אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן מד
לכבוד אהובי ידידי הרב הה"ג חריף ובקי מושלם במעלות כש"ת מו"ה דוד כהנא נ"י רב דק"ק פמארין יע"א:
על דבר אשר כתב אי האב יכול לסמוך לבנו כבר האריכו האחרונים המדברים בזה והובא דבריהם בקיצור בפ"ת ביו"ד סי' א' סק"ב, ומאז הבאתי ראי' מסנהדרין (ה'.) אנא נקיטנא רשותא מאבא מארי וכו' וכבר קדמני ושמתי עיני עוד הפעם בזה, ונראה כי מצינו בשמואל (א' ח') וישם את בניו שופטים בארץ ע"כ ומוכח דשמואל סמכם ורז"ל בשבת (נ"ה:) אמרו כל האומר דבני שמואל אינו אלא טועה ורש"י יואל בן פתואל בן שמואל הנביא וכו' ובבב"מ (פ"ד.) גבי ריש לקיש א"ל מאי אהנית לי התם רבי קרי לי הכא רבי קרו לי מוכח ג"כ דר' יוחנן סמכי' אף דהי' ובסנהדרין (ה'.) אמר ר"נ כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי ומפרש דנקיטא רשותא מריש גלותא וידוע כי הי' חתני' דבי נשיאה כקידושין (ע'.) אלא משום יקרי' שבי נשיאה ע"ש ברש"י וביצה (כ"ה.) ר"נ שרי לי' לילתא למיפק באלונקי ובתוס' שם שבת ראש גולה הוי ושבת (נ"ד:) עשתה ילתה רש"י אשתו של ר"נ וכ"ד בש"ס ובכתובות (צ"ד:) חדא דאנא דיינא ואת לאו דיינא רש"י על פי ראש גלותא והישיבה ע"כ מוכח דריש גלותא בהיותו חתנו סמכו דלא מסתבר דסמכו קודם שהי' חתנו ומציצו בעירובין (כ"ט.) כגון דאיסקרתא דריש גלותא א"ל ד״נ אילימא משום דשכיחא גבי הרמנא רש"י אצל המושל דהיינו ריש גלותא ליטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך ע"כ, ותיבת ולסמוך צ"ע מסנהדרין (י"ד.) אין סומכין בחו"ל ויוכל היות דלסמוך היינו לתת רשות, מ"מ מרש"י נוכל לדייק דסגי ביחיד מומחה דלא סמיך באר"י להתיר בכור לבדו כמו לדין דאמר ר"נ דנקיט רשותא דן ביחידי הה"ד להתיר בכורות דרש"י בחדא מחתא מחתינהו:
והנה הר"ן נדרים (ח': כ"ג. ע"ח:) מביא שם פלוגתא רמב"ם ורמב"ן אי בעי סמוך ולרמב"ם לא בעי סמוך ורש"י מוכח דסובר. ג"כ כרמב"ם ודברי הר"ן המה תמוהים דמפלפל אי רב הי' מוסמך והביא ירושלמי ולא הזכיר מסנהדרין (ה'.) דרבי סמכי' לרב רק לא לבכורות ולמה הביא ממרחק לחמו גם מפלפל אי ר"ה הי' סמוך ולא הביא מסנהדרין דרב סמכי' אבל לא בארץ ישראל הי' ולא הוי סמוך וכן מש"כ הר"ן וכו' תימא דר"ה רשותא נקיט מריש גלותא אי הכי אמאי קמתמה וכו' צ"ע חדא בסנהדרין אמרי' דר"ה לא נקיט רשותא מריש גלותא ועוד אפי' נקיט רשותא מריש גלותא מאי אהני לן הא ר"נ מפורש שם בסנהדרין דנקיט רשותא ואפ"ה הר"ן בנדרים (כ"ג.) מפלפל אי יכול להתיר יחידי ולרמב"ן אינו יכול דלא הוי רק גמיר וסביר וסמוך לא הוי דעיקר סמיכה מאר"י מהנשיא וסומכו דריש גולתא לא מהני רק לד"מ, והכלל לרמב"ן דבעי סמוך להתיר נדר ובכור ביחיד בעי סמיכי באר"י דוקא מהנשיא ולרמב"ם דלא בעי סמוך מהני גמיר וסביר ורשות מריש גלותא להתיר ביחיד או רשות דרשות:
ובהיותי מעיין במהרש"א בחיא"ג ב"מ (פ"ה:) ד"ה ורבי לא יתקרי וכו' בענין הסמיכות הא' ש״ש לו רשות לכוף ולדון ופטור מלשלם אם טעה ע"כ. וצ"ע דשם בסנהדרין (ה'.) מסיק ש"ס דנטילת רשות מאר"י לבבל לא מהני לפטור מלשלם אם טעה ומאי הי' מהני נטילת רשות מרבי לאר"י כי לא מהני בטעה לפטרו מלשלם ע' כתובות (ע"ט.) שמואל אמר מורה הוראה רש"י דנקיט רשותא מריש גלותא ועוד שם במהרש"א דשמואל לא סמך על עצמו להורות דבר איסור כיון שלא נסמך ע"כ וגם זה תמוה דמצינו ביצה (כ"ט.) שמואל הלכה למעשה אתי לאשמעינן ומצינו בש"ם דשמואל ורב פליגי בהוראה והלכה כשמואל ג"כ לפעמים ע' בכורות (נ"ה:) שמואל נהרי' מכיפי' מתברך ור"ת פוסק כשמואל וער"ן נדרים (פ"ח:) הלכה כשמואל:
ב) ומה שהביא כת"ה מתענית (ט':) עולא אכיל תמרי וכו' בליליא צערוה אמר צנא דסכינא בזוזא רש"י מתוך שלוקחים בזול אוכל מהם הרבה ומצערות אותן ע"כ ומאי כוונת רש"י בזה ונראה כי בכתובות (יו"ד:) אמרי' תמרים שחרית יפות ועוד משחין משבען וכו' וכן בערבית יפות ע"ש ואיך אמר עולא איפכא אכן בגיטין (ע'.) איתא תנא והממלא כרסו מכל דבר אחזתו אחילו אר"פ אפילו מתמרי פשיטא וכו' ומסיק דהרבה גם מתמרי לא טוב וזה שפירש רש"י בתענית אוכל מהם הרבה ומצערות אותן אבל במדה ובמשקל טוב ויפה, ושם בכתובות (יו"ד:) רש"י ד"ה אין כמותן ופירש"י וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו ע"כ וצ"ע בברכות (ס"ב.) לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית (היינו בעוד חשיכה) כי שלא צריך להתרחק וביום רבא מהלך לשדה עד מיל ע"כ מוכח דבלילה טוב יותר לפנות מביום, ושם החתוניות ע' נדרים (כ"ב.) וכתובות (קי"א.) ושם (י"א.) אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד רש"י אם אין לו אב ואמו הביאתו לב"ד להתגייר ע"כ וביש לו אב אביו יכול לגייר אותו ע"ש בגמרא ויו"ד סי' רס"ח וצ"ע הא ביבמות (כ"ב.) אמרי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו אב ואם ואי חשבינן מקודם שנתגייר הא אין שליחות לעכו"ם ואפילו להסוברים מעכו"ם לעכו"ם יש שליחות ע' מג"א תמ"ח ואה"ע ב"ש ס"ס ה' וש"ך חו"מ סימן רמ"ג אבל הכא הוא עכו"ם קטן וצ"ל דהוא רק מדרבנן. ושם ברש"י ד"ה מטבילין דאין לך גר בלא מילה וטבילה ע"כ והיא מיבמות (מ"ו.) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול ושם ד"ה על שלשה יהי' בטבילתו כדין כל גר דבעי ג' והם נעשים לו אב והרי הוא גר ע"י ומגעו כשר ביין ע"כ:
ומש"כ צריך ג' הוא גם כן ביבמות (מ"ו:) ומגעו ביין כשר הנה מוכח דרש"י לא ס"ל כתוס' ע"ז (ס"ד:) ד"ה אין בשם רבינו יצחק דהתיר מל ולא טבל מגעו ביין בשתי' רק ס"ל מל וטבל אז מגעו ביין כשר ואי לא טבל לא אך הא קשי' לי מנ"ל לרש"י לפרש דמל וטבל אז מותר מגעו ביין הא אמרי' בע"ז (נ"ז:) דרב ס"ל תינוק בן יומו עושה יי"נ לאסור בשתי' ושמואל פליג וס"ל דאין עושה כלל יי"נ וכ' תוס' שם ונ"ז:) דתינוק לאו דוקא דהה"ד קטנים שאין יודעים בטוב עכו"ם אינן עושין יי"נ לשמואל הרי לשמואל אפילו עכו"ם קטן אינו עושה יין נסך ומנ"ל לפרש הכא אליבא דרב ויש לומר דמצינו דרב הונא תלמיד דרב הוי כביצה (מ'.) ושבת (קכ"ח.) ואזיל בשיטתו ומסתמא גם הכא רב הונא כרב ס"ל דתינוק עכו"ם עושה יין נסך ולכן בעי מילה וטבילה, יותר אין לי פנאי:
ואסיים ודו"ש באהבה ויזכה לשובע שמחות: