אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן מב
ב"ה יום ב' בא ג' שבם תרצ"ב לפ"ק פה סטניסלאב:
לכבוד הבחור היקר חריף ומופלג בתורה כמר חיים יחי' לאמפין בעיר טיטשין יע"א:
את קולו שמעתי זה פעמיים הנהו דופק על מזוזת פתחי בקסת הסופר להשיבהו דבר על פלפולו ובאמת עתותי לא בידי ובפרט לקחת מיעד לפלפל אך לאשר לא יתנני פוגת לי שמתי עיני על דבריו ואדברה מה, הביא קו' פנ"י בשבת (כ"א.) אמר"ה פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בשבת בין בחול ע"כ ובזה נכלל גם ש"ש ואמאי הא בשבת אסור שמא יטה כלק' (כ"ג:) ובחנוכה בחול אמאי לא הא לא שייך אז שמא יטה ותי' כבודו עפ"י דברי תוס' מו"ק (ח':) דאין עושין מצות ח"ח ומצות צ"כ ומש"ה אין מדליקין בש"ש בחנוכה דיש ב' מצות א' שריפת תרו"ט דמצוה כתוס' שבת (כ"ה.) ונר חנוכה, והנה לא הביא מדברי מג"א או"ת ס"ס קמ"ז כ' דאין עושין מח"ח היינו דוקא בדבר שהוא חובה ג"כ והיינו שמחויב היום לעשות ב' מצות ובזה אמרינן אין עושין מח"ח ומעתה בש"ש ונר חנוכה אין זה מח"ח דאין מחויב היום לשרוף התרומה וע' דגמ״ר או"ת ס"ס רמ"ט:
ועוד נראה בדבר זה דשורף ש"ש ובזה מקיים נר חנוכה אין זה מח"ח דמצינו בפסחים (ל״ה.) והכהנים בחלה ותרומה היינו דיוצא ידי מצה בחלה ותרומה וידוע מפסחים (ע"ג.) עבודה עבדתי בקדשים ר"ל באוכל תרומה היא עבודה ומצוה היא אכילת תרומה עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק ובמו"ק (כ"ת.) ר"א הוי קאכיל תרומה איתחזי לי' א"ל תרומה קאכילנא ולאו קידש אקרי והיינו דקעביד באכילתה מצוה ובגיטין (י"ב:) בתוד"ה השבתוני כ' או שיש מצוה באכילת תרומה וכו' ובודאי הכהנים שאכלו תרומה הי' עושין מתרומה לחם משנה לשבת וידוע דס"ל לטו״ז באו"ח סי' תרע"ה דמה"ת היא הרי עושה עי"ז מצות מ"ש היינו מצות אכילת תרומה ומ"ע של אכילת מצה או לת"מ ובעירובין (ל"א.) מערבין וכו' והכהנים בחלה ובתרומה ובשעת אכילת העירוב מקיים ב' מצוות וע' תוס' ברכות (מ':) ד"ה הכל וכו' ואין זה חבילות מאחר שהי' עושה על שתיהן וברכות (מ"ט) אין חותמין בשתים מטעם דאין עושין מח"ח ואפ"ה מקדש השבת וישראל והזמנים חדא היא עי' מג"א סי' קי"ט ס"ק ז' והה"ד הכא בתרו"ט דכבר יש מצוה בשריפה ועושה עוד מצוה נר חנוכה חדא היא ואין זה חב"ח וכן מצינו בחגיגה (ז': ח'.) ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחזה ושוק בחו"מ ובבכור וכו' והיינו דיוצא בהו משום שלמי שמחה ויש שם שחי מצות בב"א מצות שלמים ושלמי שמחה א"ו כמו שהוכחנו:
והנה ראיתי בפנ"י בשבת שם כ' לתרץ הקו' הנ"ל ועוד תי' דשמן שריפה אסור להביאו לבית הפסול או להפסידו וכיון דמותר נ"ח עושה לו מדורה הרי מביאו לבית הפסול ובזה מתרץ פו"ש שאין מדליקין בשבת אין מדליקין במקדש ולמעוטי ש"ש מהאי טעמא דמביאו לידי פסול ע"ש ולי צ"ע דבכל דאמרינן אין מביאין קדשים לבית הפסול היינו דשרי באכילה ועי"ז יבוא לידי הפסד אכילה וממעט באכילת קדשים לדוגמא פסחים (י"ג:) ובכ"ד וכן מצינו כה"ג בתרומה זבחים (צ':) לא יתן לתוכו חבלי תרומה שלא יבואו לידי פסול ע"ש ושם (ע"ה:) שביעית אין לוקחין בדמי' תרומה וע"ש בתוס' דאפ"ה מותר לחמצה קודם פסח ע"ש, אבל אך בדבר הראוי לאכילה אבל היכא שנטמאת התרומה לא מצאנו ראינו שתהא אסור מטעם שמביאו לידי פסול ויהי' אסור להניח ממנה ובמנחת (פ"ט.) פירש"י שהי' נותן חצי ליג שמן בין בלילי ארוך בין בלילי קצר ומה שנשתייר בבוקר זורקו לחוץ וכן כ' תוס' ולא חשו להפסד קודש שמביאו לידי פסיל וכן מצינו ב"ק (קט"ו:) הרי שהי' לו עשר חבית של טבל טמא וראה אחת שנשברה אומר וכו' ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן, רש"י, הפסד מרובה ואיכא פסידא טובא לכהן ע"כ ולא אמר שמביאו לידי פסול וגם מטעם הפסד היא רק בחבית אבל במעט שמן שישאר אחר חנוכה הפסד מועט היא ובפסחים (ע"ה:) במשנה סכו בשמן של תרומה אם חבורה כהנים וע' פיה"מ וברטנורא מוכח דאפילו לכתחילה מותר לסוכו, וקשה דהא מביאו לידי פסול נותר וממעט באכילתו אך שם (ע"ו.) אמרינן שאני סיכה דמשהו עבדי' הה"ד דמותר לכהן לסוך הפסח בשמן של תרומה, ועוד דהתורה אמרה שלך יהא דמותר להסיקו תחת תבשילו היינו דשרי לי' להנות מהבערת תרומה אבל שיהא חיוב ואסור להפסידו ע' תוס' שבת (כ"ה:) ד"ה לפי מוכח כן, ועוד הגע עצמך וכי ידע לשער כמה שמן צריך לתקן תבשילו וכי טורטנו ומדה יהי' לו לכוין שלא ידליק השמן שריפה אחר גמר התבשיל וסילוק הקדירה מהכירה וא"כ יצא שכרו בהפסידו בכל עת שיבשל בשמן שריפה יעבור על הבאת שמן תרומה לבית הפסול:
לכן נראה בשמן שריפה אין שייך לומר שמביאו לבית הפסול ולכן גם מה שתי' פו"ש וכו' אין מדליקין במקדש היינו למעוטי ש"ש היינו ג"כ מטעם שמביאו לביה"פ ג"כ תמוה ואם הקדיש הכהן ש"ש יכולים להדליקו במנורה ואין בה שמביאו לביה"פ רק מטעם אחר נ"ל דממעט הברייתא ש"ש דאין מדליקין במקדש וברמב"ם לא גרס שמנים כלל רק פתילות לבד ולפי גירסא שלפנינו נראה דמה"ט אין מדליקין בשמן שריפה במקדש דמצינו שהקפידו על טהרת המקדש דעשו אמה כליא עורב ע' ערכין (ו'.) תוד"ה כגון וכו' ובסוטה (מ"ח.) דיוחנן כה"ג הי' מצטער עד מתי אתם מאכילין נבלות למזבח ובש"ע יו"ד ס״ד ובאו"ח קנ"ד כ' מ"ח ובמקום שהשומן מאוס לאכול אסור להדליקו בביהכ"נ משום הקריבהו נא לפחתך ושם בטו"ז ומג"א י"א דוקא באין ס' ואסור לאכלו אסור להדליקו אבל ביש ס' דמותר לאכלו סותר להדליקו ובסוכה (נ'.) מוכח מטעם הקריבהו לפתתך אפילו במקום שמותר להדיוט אסור לגבוה וכן ב"ב (צ"ז:) גבי קידוש ג"כ אסור מטעם הקריבהו ואסור לגבוה ומותר להדיוט ובפרט בש"ש דאסור לכהן וגם אינו מן המותר ונטמא ע"י זב וזבה נדה ויולדת או ע"י שרץ ובזה אין טומאה הותרה ואפי' ע' טומאת מת דאמרינן הותרה זה דוקא לפרקים וא"א אבל לכתחילה ובכל פעם למקדש להדליק המנורה בתרומה ונטמאת פשיטא דלא ובשלהי חגיגה הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה ותטמאוהו ע"כ והשתא אנן ניקום וניעבד להדליק בש"ש דבר הטמא הייטב בעיני ד' והקריבהו נא לפחתך ומש"ה בא ר"ה ואמר פו״ש וכו' אין מדליקין בין בחול וכו' וכוללם יחד גם ש"ש וטעמו מבואר כמו הברייתא ואחריו בא רב אף שר"ה תלמידו הקדים ר"ה למען דעת שרב אין חולק עם ר"ה רק במה דמפרשי' טעמייהו אבל לא בש"ש וכולהו ס"ל דאין מדליקין משום הקריבהו ולא מיבעי' ישראל אלא אפי' כהן לא ובמאי דס"ל מותר להשתמש לאורה ורב ס"ל אסור להשתמש לאורה במאי סברא פליגי אמינא טעמא דידוע דברי הטו"ז תר"ע באו"ת דהנס ביום ראשון הי' לא בהדלקה אך שעוד נשאר בפך שמן וממנו יתברך על הלילות הבאים ולב"י דחלקו השמן לשמונה ממילא הי' נס בהדלקה גם ליל א' ובאו"ח סי' ת"צ עטו"ז כיון דבז' אין גומרין גם בחוה"מ כן שלא יהא טפל חמיר מן העיקר ובתענית (כ"ד:) אסור להנות ממעשה נסים ומש"ה ר"ה ס"ל כטו"ז דיום א' לא הי' נס בהדלקה להכי ס"ל דמיתר להשתמש לאורה ואף דבימים הבאים הי' נס בהדלקה אזלינן בתר יום א' והוא העיקר ומש"ה ס"ל כבתה זקוק לה להורות ממנו כי מהפך דלק כל השיעור חצי שעה ומאין לקחו למחר ובזה מתו' קו' התוס' ד"ה ומעתה דאי סבר כז"ל ע"כ סובר מותר להשתיוש לאורה וממנו נדע שעוד נשאר בפך שמן דרך נס וממנו נתברך השמן בפך על הלילות הביום ורב סבר כב"י דגם בלילה הראשון הי' הנס ומש"ה ס"ל אסור להשתמש לאורה לרמז על זה אסיר להנות ממעשה נסים ומש"ה ס"ל כבתה אין זקוק ר"ש דתוס' ביצה (כ"ב.) ד"ה והמסתפק כ' ביש הרבה שמן נרו יאיר יותר ובאם מסתפק ממנו הוא מכבה וע' שבת (כ"ב.) אכחושי מצוה וא"כ כיון דנתחלק השמן לשמונה חלקים ממילא בשעת התחלת הדלקה הכירו הנס שהי' חצי לוג בכל נר והי' אורו רב ולכן ס"ל לרב כבתה אין זקוק דכבר הכיר הנס מתחילת הדלקה והבן, ומדברי התוס' ביצה יש צ"ע על מג"א תרע"ב ס"ק ג' דכתב בנר של שמן אין הידור מצוה בין רב נמעט אבל בנרות ארוכים יש הידור והם נאים ביותר ע"כ ע"ש, ומתוס' הנ"ל מוכח להיפוך ב״ש הרבה שמן הנר מאיר ביותר ובפחות אורו מכהה משא"כ בנרות ארוכים לא יתרבה אורו כלל ומש"ה שרי לחתכו ביו"ט ע"ש בתוס' ודו"ק, ושם אמר ר' ירמי' מ"ט דרב וכו' אמרוה רבנן קמי' משמי' דר"י ולא קבלה רש"י שלא חשבו לסמוך על דברינו כי אתא רבין וכו' קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקיבלה ע"כ ויש להבין מדוע משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה ומרבין משמי' דר' יוחנן קיבלה ונראה דאמרינן בכתובות (ע"ה.) ר' ירמי' כי הוי הכא לא ידע מאי קאמרו רבנן וב"ב (כ"ג:) דאפקוהו מבי מדרשא ומש"ה לא חשבו אביי לקבל דבריו אך מרבין משמי' דר"י קבלה דאביי ביבמות (ס"ד:) אמר רבין סמכא בר סמכא וכן כ' תוס' ע"ז (ע"ג.) ד"ה דרבין בר סמכא אמר אי הוי זכאי הוי גמרתי' לשמעתתא מעיקרא ר"ל דכבר בא על כל נעלם דר' ירמי' עלה לאר"י אהני לי' דחכים טובא כשם בכתובות וחד מינן כי הלך להתם וכו' וע' מנחות (נ"ב.) דרבא רצה לתרץ דבריו נגד ר' ירמי' ע"ש ושם נפ"מ לגירסא דינקותא ערש"י ול"נ דר"ל דבני הישיבה שלמדו אצלו לפני שנים לא למדו זה כיון דאז לא קיבלה מש"ה לא למד זאת לבני הישיבה ודו"ק:
ובזה אסיים ודו"ש באהבה: