אור ברסלב
אמרי דוד סימן מא

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן מא

סימן מ

ב"ה יום ה' לסדר תולדות ב' כסלו תרפ"ט לפ"ק פה סטניסלאב:

לכבוד אהובי ידידי ה״ה הרב המאוה"ג ו״ח כש"ת מוה"ר חיים ז"ל האכבערג אבד"ק ניזנוב יע"א:

יקרתו הגיעני על דבר השאלה אשר קרה בעירו שא' נדב פרוכת ואשתו נסעה לכאן וציירו לכתוב קודש לד' וחזרה האשה לביתה וארגה כן על הפרוכת ושם יש עוד פרוכת מכבר ונארג גם שם כן והורה חכם ששתיהן טעונים גניזה וחילי' דילי' מע"ז (י"ג.) אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואם הקדיש וכו' מעות כסות וכלים ירקבו, והנה הרי"ף והרמב"ם ס"ל דמהני תקנת שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ ובזה"ז אפילו לכתחילה ע' ערכין (כ"ט.) ותוס' ביצה (ה':) ד"ה וביקש אבל בעלי תוס' ובראשם ר"ת ס"ל דלא מהני במטלטלי כאן כיון דעשו שלא כהוגן והקדישו בזה"ז לכן ירקבו ע"ש:

ולי צ"ע לשיטת רי"ף ורמב"ם דמהני תקנת שמואל מזבחים (ע"ה:) בעי רמי ב"ח התפיס בכור לבדה"ב מה שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף או דלמא זילותא דבכור עדיף ומוכח דמיירי בבכור בזה"ז שהומם ע"ש ואם לשיטתם מאי נפ"מ הא נוכל לעשות התקנה של שמואל לחללו על שו"פ ואם לא יעשו כן ג"כ הכל ילך לאיבוד בשלמא לר"ת ודעימי' מוכרח לחללו בשוי' להוליכו לים המלח שפיר איבעי' לי' אי יהי' נשקול בליטרא ג"כ דאין כאן תקנה אחרת אבל להרי"ף ולרמב"ם צ"ע וי"ל דהבעי' נפשוט שם יותר מריוח ע"ש, וחזי הוית ביו"ד סי' רנ"ח ברמ"א באומר סתם להקדש כוונתי צדקה לעניים והובא פ"ת בשם הרשב"ץ דאפילו באומר הקדש לשמים היינו לעניים כתענית (כ"ד.) ר"א איש ברתותא ע"כ ולפנינו נאמר רק הקדש עליך ואין לך בהם אלא כא' מעניי ישראל. ואפי' אלו נאמר הקדש לשמים אין ראי' כיון דגמר דיבורי' ואין בהם וכו' עניי ישראל אבל באומר הק' לשמים היינו דוקא לבדה"ב וראי' מב"ב (פ"ח.) הרי הן מוקדשין לשמים ופי' הרשב"ם דהי' רוצה לאסרו להם ושם ב"ב (קל"ג:) שית הרי הן מוקדשות לשמים היינו למקדש, וכן בנדרים (מ"ח.) הרי הן מוקדשין לשמים מוכח ג"כ הכי, והנה אם נאמר דמי שאמר קודש לד' יהי' הפי' דאמר לבדה"ב ח"כ קשה להכריע בין גדולי ראשונים בין ר"ת ותוס' ובין הרי"ף והרמב"ם והובא מג"א קע"ד מרדכי לעולם פוסקין כתוס' עמג"א תמ"ז בכ"מ פוסקין כהרי"ף אם לא שתוס' חולקין ולכן בנידן דידן לתוס' בע"ז (י"ג:) ירקבו פי' ויניחם במקום שלא יהי' נקל לבוא לידי תקלה וירקבו ע"כ והיינו גניזה ומצינו במגילה (כ"ו:) ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח וכן היא בש"ע או"ח ויו"ד ע"ש ומצינו ב"ב (כ'.) ס"ת שהניחה בחלון ממעט בחלון ומקשה הש״ס ס"ת והא חזי למיקרא בכלי והא בעי גניזה ומשני ושם תהי' גניזה ע"כ ואף אנו נאמר באם יתנו פרוכת לבית המדרש שם תהא גניזתה ואם תלוי בכלונסאות בפני הארון הכי נהנה מהם איש ואי משום דנוגע ומזיזה ממקום למקום גם זה שרי כר"ן נדרים (ט"ז:) כ' דהא מקדיש בהמתו אסרה עליו ועל כל העולם ואפ"ה אינה אסורה בנגיעה וכו' רק הוא תלוי ועומד ורק החשש היא כמו שאיתא באו"ח סי' קנ"ד ס"ח דכ' רמ"א ונהגו להנות בכמה הנאות וכו' לב ב"ד מתנה עליהן ע"ש וכ' מג"א וראוי לכל אדם כשמנדב דבר או גזברים כשקונין להתנות שיהי' רשאים להשתמש בה ע"כ. עתו"ס מעילה (י"ד.) ד״ה בונין כ' בנדבת יחיד לא שייך לומר לב ב"ד מתנה וא"כ זה עפ"י הדין ואך גזברים ראוי ע"ש והבן, וא"כ גם בכל דבר שמנדב אדם אין רשאים להשתמש בהם והה"ד בפרוכת הלז אבל יש לדון באם רשמו על הפרוכת קודש לד' מי מיירי דהפירוש שיהי' קודש לבדה"ב הרי מצינו בע"ז (ל"ט.) וסימנך קודש לד' דהפירוש ד' אסרו, ורש"י סתם קודש אסור וידוע דקודש לישראל אסור בהנאה ויש בו מעילה וכאן הוי רק אסור באכילה ואפ"ה נקטו קודש לד' ותוס' הביאו קודש ישראל לד' ופרשו ד' התירו לישראל ע"ש הה"ד הכא הפירוש קודש לד' לביהכ"נ. ועוד מצינו במגילה (כ"ט.) ואהי' להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ע"ש ואם כמקדש שפיר יוכל לכתוב לד' קודש והמה קדושים לבית הכנסת ולביהמ"ד ויתבאר זה עוד מנדרים (י"ח:) סתם נדרים להחמיר ופירושו להקל ע"ש בר"ן אפילו במפרש פירוש זה נאמן ואך בעם הארץ צריך שאלה מדרבנן ואף דהאידנא כ"ע כעה"א עיו"ד סי' ר"ה וכ"ד הכא נאמן דקדשו לביהכ"נ ועוד אומדנא דמוכת וידוע לכל העולם בעשה הפרוכת לבית הכנסת ואחרי כן כתב עליו קודש לד' וכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה וכ"ד בש"ס ואין זה פירוש זר וגלוי וידוע לכל היא דקודש לד' לביהכ"נ ומעתה קם דינא והוראה זו דשתי הפרוכות ישתמשו בהן בביהכנ"ס או בביהמ"ד לפאר בהם בית ד' אלוקינו:

דברי ידידו הדור"ש באהבה:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה