמה גדולים דברי חכמים וערבים עליי שלא גלו הטעם ועתה נהפוך הוא, ויוכל להיות כי מזה בית יבין ר' ישמעאל והניח לר' יהושע ושפיר אמר לי' הקרא הזה, כן גם הכא אמר רבי כמה גדולים כו' משילים מותר שאלים אסור ולא אמרו הטעם דאילו אמרו חיישי' למיעוט הי' משיבין הא אין הלכה כר"מ ואלו הביאו מר"ע ומר"מ שניצולו היינו אומרים שנעשה להם נס ושר שלים לא שליט עליהם כקידושין (פ"א.) ר"ע ור"מ דאכרזי ברקיע הזהרו בר"ע ובר"מ ובתורתם:
והנה באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ב חמ"ח בנפל למים ואחר כמה ימים מצאו על שפת המים איש באלה הבגדים יש להסתפק שמא הראשון יצא ושאל האחר הבגדים וזה נטבע ולכן כתב ב"ש דוקא שמצאוהו מיד והנה הלשון ״מיד״ ע' פסחים (מ"ט.) ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד היינו תיכף וכן בסוכה (מ"ה.) מיד תינוקות שומטין ובתוס' מיד לאלתר, ועי' סעיף כ"ו חמ"ח מיד לאו דוקא מיד אלא תוך שעה א' וע' חו"מ סי' ק"צ סט"ז כל דפרע ביומא כפורע מיד דמי וע' טהרות פ"ט מ"ד ו' ברטנ' מיד דר"י היינו כל אותו היום ובכ"ד בש"ס לכאן ולכאן והנה הספק של חמ"ח הוא רחיק המציאות ואולם הביאו לזה הגמ' ביבמות (קט"ו.) חזו גברא חרוכא וכו' ור"ח ב"א אימא גברא אחרינא וכו' והוא ערק לעלמא ומייתי לה הב"ש בסי"ז ס"ק ק"ס, וב"מ (כ"ז:) טבעת כיס וארנקי לא מישאלי אינשי וכו' ע' יבמות גיטין וצ"ע מנדרים (ל"ב:) אבל משאיל לו חלוק וטבעת טלית ונזמים ע"ש בגמ' (ל"ג.) וטבעת לראות בו הרי דמושלי טבעת ואולי יש לחלק בטבעת שיש עליו חותם ע' באה"ט סי' י"ז, היוצא לנו מזה באם רצינינו להעמיק בזה יש ספיקות להחמיר אבל מוכרחים אנו לסמוך דאלו הבגדים לא מושלי דהי' פקדון ובגד נשים, ובעיקר רוב פוסקים לא חיישי לשאלה ובעבר ב' שנים ובאיסור דרבנן יש להקל ויכולין להתירה:
ובזה הנני ידידו ש"ב דור"ש באהבה ולאהובי חתנו טמון בחובי הרב החו"ב מושלם במעלות ובמדות מ' משה נ"י הנני דור"ש באהבה: