אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן מט
ב"ה יום ב' ויקהל כ"ב אדה"ר תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב:
לכבוד ידידי ה״ה הרב הגדול בתורה חו"נ משכיל ושלם כש"ת מו"ה מרדכי נ"י פאגעלמאן האבד"ק קאטאוויטץ יע"א:
יקרתו הגיעני והן היום שמתי עיני על דברי שאלתו ואת אשר העלה ואשר הביא בנידון זה והנני להשיבהו, תוכן השאלה בעירו יש באנק ומנהליו המה יהודים וסגורה בשוי"ט ונשאל כת"ה נ"י אי יש להתיר להרשות פקיד נכרי שיבוא בשבת ביום 15 וביום 1 כי אז מרבים העם לפרוע שטרותיהם ולפדותם וכבודו מצדד להיתר:
ונחזי אנן הנה פריעת השטרות ולפדותן בשבת היא ענין מקח וממכר ע' או"ח של"ט במג"א אין פודין אפילו בכלי דדמי למו"מ ובסי' ש"ז מג"א ס"ק ט״ו ריב"ש אסור לפדות הבן דלא יהא אלא פורע חובו ע"כ אלמא מדמי הדדי ומקח וממכר ערש"י ביצה (כ"ז:) מו"מ אסור בשבת ויו"ט בספר עזרא ושם (ל"ז.) ממצוא חפצך א"נ אתי לידי כתיבה ע"כ הרי לחד פירוש היא דברי קבלה ולחד היא גזרת חכמים ומצינו כה"ג בשקלים פ"ה מ"ד מי שהוא מבקש נסכים וכו' נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם ע"כ והה"ד הכא נותן לו מעות ומקבל וועקסיל וזה היא מו"מ ובסי' רמ"ד ס"ו יהודי הקונה מכס ושוכר לו עכו"ם לקבל מכס בשבת מותר אם היא בקבולת וכו' מג"א ומ"מ וי"ל דשרי במקום פסידא וכו' דהוי כמציל מידם כמ"ש המרדכי כלו' שלא ישתקע הממון ביד עכו"ם כדאמרי' פ"ק דע"א ע"כ וכ' המחצהש"ק דברי מג"א סובבים על מס' ע"ז (י"ג.) הולכים ליריד של עכו"ם וכותב ומעלה וכו' ע"ש ולשון מג"א שלא ישתקע הממון ביד עכו"ם כדאמרי' בע"ז אין דומה לזה, ול"נ דמג"א כיוין לדברי גמרא ע"ז (ו':) ריב"ק אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן ע"כ והטעם דמלוה ע"פ שמא ישתקע הממון והה"ד במכס הוי כמלוה ע"פ שמא ישתקע הממון ואל זה רמזו דברי המג"א ממילא במלוה בשטר לא חיישינן שמא יאבד הממון וממילא בנידון דידן כיון שיש שטר הכסף בטוח ואין כדאי להתיר שישב פקיד נכרי בהבאנק ולקחת המעות ולהשיב השטרות ובודאי בטח שהנכרי יכתוב ג"כ וירשום מי הביא הסך הזה ושמו וכינויו וימחוק ואם אתה אומר כן יפתחו כל החניות בשבת ע"י נכרי בהערמה זו ואף במלוה ע"פ אין להתיר ולא דמי למכס דשם לא הי' נקרא על שם יהודי כלל עיין דגמ"ר ואף דתוס' ע"ז (ב'.) ד"ה ולפרוע כ' דעתה אפילו מלוה בשטר ואפילו משכון נפרעין מהן דלעולם הוי כמציל מידם וכן הוא בש"ע יו"ד סי' קמ"ח מ"מ עתה דנכרים שבחו"ל לאו עע"ז אין ללמוד מהן בשטר ובפרט שיש שופטים בארץ ורודין את העם במקל שישלמו:
ומש"כ כת"ה דיהי' הפסד גדול להבאנק דעי"ז ימשכו הנכרים את ידם ללוות מהבאנק כיון דבשבת נסגר הבית מבוא גם זה אינו כמו דאמרינן בפסחים (מ"ז.) ובשבת (קי"ד:) שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו ע"ש ברש"י וכ"מ שמצינו שהתירו חז"ל לעשות ע"י עכו"ם בשבת כגון בשבות ושבות דשבות זהו רק באקראי ולפרקים אבל בקביעות להתיר ע"י עכו"ם חלילה להורות ולהתיר כן וצא ולמד ממה שאמרו ז"ל במעילה (י"ז) מי שיש לו אויב יעני או יעשיר וכו' אם כן לא יעשה מלאכה בשבת כדי שיעני ע"כ הקי דמתחילה שקבלנו את השבת ידענו זאת שאם לא נעשה מלאכה בשבת נפסיד ואפ"ה קבלנו בשמחה לשמור את השבת כדת של תורה ואפילו הכי מצינו במקום אחר שע"י שמירת שבת יעשרנו ד' עושר גדול כמו דאמרינן בשבת (קי"ט.) עשירים שבשאר ארצות במה הן זונין בשביל שמכבדין את השבת וכו' ומכל בהמה אמרתי זו תהא לשבת אשרי שזכית וברוך המקום ובשבת (ק"נ:) מעשה בחסיד א' שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עלי' לגודרה ונזכר ששבת היא ונמנע ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה לו צלף וממנו הי' פרנסתו ופרנסת ב"ב ע"כ הרי בזכות שמירת שבת ברכהו ד' בפרנסה עט"ז ש"ז ונראה כי החסיד חשב לו עון על אחת שחשב בשבת איך לגדור שדהו בחול וחטא הב' כי חשב לגדור שדהו למען בל תבואהו רגל זרים ויהי' לו ולביתו לחם לשבעה כל השנה ואיש חסיד לא יחשוב כן פיגול הוא לא ירצה לפני ד' כסוטה (מ"ח:) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי"ז מקטני אמנה וביומא (ע"ו.) דמן ירד מדי יום ביומו כדי שיתלו בטחונם בהקב"ה ולכן נס נעשה לו כי עלה צלף בשדהו ועושה ג' מיני פירות כברכות (ל"ו.) ועושה פירות בכל יום כשבת (ל':) וגדול ועז באילנות כביצה (כ"ה:) וי"א אף צלף באילנות ורצון יראיו יעשה יהי' לו מזונות רק ליום ויכוין לבו לשמים כי יהי' כזה ביום מחר והבן:
ואסיים ודו"ש באהבה:
בש"ה ונעשה לו נס י"ל הא אין נהנין ממעשה נסים גם מה שעלה צלף מוכח שפרנס מזה תיכף הא הוי ערלה ג' שנים ויש לומר כשבת (ל"ג:) ברשב"י שעלתה חרובא ואכלו תיכף משום דעל פי הדיבור שאני כחולין (ה'.) וע"ש בתוס' ועוד דלא עביד רחמנא ניסא לשקרא כמס' ברכות (נ"ח.) והבן: