אור ברסלב
אמרי דוד סימן מ

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן מ

סימן לט

ב"ה יום ג' לסדר תצוה י"א אדר תר"ץ סטניסלאב:

אל כבוד אהובי ידידי ה"ה הרה"ג החריף ובקי טובא אשר חציו שנונים עם דברים נכונים כש"ת מו"ה יעקב ג"י רינגעל אבד"ק הוסיאטין יע"א:

מאז הגיעני קונטריסו היקר ולא הי' הזמן גרמא לשום עיני עליו מפני טרדות שונות ואין שלום בעצמי והיום פניתי מעט לעיין בדברי כת"ה נ"י ובמאי דסיים אפתח, הביא דברי רשב"א הובא ב"י יו"ד רס"ה דכ' דאין מברכין שהחיינו בשעת מילה, אבל מי שמברך אין לחוש אם גמרו הימניו היינו דאם מלין אותו בשבת כ"ש לענין ברכה ע"כ והק' כת"ה דמאי ראי' ממילה הא בשבת (קל"ו.) אמרי' דמולין ממ"נ וכו' משא"כ לענין הברכה אי נפל הוי ברכה לבטלה והביא מה שהק' מג"א סי' תקכ"ו על הב"י ולא הביא דברי הרשב"א וצ"ע ע"כ, ול"נ דברי רשב"א נכונים בטעמן ולא הוצרך מג"א להביא דברי הרשב"א ולהקשות עליו קושי' כת"ה דהבט שם במחה"ש דאסביר לן דברי מג"א והעלה והביא דלפי המסקנא ביבמות לא איתא להאי ממ"נ ואיסורא דרבנן במחתך בבשר בעלמא בשבת איכא ואך בגמרו סימניו סמכינן למוהלו וסמכינן אממ"נ להתיר איסור דרבנן משא"כ הכא דליכא ממ"נ ואיכא איסור תורה לא סמכינן אסימנים ע"ש:

ומעתה נחזי אנן בענין ברכה לבטלה הביא מג"א ס"ס רט"ו דעת התוס' דהוא רק איסורא דרבנן ולדבריהם אם מברך מספק אינו עיבר על לא תשא ובא"ר מביא דגם הרמב"ם ס"ל דברכה לבטלה הוא רק מדרבנן ולפי הנראה רוב הפוסקים כתוס' וגם הרשב"א כוותייהו, וא"כ איסור תורה אין כאן ורק דרבנן ובספק אפי' איסור דרבנן אין כאן ושפיר קאמר רשב"א אם מתירין איסור דרבנן מכח ממ"נ מכ"ש דנתיר מספק ברכת שהחיינו בספק אף דליכא ממ"נ ונסמיך אסימנים:

והנה שם במג"א תקכ"ו מוכח דאית לי' לאו דלא תלין עובר גם על מת דעלמא לא לבד הרוגי ב"ד וסובר גם על נפלים עובר על לאו דלא תלין וע' חו"י ס"ס קל"ט גם כן הכי ס"ל ומביא ראי' מיבמות (ע"ט.) מוטב שתיעקר אות אחת וכו' ולי צ"ע דשם הי' הרוגי ב"ד או הרוגי מלכות ובודאי שייך הלאו דלא תלין משא"כ מת על מטתו מנ"ל ושם (ע"ח:) על אשר המית את הגבעונים מתוך שהרג נוב עיר הכהנים וכו' והי' ע"י גרמא ע' נדה (ס"א) וכי גדלי' הרגן וכו' וסנהדרין (צ"ה.) על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ושם (ק"ד.) תלהו ביהונתן וקידושין (מ"ב.) דינא זוטא ע"י נהרג אורי' בין כך צ"ע ביבמות שהמית את הגבעונים מדוע לא אמר הנביא שהרג נוב עיר הכהנים וגדול עונו מגבעונים ומצינו ברכות (י"ב:) ומנ"ל דאחילו לי' מן שמיא וכו' ואמרי' עמי במחיצתי וע"ש והיא לחד מ"ד דעון נוב עיר הכהנים נמחל לו ונשאר חטא רק מגבעונים אבל אכתי צ"ע משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש עדיות ספ"ב וכאן כבר עברו ל' שנין מהריגתו של שאול כרש"י יבמות שם ומדוע יחשבו עון לו לשאול ובניו מהגבעונים ועוד דשאול ובניו הו"ל הרוגי מלכות עכו"ם ובודאי הו"ל כפרה כסנהדרין (מ"ז:) אך י"ל כי מצינו בבניו של עלי וכל מרבית ביתך ימותו אנשים ועוד כמה וכמה וע' יומא (פ"ז.) אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות והכל בצדק ואין להרהר, ולענין קבורה בנפל ירמי' ותהי לי אמי קברי ובקהלת וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל וכתובות (קי"א.) אלא נבלתי יקומון האי בנפלים כתיב וסנהדרין (ק"י:) משעה שנזרע מכל זה מוכח דנפלים דומין לבני אדם ובעי קבורה אבל בעיקר לאו דלא תלין במת על מטתו אם הוא דאורייתא צ"ע בסנהדרין (מ"ו:) אמרי' משום רשב"י רמז לקבורה מה"ת מנין כי קבור תקברנו ובכ"מ דאמרי' רמז הוא דרבנן ע' מו"ק (ה'.) רמז לציון קברות מה"ת מנין והיא רק מדרבנן ע' נדה (נ"ז.) ואע"ג דמדרבנן הוא כיון דכתיבה וראה ע"ש, וע' ב"ב (קמ"ח.) מנין למתנת שכ"מ שהיא מה"ת וכ' התוס' דלאו מן התורה וכו' ובתענית (ב':) מכאן רמז לניסוך המים מה"ת ע"כ זה נמי אסמכתא והעיקר כלקמן (ג'.) עשר נטיעות וכו' וניסוך המים הלמ"מ ע"ש וכן כ' תוס' מו"ק (ג':) ד"ה ניסוך דאסמכתא היא וע' סנהדרין (יו"ד.) רמז לעדים מה"ת מנין ע"ש והעיקר לימוד מלא תענה ע"ש מכל הלין משמע דרמז הוא אינו מה"ת והפוסקים ס"ל דהוא מה"ת צריכין אנו לקבל דבריהם באימה:

ב) ובדבר אשר מפלפל בחכמה אודות השאלה אי יוכל המוהל לצאת חוץ לתחום למול ביו״ט ב' של גליות והביא בשם רב א' שהתיר לרמב"ם דמתיר מילה שלא בזמנה ביו״ט ב' ואפי' הרא"ש דאוסר יודה בזה והביא דיש מתירין גם ביו"ט א' ויש אוסרין גם ביו"ט ב', ואנכי מבלי הבט אל ספר אחוה דעי אף אני בפסחים (צ"ב.) אמר רבא ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת ע"כ וי"ל כמו דמקשה ש"ס כתובות (י"ז:) ור"ה מתניתין אתי לאשמעינן הלא שנוין במשנה דוק ותשכח ואי משום ברייתות ליכא לשנויי ברייתא לא שמיע לי' כמו בפסחים (ק"א:) הא מייתי לי' בעצמו:

אולם יש לומר דרבא קמ"ל דכולן אמת והלכתא כוותייהו דלא תימא סמי תלת מקמי תלת דהוי כסתרי אהדדי לכן קמ"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים כמו שמצינו דאמרי' אין שבות במקדש וכ' תוס' פסחים (ס"ה:) ד"ה המכבד דכמה שבותים אשכחן במקדש וכן כ' תוס' שבת (צ"ה.) ד״ה שרא ושם (קכ"ג:) ד"ה לא דכמה שבותים גזרו במקדש, וע' ש"ך יו"ד ס"ס ק"י בס"ס דפעמים מחמירין בס"ס וגם בספק דרבנן. ומג"א סי' תצ"ז דפעמים ספק דרבנן לחומרא ועוד יש בכ"ד וע' תוס' חולין (ק"ד.) ד"ה ומנא כ' דלא גזרו גזלג"ז ובכ"ד גזרינן גזירה לגזירה ולא חיישינן אין לדמות גזירות חכמים זו לזו, ויש לי לדבריהם ראיות חזקות אך לא עת הוא עתה:

ומעתה דין שלפנינו שאנו דנין עליו אם מותר למוהל לצאת חוץ לתחום למול ביו"ט ב' נראה למי נדמה אותו לערל הזאה ואיזמל שאינו דוחה או לאונן וכו' ומצד הסברא נדמהו לערל וכו' ואיזמל כי זה דין ממילה וזה דין מילה. אכן לפי"מ דאמרי' בשבת (פ"ג:) טומאת ע"ז דרבנן לקולא ולחומרא לקולא מקשינן וכן היא בתענית (כ"ז.) אסמכתא נינהו ומדרבנן ולקולא, וע' כה"ג קידושין (כ'.) דדרשי לקולא ומעתה אנחנו לא נדע למי דין שלנו דומה ובאמת כבר הק' תוס' למה לא חשיב עוד בצד ערל וכו' כמו יבלת ועוד וכו' ואולם אנחנו מצינו ראינו בעשה דחי' לי' שבות דרבנן כמו בשופר אין עולין באילן ואין מעבירין עליו את התחום וכו' משנה בר"ה (ל"ב:) ובש"ע או"ח תקפ"ו ובסוכה (כ"ב:) העושה סוכתו בין האילנות כשרה ואין עולין לה ביו"ט וכן היא בש"ע תרכ"ט, וע' בסוכה (כ"ט:) קפסיק ותני ל"ש ביו"ט א' ל"ש ביו"ט שני וע' טו"ז או"ח תרנ"ה גילוח מצורע אין עושין ע"י עכו"ם אע"ג דליכא אלא שבות דרבנן עתו"ס שבועות (ג'.) ד"ה ועל ואכ"מ, ומג"א בשם רשב"א מוקצה דשבות היא אפילו במקום מצוה ולפעמים אפי' במקום כרת ונראה דהא דאזיל ר"נ בא' מבי רב לפומבדיתא ביו"ט ב' ושמתי' ר"י כפסחים (נ"ב.) מסתמא הי' לדבר מצוה דגברא רבה כר"נ לא ילך בחנם ואפ"ה שמתי' ר"י וכה"ג מצינו בתוס' סוטה (ל"ח:) ד"ה כל בירושלמי מטמא לנשיאת כפים וכו', ומצינו דהחמירו בדבריהם כשל תורה ועוד יותר משל תורה ולכן לדעתי שב ואל תעשה עדיף שלא לילך חוץ לתחום למול אפי' ביו"ט ב' דמילה רק עשה ורק כשיגדיל איכא עליו כרת ע' יו"ד ר"ס רמ"א:

בסיומא מגילה (ה':) מלאכה לא קבילו עלייהו וכו' ואלו יו"ט לא כתיב. נראה מש"ה לא קיבלו מטעם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ע' מגילה (ג.) ותוס' יבמות (ע"א:) תוד"ה לא וע' תוס' בכורות (נ"ח) ד"ה מפי וע' נזיר (נ"ג.) יבמות (ט"ז.) וקשי' לן מב' ימים של גליות איך הוסיפו חכמים הא אין נביא רשאי לחדש וי"ל דהי' מטעם ספיקא דיומא וזה רשאי אולם מה שמצינו שאמרו רז"ל ביצה (ד':) שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם דזימנין דגזרו וכו' ע"כ ושם איך תיקנו יו"ט ב' ונראה דמצינו במג"א סי' תצ"ד בשם עשרה מאמרות דבא נרמז יו"ט ב' של גליות ע"כ ומש"ה הי' יכול לגזור יו"ט ב' דיש לו רמז מה"ת:

ובזה הנני ידידו הדור"ש באהבה.

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה