אור ברסלב
אמרי דוד סימן נ

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן נ

סימן מט

להנ"ל.

יקרת מכתבו הגיעני זה ימים אחדים ושמחתי בהקשיבו מצבא רב שלומו ותוכו רצוף דברי תורה בהראותו את יקר מנהגי ישראל והוא מקורו הערה כי ממקום קדוש הולך מדברי הש"ס ואותי שאל להשיבהו אם כנים דבריו והנני להורהו דרך תשובה ותחילת דברי יהי' על מה שהביא מפסקי תוס'. והנה בשה"ג לאזולאי מביא לא' שחיברם הרא"ש וי"א הטור והוא סיים כי לא ידע מקור לזה ויהי' מה נראה כי אדם גדול מענקי הרוח הוא אספן ורוחו קבצן והש"ך מביאם בכ"מ להורות מהם כמו ביו"ד בסי' נ' ובסי' ק"א ובסי' קכ"ד וכן בחו"מ בסי' מ״ה בסי' מ"ו בסי' פ"ז ס"ק ל"ח וכתבתי לדוגמא להראות במקומות רבות מביא ראי' מהם אבל בטו"ז נראה שלא הרבה להביא מהם ואך ביו"ד בסימן רע"ד בס"ס מביא מתוס' זבחים כשכתב עזרא את התורה עשה נקודות וכו' ע"ש ולע"ע לא מצאתיו אך בפסקי תוס' מנחות סי' רל"ב וע' אבדר"נ פרק ל"ד בלשון אחר:

וביו"ד בס"ס ע"ט מביא בשם ר"פ ר"ל אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה גם לולד ובסנהדרין בפ"ת סימן קמ"א בכל מקום עובר ירך אמו הוא בר לענין טרפות או טרפות הארי עכ"ל הרי מפורש יוצא באם נדרסה האם אין מזיק לולד ומוכח שלא סמך על פ"ת להביא ראי' מהם ובאו"ח בסי' תקפ"א בטו"ז ס"ק ב' אלא יקח טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום וכו' ואפילו למאן דפסק לברך שם היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא וכו' ובאמת הוא כתוב הדר בפסקי תוס' קידושין סי' ע' וז"ל השר לא הי' מתעטף קודם השחר בסליחות וצוה להתעטף בציצית של אחר ע"כ וטו"ז לא הביאו ומוכח כנ"ל או אפשר שלא ראה אותם וע' או"ח סי' י"ד מביא טו"ז ומג"א מביאם בשם הרא״ש העובר לפני התיבה בטלית שאולה מברך ומג"א ס"ק ו' מביא מפסקי תוס' מנחות קס"א ראי' להרא"ש שמברכין בכפ"ג ועמה"ש שפ"ת בעיקר הדין חולקים על הרא"ש ומזה הוכתה דרא"ש לא עשה הפ"ת דבמנחות וקידושין לא ס"ל כהרא"ש מ"מ הפ"ת מנחות אינם סותרים של קידושין דלא הוזכרו טל תית וע' פ"ת מו"ק צ"ה כ' אין מברין בחנוכה ור"ת ובש"ע יו"ד סימן שע"ח לא הוזכר וע' פ"ת סוף מדות כ' דעכו"ם לא הי' בונה בהר הבית שום דבר וצ"ע מיומא (ל"ה:) מאי פרוה אמרי' פרוה אמגושא ע"כ ומוכח דעכו"ם הי' ע' חולין (ס"ב.) באיסור וסימנך אמגישא ע"ש ויש לי עוד לדבר מהם ולהעיר ואין עת האסף פה:

ונדבר ממה שהביא כת"ה מקידושין (נ"ב:) ת"ר לאחר פטירתו של ר"מ (ע' ע"ז (י"ט:) קס ערק אתא לבבל ומוכח מכאן שאח"כ חזר לאר"י ונפטר שם) אמרי אל יכנסו תלמידי ר"מ וכו' דחק סומכוס וכו' כך שנה ר"מ המקדש בקדשי קדשים לא קידש כעס ר"י וכו' אשה בעזרה מנין (וכבר דברנו מזה ונזיר (מ"ט:) בטוטו"ד במק"א) ויש להבין מה חרי האף הגדול הזה של ר"י ונראה במנחות (ל"ז:) בעי פלימי מרבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מניח תפילין והקפיד רבי וא"ל קום עכו"ם או שמתא אף כי ישנו במציאות בדרך רחוקה לא הי' לו לשאלו ומצינו עוד בש"ס כה"ג דהקפידו חכמים על מציאות רחיקות ושאלות ולכן הקפיד ר"י על דינים כאלה ואמר וכי אשה בעזרה מנין וכו' ומ"ש רי"ו וכו' אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה היינו קטנה או נערה לא ס"ל לר' יהודה דשם (מ"א:) אמרי' אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה וכו' ונערה יוכל האב לקדש או שלוחו מ"מ אמרי' לעיל דמצוה בה יותר מבשלוחה ולמה יעשה האב והמקדש כן ולא יחכה עד צאתו מעזרה ועוד דחקה ונכנסה מאי ע"כ לא ס"ל לר"י לשיטת רש"י דאסורה לכנס לעזרה כמו שמצינו ביבמות יו"ד לר' יהודה נמי משכח"ל דאי עבר ונסיב ומשני דאי לא קתני ע"כ הרי לר' יהודה דרך איסור לא רצה לשנות ומש"ה הקפיד ובפלוגתא דרש"י ותוס' דרש"י ס"ל דאסורה לכנס לעזרה ותוס' הקשו נראה להביא ראי' שמוכח כרש"י ממאי דאמרינן בחגיגה (ט"ז:) סח לי אבא אלעזר פעם הי' לנו עגל של זבחי שלמים והביאנו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים אבל לא הניחוהו לנשים לכנס לעזרה לסמוך אף דקצת מצוה יש להן בסמיכה אעפ"י שפטורות ע"ש בתוס' מ"מ לעזרה ממש לא הרשוהו ומוכח כרש"י:

ומש"כ תוס' עזרת כהנים אין ישראל נכנסים אלא בשעת צרכיהן ולא קתני נשים שאין נכנסות ע"כ נראה דממילא ידעינן סמיכה קרבן נשים לא בעי מה"ת סמיכה ורק לעשות נתת רוח כבר הבאנו רק בעז"נ ומה שהביאו דנשים יכולין לשחוט הא כ' התוס' לק' בקידושין (ע"ו:) דשחיטה כשרה בנשים רק בדיעבד אבל לכתחילה כי אם כשרים בישראל מיוחסים ע"ש ומש"כ סוטה ונזירה להניף סוטה היא א"א ולא יקדשה שם אין דרכן של עלמות ובתולות כי תקבל עלי' נזירות לגלח ראשן ובחנם בודאי אסורה ליכנס לעזרת כהנים ולא באתי רק לתרץ דברי רש"י ותוס' הקדושים ג"כ יוכלו לתרץ דבריהם בטעמם, וכת"ה יצא לחדש מדברי התוס' שבזיון לאשה ליכנס לקדש מזה מוכיח כי גם עתה ביהכ"נ דמקדש מעט לא תכנס להתקדש שמה ולדידי נראה דלא דמי כלל לכאן, ובאמת הדעת נוטה כי יהי' הקידושין במקום קדוש כי אחרי אשר יאמר לה הבעל הרי את מקודשת לי היינו דשויא כהקדש כתוס' קידושין (ב':) ובסוטה (י"ז:) איש ואשה שכינה שרויה ביניהם הי' נכון כי יהי' הקידושין במקום קדוש כדי שיקבלו עליהן אימת מלכות שמים ותשמור נדה חלה הדלקת הנר וכן הבעל ובאמת מצינו לפנים בישראל שהיו נוהגים כן כיו"ד סימן שצ"א רמ"א אבל בחופה שעושין בבית הכנסת שמברכין שם ברכת אירוסין ונשואין וע' אה"ע בסימן למ"ד ב"ש ס"ק ט' כ' דהי' רגילים להתקדש בבית הכנסת וראיתי באחרונים שרוצין לשבש הספרים ולא מוכת כן, והנה ידוע דבית המדרש גדול מביהכנ"ס כדאיתא במגילה (כ"ו:) מבי כנישתא לבי רבנן שרי וכן היא בש"ע או"ח סימן קנ"ג ס"א וברש"י עה"ת ממד"ר ותלך לדרוש את ד' שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר ובסנהדרין (י"א.) מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר' מאיר ומנחות (מ"ד.) לבית מדרשו של ר' חייא ובנדה (נ"ב.) שבאתה לבית המדרש למאן ובשבת (קל"ח:) עתידה אשה שתחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכו' ע"ש, מכל הלין מוכח דשכיח אשה ליכנס לביהכנ"ס ולביהמ"ד מ"מ עתה לפי"מ שמצינו בתוס' ע"ז (י"א.) דמצבה הי' אהוב לפני המקום והאבות העמידו אותם ועבדו את ד' ע"י ומשעשו אמוריים חק לעכו"ם שנאה והזהיר עלי' דכתיב לא תקים וכו' והה"ד הכא כיון דהם עושין כן ואחריהם הולכי קדימה בודאי אנו מצווים שלא לעשות נשואין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות משום ובחוקותיהם לא תלכו כאשר האחרונים העלו כן ואחריהם נלך לשמוע לקול דתוה"ק אשר הורו לנו הגאונים זצ"ל ומפיהן אנו חיין וחלילה להרים יד נגדן וכל הפורץ גדר ישכנו נחש ועלינו תבוא ברכת טוב:

דברי ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה