אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן לז
להנ"ל
נעימות ימינו הגיעני ביום ש"ק העבר ומה מאד נבהלתי בראותי כי הפך עלינו השמיעות והעדים החליפו דבורם ולבי דוי עלי כי עדותן לא נאמנו מאוד ולא יהי' שניהם תואמים כי עדות הראשונה העמידו יסודתם כי שמחה פואל מבוטשאטש נפל מיתת גבורים על שדה המלחמה בקארפאטען ובא השני והעיד כי חץ ירהבו א' מאנשי חיל עסטרייך סמוך לזבארוב אצל טארנאפאל לאשר עבר הגביל לא כדת הממשלה:
והנה נפלנו ברברבתא ובשביעות (מ"ז:) ב' כתי עדים המכחישים זא"ז וכו' זו באה בפני עצמה ומעידה וכו' ור"ח פליג אבל לאיתה עדות שניהם מודים דלא מהני ובחו"מ סי' ל' בסמ"ע סק"ט כ' עדותן בטלה אפי' שבועה א"צ להכחיש העד דעדותן בטלה לגמרי וא"ז מורי זצ"ל בבר ליואי בחאה"ע סי' כ' כ"א חולק דצריך לישבע להכחיש העד:
ונראה דמצינו במו"ק (י"ט:) תוד"ה והתניא כ' לפי הברייתא לשון בטלו לא משמע בכולו ע"ש איהי' מזה ראי' לבר ליואי ואולם בכמה מקומות בש"ס מוכח דבטלה משמע בכולו ואפילו לחכמי בריסק הובא ש"ך חו"מ סי' ל"א סק"א דרוצים לומר ב' עדים יחידים המכחישים זא"ז מצטרפין יחד לעדות אחרת אבל לאותה עדות מודים דבטלה העדות וע' שבועות (מ"ח.) א' אומר גבוה שלש וא' אומר ה' מצטרפין לעדות אחרת ורש"י שכל א' מצטרף לעד אחר להעיד על ממון ע"כ מוכח כש"ך דשניהם יחד לא מצטרפין מדלא מפרש רש"י כן דשניהם יחד מצטרפין וע' נתיה"מ קו' מתומים ותירוצו:
ומעתה בנידון שלפנינו לו יהא שיפה עדותן ולא נוכל לפסלן מצד עדים אבל מצד הכחשה שלהן שהוכחשו בחקירות זה א' בזבארוב וא' בקארפטען ולפי הנראה גם בזמן אינם שוין ע' חו"מ סי' ל' ס"ב:
והנה ביבמות (קי"ח.) אחת אומרת מת וכו' וליפלוג ר"מ ברישא אמר ר"א במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש ורי"א בהא אפילו ר"מ מודה וכו', ויש לעיין מאי נפקא מינה בזה דמצינו כי הנהו לשונות בכ"ד בש"ס כמו לעיל (ע"ה. יומא פ"א. ברכות ל"ח:) ורבות פעמים בש"ס ובודאי יש נפ"מ בזה אבל בכאן לא אדע דלו יהא דגם ברישא פליג ר"מ אבל הוא הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואף לדברי ר"א סתים לן תנא בסיפא כר"מ וכה"ג חשיב סתמא כע"ז (ס"ט:) אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותי' הי' אוכל על השלחן וכו' ע"ש וגם שם קשיא לי למה הוצרך רבא לפסוק כרשב"ג מכח סתמא תפ"ל כל מקום ששנה רשב"ג וכו' הלכה כמותו ע' סנהדרין (ל"א:) וכ"ד ומוכרחים אנו לומר כתוס' ע"ז (ל"ב:) הלכה כרשב"ג כ' להני אמוראי לית להו כלל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ולכן איצטריך לפסוק כמותו ע"ש והה"ד הכא, ודברי התוס' ע"ז (ל"ב:) דשמואל ל"ל הני כללי צ"ע ע"ז מתוס' ב"מ (ס"ט.) ד"ה אלא כתבו דהלכה כרשב"ג אפי' בשיטה ואין נראה דהא רב ושמואל בעי לקצוץ דינר ע"ש ולדבריהם דשמואל ל"ל הני כללי אין ראי' משמואל ע"ש וצ"ע:
והנה במה שלפנינו צ"ע מאי נפ"מ דהא גם ברישא אפילו נימא ר"מ חולק הו"ל סתמא כתוס' ביצה (ב'.) ד"ה גבי כ' אע"ג דר"י חולק חשוב סתמא בחולין (מ"ג.) ברישא סתמא וסיפא סתמא וכ' תוס' ד"ה והא דכה"ג כחדא חשוב ואין לו סדר למשנה וסתמא דרישא עיקר, ונראה דמאי דאמר ר' אלעזר שנוי' במחלוקת ור"מ חולק לא רצה שנפסוק כמותו מטעם סתמא דסיפא לבדו אך לאשר מצינו דר"מ חייש למיעוטא ובכל הש"ס הלכה כרבנן באיסורין דהולכין אחר רוב ומ"מ חזינן בענין איסור א"א במים שאין להם סוף אע"ג דרובן למיתה ואפי' צורבא מרבנן עתו"ס יבמות (קכ"א.) ד"ה ולא חיישי למיעוט ואזלינן בה לחומרא הה"ד הכא כיון דר"מ חולק וסתמא בסיפא ניזל בתרה ערש"י חולין (מ"ג.) ד"ה אמוראי ויהי' הלכה כר"מ משום חומרא דא"א אבל ר' יוחנן חולק עליו דר"מ מודה וכן הלכה דזו שאמרה מת תינשא והבן:
והנה שם במשנה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ מחמיר ור"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאין קיים ינשאו וכן הלכה באה"ע סי' י"ז ס' מ"ט ואתא ב"י והביא בסי' ט' והוסיף עד א' אומר מת ועד א' אומר נהרג אעפ"י שהם מכחישים זא"ז וכו' ה"ז תינשא והחמ"ח וב"ש הביאו דברי שלטי גבורים דכה"ג הוי הכחשה בחקירות ולרמב"ם לא מהני ופקחתי עיני וראיתי כי רבו מחלוקות בישראל בדין זה ובירושלמי מוכח בעדים מודים ר"י ור"ש דלא מהני ונידן שלפנינו מוכח הכחשה בחקירות בהמקום ובזמן וכמעט נרתעתי לאחורי ורציתי למשוך ידי מזה:
ואולם נשאתי עיני וראיתי בפ"ת שגם הנו"ב דמחמיר מכח הירושלמי כ' ומ"מ כיון דראב"ן ורא"ש מקילין ובירושלמי פליג רב על ר' יוחנן ואומר כו' ר"י ור"ש גם בעדים מתירין יוכל לסמוך עליהם אם רוצה להקל וכ' דגם רב ור"י הלכה כר"י אפשר ירושלמי לא סבירא לי' זה הכלל ע"כ:
ולכן אשובה אראה לדבר בזה ולהביא ראי' לנוב"י מש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א כ' דאפשר ר"א ור"ש אמרי דבר אחד רק בבבלי הו"ל שיטה ולית הלכתא כוותייהו אבל בירושלמי לא הוי שיטה ושפיר הלכתא כהן, וכן מש"ך יו"ד סי' ר"א ס"ק כ"ג כ' בירושלמי חשוב הך דדנר מי"ח דבר דהיינו כר"מ וכו' ע"כ הרי ירושלמי לא סבירא לי' תמיד כלל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:
ומעתה אם נרצה לסמוך על המקילין בכה"ג יש לעיין על העד נפתלי זילבערבוש מילידי קהילת כת"ה ההוא אמר כי שמחה פואל יצא מחוץ לגבולו וירה בו חץ איש חיל מצידנו לא אדע אם ראוהו בעיניו שיצא חוץ לגבולו ותיכף ירה בו הוואך או לא ראוהו כלל יוצא חוץ לגבולו רק אח"כ הכירו בקולו שהוא שמחה פואל ואין לסמוך רק מה שהאפיצירען אמרו שמת פואל במסל"ת והכירו אותו ובאמת שם לא הי' מלחמה ורחוק מהמלחמה לא שייך בדדמי וסגי במת במסל"ת עטו"ז ס"ק ס"ד ומוכרחים אנו לסמוך על הפוסקים צסבירא להו אם עברו כמה שנים יצא מאיסור תורה דמשאל"ס וע' פ"ת שם מביא מישוי"ע בשני עדים פסולים מכחישים זא"ז להחמיר ולכן ג"כ לבי מהסס בזה ואחרון הכביד:
ואולם אחרי כותבי זאת חשבתי דרכי לשוב לצדד בהיתרא דהאי איתתא ואני פי מלך שמור מאן מלכי רבנן הובא ב"ש אה"ע סי' י"ז ס"ק ס"ה וראוי לכל מורה לחזור על כל צדדים להתיר תשובת הרא"ש, והנני אומר כי מה שהחמיר הישוי"ע בשני עדים פסולים המכחישים זא"ז קשה להבין כי אחרי אשר חז"ל הכשירוהו בעדות אשה הוא שוה בכל דיניו ובכל הלכותיו לעד כשר רק עד פסול מה"ת בעי מסל"ת ועד כשר יוכל להעיד ולכן אי נימא ב' עדים כשרים המכחישים זא"ז נשאר עד א' הה"ד בפסולים וסברא גדולה יש דלא דמיא לדיני ממונות בב' עדים שהכחישו בדרישה וחקירה בטלה עדותן דהתם צריכין זה לזה ועפ"י ב' עדים יקום דבר משא"כ הכא אינם צריכין זה לזה וסגי בחד למה יגרע דאחר מכחישן וחכמים הקילו דסגי בחד משום דייקא ומינסבא ומשום עגונה ומשום מילתא דעבידא לגלויי ע' ב"ש ס"ק יו"ד ורש"י שבת (קמ"ה:) משום אפקיעו רבנן לק"מ ע"ש:
ובעיקר ב' עדים המכחישים זא"ז נ"ל להוכיח דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי דאמרי אבל לא בעדים והוא בסוף יבמות אצל ר"ט דס"ל בעדות אשה בעי דרו"ח זה הוא רק באותו העד דאמר דשם המת הי' יוחנן בן יונתן כו' ורצה ר"ט לנסותו אם לא יכחש א"ע בדרישה ערש"י כה"ג או בחקירות באיזה יום ובאיזה שעה אם לא יסתור את דבריו וע"ז מסיק הש"ס דפלוגתא והלכה דלא בעי בעד אשה דרו"ח ואולם אם קרה דהעיד עד א' וסתר דבריו מעצמו במידי דהוה דרישה או חקירה בטלה עדותו כמו בשנים בד"מ ומעתה מוכח מהש"ס דרק בעד אחד בסותר דבריו בדרו"ח בטלה עדותו אבל לא בשנים והבן:
ועוד הכא יש ב' עדים כנגד א' ואפילו הי' שנים פסולי עדות כנגד עד פסול הי' נאמנים ע' יבמות (קי"ז:) בפסולי עדות וכר"נ ולקולא והכא יש עם העד עוד אשה שאמרה כן ובפרט שהוא לאחר כמה שנים וכמו שהבאנו לעיל והדברים מוכיחים שאמת הי' הדבר לכן הנני מצטרף בשריותא דהאי איתתא והש"י יצילנו משגיאות: