אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן מח
ב"ה אור ליום ה' בשלח י"א שבט תרפ"ה לפ"ק סטניסלאב. יערוף ברכתי כמטר לתאנה נוצר ונוטר לישראל בתפארה עוטר כבוד הרב הגאון חריף ובקי משנתו קב ונקי מוכתר במעלות ובמדות כש"ת מוה"ר זאב וואלף לייטער נ"י אבד"ק פיטסבורג בארץ אמעריקא:
נעימות ימינו זרוע תפארתו הגיעני יום אתמול הנכתב הי מקץ העבר וחיבורו היקר אשר פיו יקבנו בית דוד בא אלי זה שבועות מקודם ונפשי יודעת מאוד כי נטל עלי להשיב שולחי דבר ולהודיע נאמנה מה מצאתי בו אולם אחרתי עד עתה וצר לי מאוד כי חיבורו איננו כעת תחת ידי כי בני הרה"ג אבד"ק העליטש נ"י הי' אצלי וכראות חיבורו נתן עיניו בו ושמו בכליו וילך לו ואדכרתן מילתא מה שהובא פ"ת תענית אות ח' ת"ח כל אחד מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר ע' חת"ס ח"ו סימן ס"ו ול"נ עפ"י מה דאמרינן בשבת (קי"ז:) אמר ר"י מעולם לא עברתי על דברי חבירי יודע אני שאין אני כהן ואם אמרו עלה לדוכן אני עולה וזה מודה לחבירו בין על האמת ובין על השקר אף שאינו כהן עולה לשמוע לקול חביריו:
ושם בתוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזה העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה וכבר צווחו ע"ז מג"א סימן קכ"ח וחמ"ח וב"ש סימן ג' מכתובות (כ"ד:) דיש איסור עשה ורמ"א שם תירץ ע"ש ונראה בגיטין (נ"ט:) וקדשתו לפתוח ראשון וכו' ונדרים (ס"ב.) ובני דוד כהנים מה כהן נוטל בראש אף ת"ח דינו ככהן וידוע דכמה תלמידי חכמים קרי' בכהני וע"ז אמר ר"י לא איסור בזר ת"ח דדינו ועוד קודם לכהן עה"א (עש"ך יו"ד סימן רמ"ז ס״ק י"ד ב"ש) העולה לדוכן אבל זר עה"א בעשה ולענין ברכת כהנים ע' טו"א מגילה (כ"ח.) דר"א ב"ש תקנו והוא ור' יוסי היו בזמן אחד ע' סנהדרין (י"ד.) ועדיין לא נתקנה או ר"י לא ס"ל:
עוד י"ל ת"ח דרכו להודות עפי"מ שמצינו אצל מש"ר דקצף על בני אהרן על שעיר החטאת ששרפו מדוע לא אכלתם וגו' ואהרן השיב אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות ויש ק"ו כזבחים ק"א וידוע דאהרן למד ממשה כעירובין (נ"ד:) וע"ז הלכה רמזו בנדרים (ל"ח.) בתחלה הי' משה למד תורה ומשכחה וכו' והנה לפי הוראת משה שמע גם בקדשי דורות ואח"כ הודה לאהרן א' כי לא שמע בקדשי דורות לאכול רק בקדשי שעה שמע ומה שאמר בתחלה איננו כן והב' כי שמע מפורש בקדשי דורות שלא לאכול ושכח הלכה מעתה הודה על השקר שתחילה אמר ששמע בקדשי דורות לאכול והודה שלא שמע והודה אח"כ על האמת ששמע בפירוש שלא לאכול וזה הודה ולא בוש שלא שמע לבד אלא אמר עוד שמעתי בפירוש ושכחתי:
ובפתח ספרו הבריק עיני שחקר אם יוכל ללמד לעכו"ם תורה כגון היכא דאיכא אחר ורצה ללמדו והביא מכמה מקומות בש"ס כמו חגיגה (י"ג.) בתוס' וראיתי שהביא דברי מג"א של"ד והנאני דש"ך יו"ד סימן קע"ט הביא בפשיטות דשם שנכתב בלשון חול כמו גאט מותר למוחקו ומג"א שם הביא בשם ש"ג ספרים שכתבו בלשונם צ"ע וכו' ואי לחוש לאזכרותיהן שלא למחוק אותן וטוב להחמיר ולש"ך פשיטא לקילא ודברי מג"א אישתמיט לפ"ת יו"ד סימן רע"ו ס"ק י"א מדלא הביאו ע"ש ועש"ך יו"ד סימן רל"ז ס"ק ב' וע"פ גאט או דיאו הוי שבועה וע' מד"ר שה"ש דומה דודי לצבי וכי' דיאו והנה מצינו בש"ס שעכ"פ היו בקיאים בתורה כמו בכורות (ה'.) קונטריקוס השר עם ריב"ז ובחולין (כ"ז:) ועוד שאלו ערש"י ותוס' ב"ב יו"ד שאל טירנוסרופום את ר"ע ובע"ז (מ"ד:) שאל פרוקלוס וכו' ובזבחים (י"ט.) קמי' איזגדר מלכא ממלכת כהנים כתיב ע"ש וממי למדו ואפשר מהמינים שהיו באותו העת או בע"כ כתוס' ב"ק (ל"ט.) ועב"ב (קט"ז.) רשב"ם ד"ה לא וסנהדרין (ל"ח:) ד"ה כ"ש:
והנה מצינו כי מלכי פרס היו בקיאים בדינים ובאו"ה כסוף ע"ז הוי יתבי קמי' דשבור מלכא ובסוף ב"מ אמרוה קמי שבור מלכא ומי למד אותם הדינים לא נדע ואפ"ה מה שרצה עשרה זימנין בקרקע ויהיב למר יהודה לא אדע אם יצא חובת היתר דקודם שרצה פסיק אכיל ואח"כ לבאטי ואפילו דדצה אח"כ כבר נאסר האתרוג למעלה במקום שחתך אח"כ חתך משמע מקום זה שחתך כבר ואיך אכיל מר יהודה ובפרט לטו"ז או"ח סימן תרמ"א ס"ק ו' דקליפה חיצונה יש בה חריפות וא"כ אפשר דנאסר כל האתרוג אם נאמר דלאו דוקא קורט של חילתית עיו"ד ס"ם קכ"א. ובהדי שותא אציין בכורות (י"ב.) מאי לפדות בפסוה"מ [בשיווי בודאי מותר לפדות כלעיל רש"י ד"ה אי ואך שלא בשיווי הבעי'] והק' ח"א ממכות (כ"ב.) המנהיג בשור פסולי המוקדשין חייב משום כלאים ות"ק ס"ל הכא אין פודין בכלאים ויכילנא לתרץ דהבעי' אליבא דמ"ד דפודין בכלאים אך שינוי' דחיקא היא ונראה לפי"מ שכתב הטו"ז בשם לבוש או"ח סימן תרמ"ט ומג"א תרמ"ח דטעם פסול כלאים משום דנעשה בו עבירה ע"ש ואימאוס לגבוה וההדה"כ אין פודין בו וא"כ פסוה"מ דלא נעשה בו עבירה רק דבא משום שנפל בו מום ופדאו שפיר מותר לפדות בו ואין בו משום איסור כלאים לענין זה ובעי שפיר אליבא דר"י:
והנה שמעתי מבנו החריף ובקי כמר אהרן ע"ה שכת"ה מפלפל לענין קבורה בכזית ע' שבת (צ"ג:) משנה וכן כזית מן המת ועתיו"ט ובני יששכר בשם המל"מ ועיינתי מהירושלמי כי קבר תקברנו והיא חלושה, והנה מצינו בכ"מ רמז דהיא רק מדרבנן כמו מו"ק (ה'.) ושם בתוס' וב"ב (קמ"ז.) ובתוס' יבמות (כ"א.) רמז לשניות ובסנהדרין (מ"ו:) רמז לקבורה מה"ת מנין קבר וכו' מוכח דאסמכתא ורק מדרבנן והנה מצינו מו"ק (ה':) אין מציינין על כזית מן המת ואמר ר"פ הכא בכזית מצומצם וכן בירושלמי שקלים פ"א דקוברין כזית מן המת ומוכח דבעי קבורה ורק אין מציינין וכן ראיתי ספק אי קבר לאדם וחזר ונתגלה אי חייב לקברו פעם ב' והבאתי ראי' מסנהדרין (פ"ב.) קברי' והדר נבוג קברי' והדר נבוג מוכח דחייב לקברו כמה פעמים ושם גבי יהויקים קבורת חמור פירש"י ע"ז מושלך ברחובות וצ"ע מב"ב (ק"א:) קבורת חמורים היא זו היינו קבר בבור זקוף ע"ש ועל סחוב יהשלך הי"ל לפרש כן ושם בתוס' (מ"ו:) ד"ה הספידא וכו' וצ"ע משבת (ק"ה:) גבי יהושע שרגש עליהם ההר שלא נספד כהלכה, ואי יקרי' דחי' הרי מחלו ישראל ואמאי רגש ההר וצ"ע, ושם (מ"ז:) א"ל אביי הרוגי ב"ד כיון דבדין קמקטלי לא הוי להו כפרה תדע דתנן לא הי' קוברין אותו בקבורת אבותיו ע"ש דמוכח על כל הרוגי ב"ד קאי וצ"ע הלא משנה שלימה שנינו לעיל (מ"ג:) אומרים לו התודה שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא ע"כ ומוכח דהרוגי ב"ד הי"ל כפרה ועוד צ"ע ממאי דכתבו תוס' לעיל (ל"ה.) ד"ה אין הק' אמאי לא דחי שבת הא מקלקל בחבורה פטור ותי' הכא חשיב תיקון דיש לו כפרה ע"כ ולדברי אביי דכל הרוגי ב"ד אין להם כפרה מדמייתי תדע א"כ קו' התוס' הדרא לדוכתי' ואפשר אביי רק לחדודי אמר והמסקנא דמיתה וקבורה מכפר, ושם אמר ר"א אבילות מאימת קא מתחילה מסתימת הגולל כפרה מאימת הוי מכי חזיא צערא דקיברא פורתא הלכך הואיל ונדחה ידחה וצ"ע ממנחות (נ"ד.) אמ"ר כל היכא דמעיקרא לא הוי בי' [ערש"י לא אסור אלא מיא בעלמא ע"כ דאי הוי בי' כ"ש גם כן אסיר מדרבנן] והשתא הוי בי' מדרבנן ע"ש בגמרא דלא אמרינן דיחוי באיסורין דרבנן דעכ"פ אסיר מדרבנן ומ"ש הכא דאמר ר"א הואיל ואידחי אידחי באבילות דרבנן ועטו"ז יו"ד סימן שצ"ו מה שמפלפל בדברי הר"ם מרט"ב והרא"ש ומביא ראי' להרא"ש ואפשר מכאן יהי' ראי' להר"ם ובשבת (קכ"ח:) מפני שהן ראוין לחתול רש"י חתול לא מזיק לי' אריס דנחש שהוא אוכלם והוא מע"ז (ל':) כי תניא האי לשונרא ושם בתוד"ה ומטמא הק' למה הוצרכו לגזור טומאה על סתם יינם תפ"ל משום מגע עכו"ם שגזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם ועתו"ס לק' (ס':) ד"ה כל כ' קנה בקוטנו של זה והסיט בו את הטהור טהור והוא מנדה (מ"ג) ואלו בנכרי כה"ג עושה יי"נ ע"ש ויתורץ קו' ושם (ע"ג) יי"נ שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים רואין ההיתר כאלו אינו ע"כ והוא מטעם סלק וע' תוס' בכורות (כ"ב:) ד"ה אבל היכא דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים לא אמרינן סלק וכן כתבו תוס' חולין (ק':) ד"ה סליק והכא יש טומאה ג"כ דיי"נ מטמא כלעיל (ל':) ויצא לנו מזה לענין איסור יי"נ אמרי' סלק רואין את ההיתר כאלו אינו והשאר מים וכו' ולענין טימאה לא אמרינן סלק ואפ"ה מניחין טומאה ותופסין האיסור לומר סלק ואם הי' הולכין בתר טומאה לא היינו אומרים סלק ובזה יש לפשוט ספיקא של המנ"ח דכ' תוס' ב"ב (נ"ה:) ד"ה ר"א דרבנן מטמאין ברה"י אפי' בכמה ספיקות כן היא לשיטת ר"ת ע"כ ומעתה אם אחד הלך שם ברה"י והלך אח"כ למקדש ויש לספק אי ניזל בתר איסור יש כמה ספיקות ולא יצטרך להביא קרבן אולם אם ניזל בתר טומאה ברה"י ושם כל ספיקות טמא מחויב להביא קרבן ע"כ ומכאן יש לפשט דניזל בתר איסורא דוקא, זאת חזיתי לכתוב לכת"ה אוף שאינו מענין חיבורו אך מענין לענין וכ"ז למען הראות כי כבודו יקר בעיני והי' ד' עמו ויצלח בכל ענין ובדברי תוה"ק הנקראת קנין:
ואסיים ודו"ש באהבה: