אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן לט
ב"ה א' לסדר בהעלתך ט"ו אייר תרצ"א לפ"ק פה סטניסלאב:
כבוד מנהלי ומנהיגי התלמוד תורה היראים והחרדים לדבר ד' ועמהם ה"ה הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מרה משה נ״י סאקאל בק' באריסלאב יע"א:
נעימות ימינו הגיעני ותאר לפני בשרד עטו לימוד הת"ת בבוקר ובצהרים ויחלקו זמן למלמדים להנפש מעבודתם מן 12 עד 2 ואולם המה לא ישקוטו וירוצו ברחובות קרי' למען הרבות זוז ויוכל להיות כי עי"ז עושים מלאכת ד' בת"ת ברמי' כי המה עיפים ויגעים יען כי מנוחה לא ימצאו כל היום ושואל אם החבורה יכולים למחות בידם או לא, והנה חשבתי דרכי להבין מאמר חז"ל במנחות (צ"ט:) דר' ישמעאל ס"ל דחובה ללמוד כל היום והלילה דכ' והגית בו יומם ולילה ואף רשב"י דס"ל דיוצא בק"ש שחרית וערבית זו רק בא"א אבל לכתחילה מחויב בת"ת בכל עת ער"ן נדרים (ח'.) ולמדו מושננתם ורש"י והרא"ש מן והגית וכן היא ביו"ד סי' רמ"ו ס"א ע"ש, ויש לראות וכי אפשר לאדם ללמוד כל היום וכל הלילה ומוכרחים אנו לבוא למאמרם ז"ל שבת (פ"ט:) ואף דהיא מר"ש ב"נ דפליג שם על ר' ישמעאל מ"מ נראה דגם ר' ישמעאל יודה לזה מה דטען יצחק לזכות את ישראל דאמר פלגא דלילותא פלגא דאכילה ושתי' ולפי חשבונו מחויב האדם ללמוד לא פחות מששה שעות ולכל היותר ז' שעות ובעירובין (ס"ה.) לא איברי לילה אלא לשינתא תוס' כמו לילי תקופת תמוז ושם לא איברי סהרא אלא לגירסא בלילי טבת ויו"ד ס"ם רמ"ו ולפי"ז במה דמקשה ש"ס נדרים (ח'.) אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ומקשה והלא מושבע ועומד מהר"ם וכו' הי' יכול לתרץ דרוצה ללמוד בעת שאינו מחויב היינו בהשכמה בבוקר קודם שיתחיל זמן של והגית או ושננתם אלא בלאה"כ משני שפיר דבדיעבד יוכל לפטור שחרית וערבית:
והנה בשבת (י"ב:) ר' ישמעאל קרא והטה וכו' כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה ע"כ ואין להקשות הא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ז"א דטעה בד"מ ועשה מצוה היינו דוקא כפסחים (ע"ב:) יבמתו נדה בעיל מילה כמו שבת (קל"ז.) לולב דתרומה שם דוקא הוי טעה בדבר מצוה זו ועשה מצוה ועבירה בב"א משא"כ קרא והטה הם שני דברים ובשעת הטיי' אינו קורא ובשעת שהוא קורא אינו מטה ועוד אמאי אמרו לא יקרא לאור הנר ואמאי לא אמרו לא ישנה לאור הנר והטעם כי קריאה אסור בע"פ רק בכתב ומש"ה לא יקרא שמא יטה משא"כ משנה אסור בכתב ומותר בע"פ ולא שייך לומר לא ישנה לאור הנר דודאי מותר לשנות בעת שהנר דולק כי לומד בע"פ כגיטין (ס':) דבי ר"י תני אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות ומצות ושננתם והגית יוצא בין בדברים שבכתב בין בדברים שבע"פ כנדרים (ח'.) שהבאנו אשכים ואשנה פרק זה וכו' ופריך מושבע ומהר"ס ולכן למה קורא לאור הנר לקיים מצות לימוד הא יכול ללמוד בע"פ ויקיים זה וזה שאמר ר"י כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא וכו' ולא אמרו ולא ישנה א"ו שרי לשנות והי' יכול לקיים מצות לימוד במשנה ולא עשיתי מצוה ולכן אביא חטאת שמינה:
ויש לחקור אי מלמד חייב ללמוד עם התלמידים כל היום או לא והנה ביו"ד סימן רמ"ה סי"א יושב ומלמדם כל היום וקצת מהלילה כדי לחנכם וכו' ע"ש מוכח דעל המלמד נטל ללמוד כל היום אבל יש לומר דכל היום היינו רוב היום דרובו ככולו ע' טו"ז או"ח ס"ס תקפ"ב וכבר הבאנו ראיות לזה מש"ס ופוסקים דרובו ככולו, אולם כאן משמע כפשוטו כל היום ממש וראי' מב"ב (ח':) דרב אשכחי' לרב שמואל בר שילת דהוי קאים בגינתא א"ל שבקתי' להימנותך רש"י שהיית רגיל ללמוד באמונה וכו' ולישב על גבם תמיד מוכח דכל היום כפשוטו דוקא, והיינו כמו שכתב רמ"א בחו"מ ס"ס של"ד דכל לומדי תורה יותר נוח להם ללמוד מלילך בטל ושם בסי' של"ה ברמ"א דצריך ליתן שכרו משלם ולא כפועל בטל דאי לא עבדי חלשי (עב"מ ע"ז. באכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי) עסמ"ע סתם מלמדים רגילים לעסוק במלאכת לימוד הנערים כל היום ע"ש ורב מדוע הקפיד כי שבק להימנותי' דלמא הי' לו שעה או שתים להנפש מעט א"ו דהי' לומד כל היום ועתה מצאו בגנו ולכן הקפיד ור"ש השיב לו דרק עתה עשה זאת:
והנה שם ביו"ד סי"ז כ' רמ"א ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהי' עצל ביום מצינו כן ג"כ בש"ס ב"מ (פ"ג:) אי צורבא מדרבנן הוא וניים אקדומי אקדים לגירסא רש"י השכים בעוד לילה ולכך הי' מנמנם ע"כ הרי הנעור בלילה ישן ביום ולא יכול ללמוד רמ"א וכן לא יתענה אי לעצור במאכל ובמשתה מצינו ג"כ בש"ס שלנו ע' תענית (י"א:) בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותא ושם אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים רש"י חלש הוא ואינו יכול ללמוד וכן היא באו"ח סי' תקע"א ס"ב ומסיים המחבר ומלמדי תינוקת דינם כתלמידי חכמים מג"א שממעטין במלאכת שמים וגוזלין את הבריות ע"ש רמ"א יו"ד או לאכול ולשתות יותר מדאי כי כל אלו גורמים שלא יוכל ללמוד היטב וכו' ומסלקין לי' גם זה מצינו ביומא (י"ח.) עריות כ"פ לא הי' מניחין אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא לידי שינה תו מנינו בנדרים (ל"ז:) משום דבשבתא אוכלין ושותין ויקיר עליהון עלמא ר"ן שאכלו יותר מדאי ואינם יכולים ללמוד מתחילה שצריך עיון מרובה ע"ש. היוצא לנו מזה דאין לנו להזהיר המלמד אלא מה שמביאו הרמ"א כי תחת שלשה רגזה ארץ אם המלמד רגיל בהם מסלקין אותו אבל זו שלימד משלו עוד ב' שעות ברחובות קרי' זו לא מצינו שיתחייב בנפשו לסלק אותו אדרבא לפי"מ שהוכחנו מחויב ללמוד כל היום ואי לא עביד נחלש ובפרט בעת שקבלוהו עתה בתחילת הזמן לא הותנו עמו וע"ד הראשונה נתקבל ע' חו"מ של"ג ס"ח ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו ע' קידושין (נ':) שמחמת קידושין הראשונים שלח שבת (צ"א.) כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ובכ"ד בש"ס ופוסקים ואך בהתחלת הזמן אם יעשו תנאים כאלה והמלמדים יסכימו אז מחויבים לקיים כפי שהותנו עמהם:
ובזה אסיים ודו"ש: